אין חדש תחת השמש
מומלץ לקרוא את נאומו של ראש הממשלה היטב. ללא ספק מדובר בנאום של מנהיג, אבל הוא לא מבשר חדש. שרון יכל גם להבטיח אתמול לפלסטינים ארץ זבת חלב ודבש אבל זה לא היה עולה לו דבר - הכל בזכות ממחטת הפלאים - "מפת הדרכים"
בשמיעה ראשונה זה נשמע דרמטי: ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, מכריז מעל בימת האו"ם
כי הוא מכיר בזכותם של הפלסטינים להפסיק לסבול מהכיבוש הישראלי ארוך השנים, ומכיר בזכותם האלמנטרית להקים מדינה עצמאית וריבונית, ולחיות חיים נורמליים. הוא גם מודיע כי הוא מוכן לוויתורים כואבים, מאוד כואבים, הכי כואבים. והכל למען השלום הנכסף, למען הדו קיום, למען עתיד טוב יותר. אכן דרמה.
אל האפקט הקולי, המילים, הצטרף גם האפקט הויזואלי. לראות את שרון עומד בעצרת הכללית של האו"ם ומכריז את מה שהכריז, בשעה ששמעון פרס וסילבן שלום מוחאים לו כפיים באולם – זה לא הולך ברגל. זה כבר מחזה מזמן אחר. זה לא אריק שרון של פעם. זה אריאל שרון של היום. זה ראש ממשלת ישראל, שרואה פתאום היום, פתאום עכשיו, דברים שלא ראה כמעט 37 שנים. אכן, תמונות דרמטיות.
הפלסטינים
"מזמינים למו"מ גם על ירושלים"
רועי נחמיאס והסוכנויות
הפלסטינים האזינו להכרזות שרון באו"ם על יד מושטת לשלום, אך שמעו גם את ההכרזה על "הבירה הנצחית והמאוחדת ירושלים". " אנחנו מזמינים את שרון לחידוש המו"מ - גם על ירושלים", אמר ראש צוות המו"מ הפלסטיני סאיב עריקאת
ועדיין, למרות הכל, הניתוח הקר קצת מבלבל. לכן, כדאי ומומלץ לקרוא את נאומו של ראש הממשלה, לעבור מילה מילה, פסיק פסיק, להתענג על הפיסוק המוקפד מתחת לכל מילה. ללא ספק, מדובר בנאום משובח וכתוב היטב. נאום של מנהיג, נאום של רועה שנשבע להגן על אלה שהוא צריך להוביל באש ובמים. אבל מה בעצם מבשר הנאום הזה? עוד התנתקות חד צדדית? עוד נסיגות? משא ומתן?
התחושה היא, שעות אחדות לאחר הנאום, שאריאל שרון אמר הרבה, אבל לא באמת הרבה. למה? משום שעל מדינה פלסטינית הוא כבר מדבר כשלוש שנים, ועל ויתורים כואבים הוא לא רק מדבר (ע"ע גוש קטיף), וגם את חוסר הרצון להיות עם כובש הוא מטפטף כבר די הרבה זמן. נכון, הדברים לא נאמרו על ידו באו"ם, ועוד בעצרת הכללית, ועוד באירוע כל כך חגיגי – אבל הם נאמרו אינספור פעמים, אפילו מול חברי מרכז הליכוד. לכן, אך טבעי היה שהם יאמרו גם באו"ם, זמן לא רב אחרי ההתנתקות. הרי איזה נאום הוא יכול היה כבר להביא איתו לניו יורק? ומה הוא כבר היה יכול לומר? שישראל בדרך לכבוש מחדש את עזה? שההתנתקות היתה טעות? שהוא מכריז מלחמה על הפלסטינים ומתכנן טרנספר טוטאלי של הערבים? שהוא שונא את כולם ובדימונה מייצרים פצצות מיוחדות למחיקת כל אויבי ישראל?
לאריאל שרון לא ממש היתה ברירה. הוא היה חייב לשאת נאום פייסני, כזה שינעם לאוזניהם של היושבים באולם. הוא היה חייב להציג את פניו החדשות, הרגועות, פני השלום. רק חסר בינה היה מגיע השבוע לאו"ם ומוביל קו מיליטנטי.
לכן, לו היה רוצה, שרון היה יכול להבטיח אתמול לפלסטינים אפילו ארץ זבת חלב ודבש, והלוואה בלי ריבית של מיליארד דולר לשלושים שנה. זה לא היה עולה לו כלום, כי כמו קוסם, בהינף הוקוס פוקוס אחד, נשלפה הממחטה שמנקה הכל, ממחטה שמוציאה את האוויר מהפרטים הגדולים, מהשלום, מהמדינה הפלסטינית, מהוויתורים.
לממחטה הזאת, ששרון דאג לשלוף כמה פעמים במהלך נאומו, קוראים "מפת הדרכים". שם נמצא המוקש, שם מצויה המלכודת. נכון, אפשר לומר ששרון הבין כי צריך להיפרד מהפלסטינים. אבל השאלה כעת היא מתי. מהנאום אפשר היה להתרשם כי בשנה הקרובה ישראל בדרך למהלך מדיני נוסף. ואז צצה לה "מפת הדרכים", ומבהירה במדוייק למתי מתכנן אריק שרון את יישום השלום הגדול עם הפלסטינים. כי "מפת הדרכים", כמה נעים ונוח, דורשת מהפלסטינים הרבה, שמעטים הם אלה המאמינים שהם יצליחו לספק את הסחורה.
אז מה אמרנו, נאום היסטורי? אולי. אין ספק, כשאריאל שרון נואם באו"ם ואומר את מה שהוא אמר, זה היסטורי. אבל האם הנאום הזה מבשר משהו דרמטי? לא בטוח. מה שכן, כדאי לשים לב לסקרי הפופולריות של שרון בתקופה הקרובה: הוא צפוי לנסוק. מישהו אמר להתראות ליכוד?
לפנייה לכתב/ת 
שרון בעצרת. לא כצעקתה?
צילום: איי פי
עם בוש באו"ם
צילום: איי פי
עם פוטין
צילום: איי אף פי
פרס מחא כף
צילום: אבי אוחיון, לע"מ
מומלצים
