המפונים ציינו "30 יום לגירוש" בתפילה בכותל
במלאת חודש לפינוי הרצועה וצפון השומרון הגיעו כ-200 ממפוני כפר דרום לתפילה בירושלים. למרות קבלת פנים חמה מצד תומכים מקומיים, רבים אמרו כי "כל הפיצויים לא יעזרו. את העוול שנעשה נזכור תמיד, למה שנסלח?". אחרים דווקא קראו "למצוא דרכים לאחד את העם, כי אין לנו ארץ אחרת"
חודש חלף מאז פונו תושבי גוש קטיף מבתיהם, והערב (יום ג') הגיעו כ-200 ממפוני כפר דרום בשיירת אוטובוסים מבאר שבע לרחבת הכותל המערבי בירושלים, לתפילות מנחה וערבית. עבורם, כמו גם עבור יתר מפוני הגוש, יום הפינוי היה יום אבל של ממש, ולכן את סיבת עלייתם לתפילה בירושלים הגדירו כולם כ"תפילה לציון 30 יום לגירוש".
"זהו יום של אבל, אבל ללא ספק מה שנעשה לנו זה עוול אותו נזכור תמיד", אמר אהרון, תושב כפר דרום שהגיע עם אשתו וארבעת ילדיהם. "באנו לכאן כדי לציין את האבל וגם כדי להצהיר שהר הבית הוא הבעיה האמיתית. אנחנו מציינים את הגירוש שכבר היה אבל מזהירים מפני השתלטות ערבית על המקום הקדוש לנו ביותר".
עשרות מתומכי המפונים, רובם תושבי ירושלים וגוש עציון, דאגו לארגן להם קבלת פנים לבבית וחמה במיוחד ברחבת הכותל. כיבוד רב הועמס על שולחנות, ושלטי תמיכה מלווים בחיוך רחב המתינו למתפללים. "אנחנו פה כדי לקבל אותם בחום ולומר להם שהם גיבורים", אמרו המקומיים.
"יש אהבה גדולה כלפינו בציבור, ואנחנו מרגישים זאת. מרבית העם תומך בנו ומתנגד להתנתקות עכשיו עוד יותר, לאור התוצאות וההבנה שהמדינה הזניחה אותנו", אמר מאיר דנה-פיקאר נשוי ואב לשניים, שמפנה טענות קשות כלפי המדינה והיחס לו זכו המפונים מהממסד והתקשורת.
לדבריו, "ישנם גורמים שמנסים להכפיש את שמנו. בכל הזדמנות הם מציגים אותנו כסחטנים, כרודפי בצע, כמי שהמדינה מבזבזת עליהם סכומי עתק. היה לנו ברור שזה מה שיקרה אבל זה שטויות. לאנשים כאן נחרבו ביתם וכל רכושם, כל הפיצויים בעולם לא יחזירו זאת ולא יפצו על הנזק הנפשי".
על אף שחודש הסליחות כבר בפתח, בעיני מאיר אין מחילה למדינה על העוול שגרמה למפונים. "אדם צריך לבקש סליחה על מה שהוא עשה ולסלוח כשמבקשים ממנו סליחה, אבל אף אחד במדינה לא ביקש את סליחתנו על הגירוש והממשלה המושחתת הזאת ממשיכה להתעלם מאיתנו. אז למה שאסלח להם?" הוא שואל.
כמו צעירים רבים אחרים, גם מאיר הודיע שאין בכוונתו להתייצב לשירות המילואים הקרוב שלו, לאות מחאה. אולם באזור התפילה נשמעו גם קולות אחרים. "זה אובדן נורא אבל אין ברירה, חייבים להמשיך הלאה כי אין רצון ואין טעם לשקוע באבל שלנו", אמרה רחל כהן, תושבת נווה דקלים לשעבר שעבדה כמנהלת ביה"ס בכפר דרום.
לדבריה, "אין לנו ארץ אחרת, אין לנו עם אחר ואין לנו מדינה אחרת. אי אפשר להכריז על מרד וחייבים למצוא את הדרך לאחד את העם בעזרת הכלים האלה והרוח הזאת שנושבת כאן. בכל מקום שנהיה ננסה לקרב אלינו עוד ועוד חלקים של העם".
