המלאכים מנגנים. נקודה

"המוזיקה מודדת את השמיים", אמר פעם בודלר. ואכן, אמש ישבו בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי בירושלים הפסנתרן לאנג-לאנג, הכנר ניקולאי זניידר והצ'לן קיריל זלוטניקוב ועזרו למוזיקה לעשות את מלאכת המדידה הזו.

השלושה ניגנו את שוברט (השלישייה לפסנתר מס' 1), והשוברט הזה כמו פרץ כמעיין של רגשות אנושיים צרופים כל-כך. השוברט הזה הפך לשירת המלאכים. מה כבר נשאר להגיד על לאנג-לאנג שלא נאמר כבר? ובכל זאת, לבחור הצעיר והמופלא זה יש נפש של משורר. הוא כמו קוטף את העננים מהשמיים. אבל לאנג-לאנג לא היה לבד – עימו היו הצעירים החדשים. הכנר ניקולאי זניידר שפשוט נגע בפיוט. בליריקה. ישב לו גם הצ'לן קיריל זלוטניקוב והנשמה כמו נשפכה מהצ'לו שלו. כאן התברר שהפסטיבל המופלא הזה הוא של הצעירים. ביצירה הזו התחיל הקונצרט האמיתי אמש.

הכל אמש התחיל רע. הפסנתרנים יונתן ביס וקיריל גרשטיין ניגנו את "הפנטזיה המרגשת של שוברט". כל הצלילים אומנם היו במקום, הכל בסדר שכזה. מה שהיה חסר זו הנשמה של שוברט. איזה ביצוע אנמי. זה היה ערב הנפילה של הפסטיבל. זה קורה אפילו בכל פסטיבל מעולה בעולם. אלה החיים. צר לי, אבל כאן המעיים לא התהפכו.

ואז באה הזמרת סטלה דופקסיס ושרה שירים של ברהמס. יש לה קול נעים, חסר צבעים. הכל אצלה בלי מתח פנימי –ברהמס דיאטטי. איך זה יכול להיות?ברהמס היה מלא קלוריות. זה ברהמס, זה? ואז הגיעו שוברט והמלאכים. שוב התהפכו המעיים, ואת השאר אתם כבר יודעים. אבל מה שחשוב הוא שזה הפסטיבל המופלא של הצעירים. ולוב עבור הצעירים האלה היה כדאי הפסטיבל הזה.