אנג'י, לאן תובילי אותנו מכאן?

גרמניה, ואירופה כולה למעשה, עומדת בפני עידן חדש. לאחר הניצחון בבחירות לפרלמנט של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, ולאחר שבועות של דיונים מרתוניים על ממשלת אחדות, הופכת היום (ב') אנגלה מרקל לאישה החזקה של גרמניה. מדובר בפיסת היסטוריה: לראשונה בתולדות גרמניה מחזיקה בתפקיד הקנצלר אישה, ולראשונה מונהגת גרמניה בידי קנצלר שגדל במזרח הקומוניסטי לשעבר.

מרקל (51) היא בכלל עוף מוזר בנוף הפוליטיקה הגרמנית. היא אישה פרוטסטנטית שהצליחה לטפס לצמרת מפלגה קתולית וגברית. חרף חברותה במפלגה בעלת ציביון קתולי היא אינה מתנגדת להפלות ולמתן זכויות להומואים ולסביות. היא אקדמאית בהשכלתה, פיסיקאית שבילתה את רוב צעירותה במעבדה וזו אולי הסיבה שהיא טרם התרגלה לאור הזרקורים. ועד לאחרונה כל התנהלותה - מחיוכה הנבוך, דרך התעמקותה בפרטים ועד לבושה האפרורי - לא התאים כלל לתדמית של פוליטיקאית במאה ה-21.

ועדיין - זו האשה שהולכת להנהיג בשנים הקרובות את הכלכלה השלישית בעוצמתה בעולם - הגם שהיא נמצאת בשפל חסר תקדים. אם היא תמלא את הבטחתה, היא צפויה גם להוביל שינויים מרחיקי לכת בגרמניה ובאירופה כולה.

אנגלה דורותיאה קסנר נולדה בהמבורג ב-17 ביולי 1954. לאחר כמה חודשים עברה המשפחה למזרח גרמניה – שם קיבל האב משרת כמורה. בשנת 1977 היא נישאה לבעלה הראשון, אולריך מרקל ועד היום שמרה את שם משפחתה זה. שנה לאחר מכן קיבלה את הדוקטורט בפיזיקה ואת השנים הבאות העבירה במעבדות האקדמיה למדעים של מזרח ברלין.

בניגוד כמעט מוחלט לערכים הנוצרים-שמרנים של מפלגתה, מרקל היא אשה גרושה. ולא סתם, היא אשה גרושה, ללא ילדים, שנישאה בשנית. בעלה הנוכחי, יואכים זאוור, הוא אחד הכימאים הידועים בגרמניה. את החיים לצד האשה החזקה במדינה זאוור מעביר הרחק מעין העדשה. למען האמת, הוא נוהג להופיע לצד אשתו, במחווה זוגית אוהבת, רק פעם בשנה – במהלך פסטיבל המוקדש ליצירותיו של ריכרד וגנר, המלחין האהוב עליה. 

את דרכה הפוליטית התחילה מרקל בשנת 1989, כאשר הצטרפה ל"תנועת ההתחדשות הדמוקרטית", שפעלה למען כינון דמוקרטיה במזרח גרמניה הקומוניסטית. שנה לאחר מכן, לאחר נפילת החומה, היא הצטרפה למפלגה הנוצרית-דמוקרטית. שלושה חודשים לאחר מכן כבר כיהנה בממשלתו של הקנצלר קוהל כשרה לענייני נשים ונוער.

בשנת 2000 היא נבחרה ליו"ר המפלגה הנוצרית דמוקרטית. היה זה בעקבות תרגיל פוליטי שעורר סערה במסגרתו התנערה לגמרי מקוהל, האיש שסלל את דרכה הפוליטית, לאחר שהסתבך בשערוריית מימון מפלגות. בשנת 2002 היא לא הצליחה לזכות בראשות המפלגה ולייצגה בבחירות. הנוצרים-דמוקרטים בהנהגת אדמונד שטויבר הפסידו אז לשרודר במהפך של הרגע האחרון. הפעם, התמונה השתנתה.

אנגלה תאצ'ר או הילרי מרקל?

מרקל תכבד את מסורתה השמרנית. היא תפעל לחיזוק הקשר עם ארה"ב, אם כי גם היא מתנגדת בתוקף לשגר חיילים לעיראק או לפעול צבאית נגד איראן. היא תמתן את הקשר ההדוק עם צרפת לטובת הידוק קשרים עם מדינות במרכז אירופה. היא תתרחק מעט מהחיבוק הרוסי (אולי בגלל ילדותה במזרח גרמניה הקומוניסטית), ובניגוד לעמדת ארה"ב תתנגד לצירוף טורקיה לאיחוד האירופי ותציע לה "שותפות מועדפת" בלבד.  

מרקל ואנחנו

כשגרמניה וצרפת תחת שלטון שמרני בעל נטיות פרו-אמריקניות, גם האיחוד עשוי לשנות מעט את פניו. במקום ההגמוניה של ברלין-פאריז יכנסו לתמונה גם לונדון והשפעה חזקה מוושינגטון. האיחוד עשוי, בין השאר, לאמץ שינוי במדיניות החוץ כלפי ישראל כי השמרנים יותר פרו-ישראלים משרודר ושיראק.

בראיון מיוחד שהעניקה ל"הארץ", בין היחידים שהעניקה לכלי תקשורת זרים במהלך קמפיין הבחירות, אמרה מרקל כי "היחסים עם ישראל הם בשבילנו אוצר יקר ועלינו לשמור עליו. לפיכך עלינו ועל הדורות הבאים להיות מודעים להיסטוריה שלנו ולאחריות הנובעת ממנה".

עוד אמרה מרקל בראיון כי בכוונתה להמשיך במדיניות הגרמנית של תמיכה בישראל. לדבריה, "אתגייס במרץ רב להעמקת היחסים בין שיראל לגרמניה, כמו גם בין ישראל לאיחוד האירופי. מחויבותה של גרמניה לקיומה של ישראל היא אבן יסוד של מדיניותנו".