שתף קטע נבחר

"הילד ביקש כסף מספר התורה ואני בכיתי"

ד', תושב דימונה ואב לשניים, עובד כסבּל בחברה קבלנית. עם משכורת של 3,200 שקלים מדי חודש וחובות של 40 אלף שקלים הוא חושש ששולחן החג בביתו יהיה ריק. "אין לי למה להתעורר בבוקר. למה לקום? לראות את הילדים המסכנים שלי?"

"השבוע הייתי עם הילד בהכנסת ספר תורה בדימונה. אמרתי לילד שינשק את הספר ויבקש בשבילנו בריאות והצלחה. ואני שומע אותו, ילד בן ארבע, מבקש שאמא ואבא לא יריבו ושיהיה לנו כסף. הוא רואה אותנו רבים הרבה בגלל המצב הכלכלי. לא יכולתי שלא לבכות. אין לי שקל לקנות מצרכים לחג. אני לא יודע מה עוד אני יכול לעשות. לא חשבנו שכל כך קשה לגדל ילדים. אני מרים את עיניי לאלוהים שיעזור לי לתת לילדי ארוחה שמחה בחג".

 

ד', תושב דימונה בשנות השלושים לחייו, כבר שבור לחלוטין. ראש השנה מתקרב והוא אינו יודע אם על שולחן החג יונחו השנה חלה ובקבוק יין לברך. ד' עובד כסבּל בחברה קבלנית בדימונה והוא משתכר כ-3,200 שקלים בחודש.

 

בכסף הזה הוא מפרנס את אשתו ושני ילדיו בני שנתיים וארבע, אותם הביא לעולם בטרם היתה לו עבודה מסודרת. "השאלה למה הבאתי ילדים לעולם אינה רלוונטית", הוא מבקש להדגיש. "התחתנו על מנת להביא ילדים לעולם ולא סתם כדי לגור ביחד. אם הייתי מחכה לעבודה מסודרת לא הייתי מביא ילדים בכלל. אחרי הילד הראשון אשתי נקלטה שוב, ולא בא בחשבון אז לעשות הפלה. עם זאת, ברור שהיום אין מה לדבר על ילדים נוספים עד שלא נתרומם".

 

ד' נישא לבחירת ליבו לפני כחמש שנים. מאז הוא גורר חוב ועוד חוב, ואלו תופחים עם השנים. כיום הוא חייב להוצאה לפועל 40 אלף שקלים. "אלו חמש שנים של חובות, שאנחנו פשוט לא מצליחים לשלם. חיפשתי הרבה זמן עבודה ואשתי לא עובדת עכשיו. אנחנו מחפשים לה עבודה הרבה זמן אבל אין כלום. היינו בטוחים שבתקופה שלפני החגים יצוצו עבודות מזדמנות, אבל כלום. ועכשיו צריך לשבור את הראש איך נקנה אוכל לחג. הבטיחו לנו חבילה לחג מהרווחה, אבל עדיין לא קיבלנו אותה. ומה בסך הכול אני רוצה? להתפרנס בכבוד".

 

"כשהילד בוכה, אני מתפלל לישון ולא לקום"

 

בקול חנוק ד' מספר על הקושי הרב שבעוני. על הצורך לעמוד מול הילד ולומר לו שאין. "הילד ראה טלוויזיה וביקש את הקורנפלקס שבפרסומת. ואני אומר לו 'בסדר, איך שתכנס המשכורת אקנה לך. אפילו שניים. עכשיו, בכל פעם שהוא רואה את הפרסומת, הוא מזכיר לי שכשאקבל את המשכורת אקנה לו.

 

ד' ממשיך לספר על ההתמודדות היומיומית עם המצוקה הכלכלית. "כשחזרנו הביתה מבית הכנסת באותו היום, שבו הילד נשק לספר התורה וביקש כסף, עברנו ליד לונה פארק קטן שנמצא בדימונה. הילד רצה להיכנס ואני הייתי חייב לשקר לו, להגיד שזה רק לילדים גדולים. לא היו לי 12 שקלים למתקן. למחרת הילד חזר מהגן ושאל למה שיקרתי לו. חבר שלו היה אתמול בלונה פארק וסיפר כמה כיף היה שם.

 

 

"במשך שעתיים הוא בכה שאקח גם אותו לשם. הבטחתי שאקנה לו שוקולד במקום ושבעזרת השם נלך אפילו ללונה פארק בתל אביב כשיהיה לנו כסף, אבל הילד לא נרגע. בסוף הוא הלך לישון בבכי. ביום כזה אני מבקש מאלוהים שייתן לי להמשיך לישון ולא לקום. אין לי למה להתעורר בבוקר. למה לקום? לראות את הילדים המסכנים שלי?"

 

החובות שצבר גורמות למעקלים לדפוק על דלתו של ד' על בסיס קבוע. גם חברת החשמל מאיימת לנתקו מאספקת החשמל. "על מה בסך הכל אני חולם בלילה, כשאני מצליח להירדם? אני לא רוצה מכונית, או דירה, אלא רק קצת כבוד, לחיות נורמאלי. להפסיק לפחד מהדפיקה בדלת של ההוצאה לפועל. להדליק את האור בשקט. לקנות אוכל לחג".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אביגיל עוזי
הילד הלוך לישון בוכה (אילוסטרציה)
צילום: אביגיל עוזי
צילום: ג'רמי פלדמן
מבקש רק ארוחה שמחה לחג (אילוסטרציה)
צילום: ג'רמי פלדמן
מומלצים