בדיחה תמוהה
"גוגול", מאת מיכל בעדני. בימוי: ליאורה שכטמן ומיכל בעדני, תיאטרון "תמונע"
"גוגול" של קבוצת "מותו של המובן מאליו" היא הצגה אבסורדית גרוטסקית, המבוססת באופן כללי על חייו ויצירתו של הסופר הרוסי הנודע ניקולאי גוגול. בצד הביוגרפי מתוארת הסיטואציה הבסיסית של חיי הסופר העניו החי בעליבות ומנסה להתגונן מפני בעל-הבית הרוצה לזרוק אותו לרחוב. באותו זמן הוא גם מחזר אחר המשרתת, אך היא מעדיפה בסופו של דבר ללכת עם כספו של בעל הבית. בצר לו הוא שוקע בהזיות, שבהן הוא מצליח לסדר את העולם המטורף שלו על פי רצונו. הקטעים הללו מבוססים על כמה מסיפוריו המפורסמים של גוגול.
בניגוד לטקסט, הכתוב בשפה ספרותית גבוהה, הרי שסגנון ההופעה הוא פרוע וליצני. המשחק ברובו מוחצן, מוגזם ובעצם נותן תחושה של פרודיה. במובן הזה אין הרבה הבדל בין הקטעים ה"אמיתיים" לקטעים ה"הזייתיים". הכל מבוצע באותו טון מלאכותי וגרוטסקי. שלושת השחקנים, רונן יפרח, הילה גושן ויונתן שוורץ, מבצעים את תפקידיהם עם הרבה אנרגיה והתלהבות, אך הסגנון הגרוטסקי גורם לכך שעל אף מאמציהם הכנים – ההתרחשות הבימתית נראית רוב הזמן מגוחכת ודי-טיפשית. אולי זו הכוונה של צמד היוצרות, מיכל בעדני וליאורה שכטמן. אך לא ברור מה הטעם להשקיע מאמץ כל כך גדול, אם בסופו של דבר הכל הוא רק בדיחה מוזרה ותמוהה. גם בדיחה בסופו של דבר צריכה להגיד משהו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
