אפשר להתחדש גם עם יד שנייה
לא חייבים להוציא מאות שקלים על בגד בשביל לשים משהו חדש על הגוף. תחום היד שנייה מתפתח בארץ, ויותר ויותר אנשים מגיעים לחנויות בסגנון זה (ולא רק בשביל בגדים). טלי חרותי סובר הלכה לגלריית יד שנייה בהרצליה, והתרשמה
לקראת החגים, ובמיוחד לקראת ראש השנה, רבים אוהבים להתהדר בבגדים חדשים. המרוויחות העיקריות מכך (מלבד ההורים שגאים להציג ברוב גאווה את "בגדי הילד החדשים") הן כמובן רשתות האופנה וחנויות הביגוד. אבל מסתבר ש/אפשר לחדש את המלתחה בלי להוציא מאות ואלפי שקלים. איך, אתם שואלים? יד שנייה.
כפטריות אחרי הגשם צצות חנויות יד שנייה ברחבי הארץ. רובן מתמחות, אמנם, בתחום אחד, הביגוד, אלא שבקטגוריית המשומשים ניתן למצוא גם גם ציוד לתינוקות, ספרים ותקליטים, מוצרי חשמל ואפילו אופניים.
למרות התחושה כי התחום הולך וצומח קשה למצוא עליו נתונים מבוססים. חברות כמו דן אנד ברדסטריט או בי.די.איי מעולם לא סקרו את השוק הזה. גם אנשי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא העלו בדעתם לבדוק היכן בדיוק מתפלג סל הקניות הישראלי.
מכירות גראג' ויום המלכה
הטרנד הגיע, כמו תמיד, מחו"ל. בארה"ב מורגלים הקונים לחפש מציאות באין סוף מכירות-גראג' פרטיות וביום המלכה ההולנדי מקובל להוציא מן הבית חפצים בהם אין עוד צורך, ולמוכרם בפרוטות לאחרים. בארץ, לעומת זאת, נשא תחום היד השנייה במשך שנים את תווית העוני והחוסר. "מי שקונה יד שניה", אמרה האימרה הפולנית הנודעת, "הוא זה שלא יכול לקנות דברים חדשים".
האמת - החנויות שנפתחו בכל זאת ניראו פעמים רבות כתומכות באימרה. חווית הקנייה לוותה בפשפוש בערמות ענק נטולות הגיון וסדר, והפריטים ניראו לעיתים כאילו נישלו מערימת הזבל המקומית.
אלא שהשנים חלפו ותרבות היד השנייה הארץ ישראלית הלכה והתפתחה. החנויות הקפידו על אסתטיקה מינימלית ובנוסף לבגדים החלו גם תחומי יד שנייה נוספים לפרוח: מחירם הגבוה ועמידותם רבת השנים של חפצים לגיל הרך גרמו לשוק הציוד לתינוקות לצמוח, היעלמותם של ספרים מן המדף סייע לחנויות הספרים המשומשים והחיפוש אחר בגדים-של-פעם מריץ נערות צעירות (ואימותיהן) לחנויות הבגדים.
גם "הירוקים" ,העוסקים במיחזור כאידיאולוגיה, סייעו בתיוג מחודש של התחום כלגיטימי, נכון וחשוב.
"לעודד צרכנות שפויה"
בתחילת 2005 החליטו שלוש חברות טובות להביא למהפיכה קטנה בתחום. אילי אמיתי, שרית ודנאי ונילי וינר היו יועצות ארגוניות ותיקות שעבדו שנים ארוכות כשכירות בארגונים שונים. כשהחליטו כי מיצו את התחום חיפשו לצאת לעצמאות ולהקים עסק "אחר". כיוון ששרית היא אספנית כפייתית שכמעט לא קונה דברים חדשים , הדביקה גם את חברותיה באהבת חפצי היד השנייה.
בינואר 2005 החליטו השלוש לשנס מותניים, יצאו לסקר שוק והכינו תוכנית עסקית. "המטרה", אומרת וינר, "היתה להקים מקום נעים ואסתטי אליו יגיעו אנשים בשעות הפנאי כדי למצוא מגוון גדול של חפצים ייחודיים ובמחירים נוחים לכל כיס. אין לנו בעיה עם תרבות הצריכה המעודדת קניות", היא ממשיכה, "אלא שאנחנו מבקשות לעודד צרכנות שפויה ונורמלית. אין כל סיבה לשלם מחירי עתק בעבור דברים חדשים, כאשר ניתן לקנות דברים ייחודיים ואיכותיים במחירים הגיוניים".
לדברי וינר, "המטרה שלנו לא היתה פילנטרופית - לעזור לאנשים שאין להם כסף,
אלא להפוך את תהליך הקנייה לנגיש יותר. חשוב לנו שאנשים יבינו שלא חייבים לקנות דברים חדשים כדאי להתחדש . פעמים רבות אפשר למחזר את הקיים ולהרוויח חפץ ייחודי מאוד מבלי לקרוע את הכיס".
"הגלריה הראשונה בארץ לחפצי יד שנייה"
החנות "דברים בגו" נפתחה במאי והיא כוללת 160 מטרים של חפצים יפים. בין היתר ניתן למצוא שם בגדים לנשים וגברים בסגנונות שונים (מרטרו ועד בגדי מעצבים בכל המידות), נעליים מיוחדות, תיקים, ספרים, תקליטי ויניל, כלים לבית, חפצי אומנות ורהיטים – הכל משומש ובמצב מצוין.
"אנחנו הגלריה הראשונה בארץ לחפצי יד שנייה", אומרות המקימות. "סוג של בוטיק. בניגוד לחנויות שמתמקדות בקטגוריה אחת הרי שכאן המגוון הוא גדול. לגלריה גם לא באים רק כדי לקנות וללכת, פה אפשר גם לבלות. לא לחינם הקפדנו על מקום גדול, מסודר ונעים לעין", אומרות השלוש, "רצינו להעניק חווית קנייה שלמה שתיתן תחושת בית ".
נאמנות לקונספט הבילוי יצרו המקימות במקום פינת קריאה נעימה, פינת קפה מושקעת ואפילו פינת עישון. במשך ימות השבוע (כולל שבת) פועלת הגלריה כחנות ובערבים היא מארחת סדנאות ומפגשים.
כשהתלבטו היכן להקים את הגלריה עמדו על הפרק מספר אפשרויות. "החלטנו לא ללכת על קניון סטנדרטי, למרות שהוא היה חושף אותנו להרבה מאוד קונים", אומרות המקימות, "אלא לחפש דווקא מקום אליו יצטרכו להגיע באופן מיוחד, רק אלה שבאמת אוהבים את הקונספט".
כך הוקמה הגלריה הצבעונית בתוך בנין אפור באיזור התעשייה בהרצליה. "נחמד לנו להיות מן בועה רומנטית בתוך ים ההיי טק שמסביב" הן מסכמות.
(גם ) תרומה לקהילה
בעלות דברים בגו מקפידות מאוד על איכות החפצים. "כל חפץ שמגיע הנה חייב להיות נקי, יפה ושלם", אומרת נילי. החפצים מתקבלים בשיטת הקונסיגנציה ומוצגים במשך כמה חודשים בקטגוריה המתאימה. אם נמכר יקבל בעליו בין %30-50% מערכו , אם לא, הוא מועבר למעון לנשים מוכות והופך תרומה לקהילה. "יש כבר אנשים שמביאים אלינו דברים שאמורים להגיע היישר למעון" מספרת נילי. כך הפכה הגלריה תוך זמן קצר גם לצינור מתווך בין הקהילה התורמת לנזקקיה.
נוסף לקונסיגנציה מציעה הגלריה גם את שיטת ה"החלפות". הקונה מביא חפץ ולוקח תמורתו חפץ אחר שווה ערך.
טווח המחירים במקום גדול. מחירי הבגדים נעים בין 15-70 שקל אך מחירי הרהיטים הגדולים יכולים להגיע גם לאלפי שקלים. נקודת המוצא: כל אחד יכול למצוא פה משהו.
פרופיל הקונים הוא רב גוני. "המון סטודנטים מגיעים לכאן", מספרת נילי, "אבל גם הרבה צעירות שבאות פחות בגלל המחיר, ויותר כיוון שהן רוצות להתלבש באופן שונה וייחודי". המידות הגדולות זוכות אף הן להצלחה ונשים שהאופנה הנמוכה העכשווית לא מדברת אליהן מוצאות במקום את מבוקשן .
בין הקונים הקבועים גם "פריקים" שקונים בעיקרון רק יד שנייה, ואת החפצים השונים קונים אנשים שאוהבים ייחוד והיסטוריה. "כן", אומרת נילי, "אני מכירה גם אנשים שאומרים 'איכס' על יד שנייה, אלא שמספרם של אלה שאוהבים הולך וגדל. לשמחתנו, לא חולף יום בו לא נכנסים אלינו לקוחות חדשים. צריך רק להיפתח לאפשרות".
לפנייה לכתב/ת 
