אריאל: כולם הולכים לקיצונים, אנחנו תקועים

"כולם הולכים רק אל הקיצונים של מועצת יש"ע עם הכיפות הסרוגות, אדוני הארץ האלה. למה אף אחד לא בא אלינו? זה פרוייקט החיים שלי, הייתי צריך לקבל עליו פרס ישראל".

מזה זמן רב מסתובב רון נחמן, ראש העירייה הנצחי של העיר אריאל, ובטנו מלאה על המדינה שזנחה אותו. מועצת יש"ע מקבלת יותר מדי יחס מהמדינה לטענתו, הפוליטיקאים יודעים לפזר הבטחות, התושבים לא ששים להישאר ביישוב והתחושה הכללית היא, כמאמר הפתגם - מילים כמו חול ואין מה לאכול. "אף אחד לא בא אליי ולא מתעניין בי", הוא אומר, "אבל אסור לשכוח שאנחנו לא רק העיר אריאל, אנחנו סובב אריאל, גוש עצום המכיל 40 אלף תושבים מכל השומרון".

מספרים פורחים באוויר, הבטחות בלי כיסוי

השבוע ביקר בעיר סגן השר זאב בוים והצהיר על הקמת 3000 יחידות דיור חדשות באריאל, אשר יכפילו את מספר התושבים שם בתוך מספר שנים. נשמע יפה, אבל נחמן ניסה בכל כוחו להסתיר את העלבון אותו חש נוכח הדברים. "אין לי שום כוונה להתייחס להצהרה הזאת ואני לא יודע מאיפה היא מגיעה", אמר. "בוים אמר איזה משפט וזה כבר נופח מעבר לכל פרופורציה. אפילו אם הממשלה היתה מקבלת החלטה רק על בניית 1000 יחידות דיור, הייתי הראשון לברך על כך, אבל האמת היא שאין כאן שום החלטה. זוהי תכנית ש'תקועה' כבר שמונה שנים בגלל בעיות פוליטיות הקשורות למנהל האזרחי. מאז שעלה אריאל שרון בשנת 2001, בעצם כמעט שלא קיימת שום בנייה. ממשלת הליכוד הנוכחית בעצם פגעה בנו יותר מאשר ממשלות קודמות. אין היום דירות בכלל".

לדברי נחמן, פעילות הבנייה היחידה המבוצעת בפועל בעירו, למעט דחפורי מערכת הבטחון אשר עמלים בלי הרף על סלילת תשתית גדר ההפרדה ברכסים העוקפים את מזרח העיר, היא בנייתן של כ-120 יחידות דיור חדשות בלבד, אשר רובן כבר נמכרו. מעבר לזה, הקיפאון נמשך. "הוקפאנו כבר ב-1992, בתקופת רבין. הבנאדם הזה", מכנה נחמן את ראש הממשלה המנוח, "הקצין אותנו במאי 92', כשקרא לנו 'התנחלויות בטחוניות', כשקרא לנו 'פרופלורים', קרא לנו 'פחדנים'... אותו בנאדם, שבלי שום סיבה קרא לזה 'סדר עדיפות לאומי חדש', פשוט הקפיא אותנו. רק ב-1996 יצאנו מההקפאה, בהחלטה של נתניהו. בעשור האחרון קלטנו 9000 עולים לעיר ואלו הם המצטרפים החדשים. ישראלים לא עברו לאריאל".

אלפי יוצאי ברית המועצות, שלא הבינו היטב את המציאות הפוליטית במדינתם החדשה, נענו בשמחה להזמנתו של נחמן - אשר לוותה בדיור בתנאים נוחים ובאיכות חיים - ושינו את פני אריאל באחת. במהלך כהונתו של נתניהו הוכרזה אריאל כעיר ואם בישראל, על אף מספר תושביה הנמוך (כיום כ-17,550 תושבים). מאז הקמתה על-ידי גרעין התיישבותי ראשון שמנה 40 משפחות שעלו על הקרקע בשנת 1978, היתה אריאל ישוב חילוני במהותו. כניסתם של 'הרוסים' ליישוב הקצינה עוד יותר את התמונה וכיום מעל 90 אחוזים מהתושבים הינם חילוניים.

"כל הבניות כאן נעשות על-ידי שני קבלנים פרטיים, אשר לא בונים מבלי שיוכלו למכור. כל הבניות בשטח כבר נמכרו, אבל אין שום אישורים חדשים לבנייה נוספת", מסביר גזבר העירייה, שלמה רואימי. "3000 יחידות דיור הוא מספר עצום", התייחס רויאמי להבטחות שנשמעו השבוע. "זו כמעט הכפלה של העיר כפי שהיא היום. התכניות הן כעקרון להמשיך את הישוב מערבה, במקביל לכביש. עכשיו, באיחור רב אמנם, התחילו סוף-סוף את בניית גדר ההפרדה מסביב לעיר. כרגע עובדים רק על גדר מזרחית ועל שתי גדרות מסביב לאזור התעשייה, מצפון ומדרום. בהמשך, אני מקווה, יחברו את חלקי הגדרות הללו בגדר היקפית רציפה".

נסיעה קצרצרה משער היציאה המזרחי על אזור סלילת הגדר מלמד עד כמה קרובה הגדר הנבנית אל בתי היישוב. "מזה אני חושש - שכאשר תעבור כאן הגדר יעבור כאן גם הגבול", אומר רואימי ומוסיף בנימה אופטימית: "אבל אולי אז יהיה שלום ונחיה זה לצד זה כמו אוסטריה והונגריה".

תושבי נצרים - תושבים חדשים או אורחים לרגע?

אבל הגדר בינתיים לא קיימת, עלייה כבר אין, גם אישורי בנייה עדיין אין, והעיר אריאל מצפה בשקיקה לכניסת מתיישבים חדשים. קבוצה אחת כזו דווקא התקבלה החודש באריאל בזרועות פתוחות - 500 מפוני נצרים, כ-70 משפחות, עשו דרכם בשיירה איטית ועצובה מן החולות הזהובים של רצועת עזה אל גבעותיה הסלעיות של השומרון, והתמקמו במעונות הסטודנטים של מכללת אריאל.

כמו שכונה בפני עצמה נראים הקרוואנים של מפוני נצרים, הנמצאים בחלקו המזרחי של אזור המעונות, סמוך מאוד לבנייני הפקולטות. בראשית השבוע יקבלו החברים הכרעה קשה: היכן ימקמו את ביתם החדש. לפניהם עומדות מספר אפשרויות ראויות: הקמת יישוב חדש בנגב, בחולות חלוצה למשל או בשדות-נגב ליד אשקלון, או לחילופין אם ייעתרו להפצרותיו של נחמן, הישארות באריאל. מבחינתו של ראש העיר, התיישבות קבע של מפוני נצרים בעירו היא הדבר הטבעי ביותר המתבקש. "באשקלון הם לא ממש נחוצים. מי יתייחס אליהם שם בכלל? אנחנו משוועים למשפחות חדשות כאן. אני רוצה להגדיל את מספר הדתיים כאן. יש כאן רק 10 אחוז דתיים, אני רוצה 20 אחוז", אומר נחמן.

"המכללה יזמה את הזמנתנו לכאן, אחרי שלמנהלת סל"ע לא היה אכפת מאתנו ולא עשתה שום מאמץ למצוא לנו פתרון קהילתי", סיפר ל-ynet אריק יפת, ממפוני נצרים. "כל מה שהם הסכימו להציע לנו לתקופת הביניים היה מפתחות לדירות מפוזרות בכל חלקי הארץ ואמרו לנו 'קחו אותם'. אנחנו סירבנו כי מה שחשוב לנו יותר מכל זה לשמור על מבנה הקהילה בכל מצב. ידענו שלא נוכל להכנס לבית מלון וכשהגיעה ההצעה מהמכללה, והם אפשרו לנו להשאר כקהילה, הסכמנו".

אריאל. תנאים נוחים, איכות חיים, עתיד מעורפל (צילום: דורון שפר) 

דינה אברמוביץ', בת 23, סטודנטית במכללת ספיר שבאופקים, שימשה בחודשים האחרונים כאחת מנציגי נצרים בעימותיו מול התקשורת המקומית והעולמית. "תושבי נצרים מבקשים להישאר כקהילה סגורה גם אם זה בא על-חשבון תעסוקה או הגשמה עצמית", היא מסבירה היום. "אנחנו מבקשים לתרום לקהילה ולפעול כקהילה, ולכן באנו לכאן. אנחנו מסתכלים קדימה, לעבר המטרה הבאה, אחרי שלקחו לנו את מה שהיה מרכז חיינו. זה גם מה שישחק תפקיד בקביעת המקום אליו נעבור בהמשך. השאלה היכן נוכל להביא לידי ביטוי טוב יותר את היכולת שלנו לתרום לחברה ולקהילה".

מגורים הזמניים של מפוני נצרים, במכללת אריאל (צילום: דורון שפר) 

כל נסיון להבין ממפוני נצרים להיכן נושבת הרוח ולהיכן מועדות פניהם, נתקל כמעט אוטומטית בחומת שתיקה ובתשובה: 'הם מוסמכים לענות לך – לא אנחנו'. ואף-על-פי-כן, לא כולם מוכנים לקבל מראש ובהסכמה מוחלטת כל החלטה שתיפול בעניין. "משעמם פה. אנחנו רגילים לחול של ים ולא לאבנים שכאן", אומרים עידן ותמר נצר, בני 19 בלבד, נשואים מזה שנתיים.

"מבחינתנו, אנחנו לא נשארים כאן. אין מה לעשות פה. אנחנו רוצים לעבור לנגב, להקים שם ישוב חדש בחולות חלוצה. כבר מכינים לנו שם תשתיות", אומר עידן, אשר עומד להתגייס עוד חודשים ספורים לצבא. "אנחנו מחפשים ייעוד חדש, והקמת ישוב היא יעד מצוין. אבל לא כולם חושבים כמונו. יש רבים שרוצים להצטרף לעיר גדולה כמו אשדוד או אשקלון".

"לי אין ספק - אריאל תהיה כאן לנצח נצחים"

תהיה החלטתם אשר תהיה, שאלת עתידם של מפוני נצרים, גם אם יחליטו לבסוף להשתכן באריאל בדרך קבע, אינה מסייעת לשפוך אור בהיר על עתידה של העיר הקטנה, המרוחקת כ-20 ק"מ מראש העין וכ-17 ק"מ מן הקו הירוק. הבטחתו של בוים לתוספת משמעותית של דירות אינה נראית כרצינית בשלב זה, ובאריאל 'שוברים את הראש' בהתחבטות כיצד להביא ליישוב דיירים חדשים.

"אף אחד לא חושב כאן על האפשרות שאריאל לא תהיה חלק מהסדר הקבע", אומר הגזבר רואימי. "לי אין ספק שאריאל תהיה כאן לנצח נצחים. כל האזור הזה יישאר שלנו".

ראש העיר נחמן מוסיף: "אם אריאל לא תהיה בהסדר הקבע, גם מדינת ישראל לא תהיה בהסדר הקבע. הדרך היחידה לקבוע עובדות היא באמצעות התיישבות במסות קריטיות, בין 5000 ל-15,000 משפחות. כבר במאי 79' כתבתי זאת למנחם בגין. יישובים שאינם מתרחבים נמצאים בבעיה. הדור מזדקן, הצעירים נוטשים, אין חילופי אוכלוסיה וחדשים לא באים. כשהממשלה תמכה בהתיישבות, היה לתושבים גיבוי. כשהממשלה לא תומכת בהתיישבות, אין גיבוי ואנשים לא באים". הכדור, אם כן, מתגלגל בחזרה לממשלה, עד להודעה חדשה.