החולשה של אבו מאזן
ניסיון של שוטרים פלסטינים להחרים נשק לא חוקי עורר אתמול מהומות ברצועה. תת אלוף (מיל') שלום הררי לא מקל ראש בצעדיו של אבו מאזן, אך מצביע על החולשות שמפריעות לו לפעול נגד החמאס: מלחמות הגנרלים, הפיצולים הפנימיים והבחירות שבדרך והוא מבהיר: "זו רק ההתחלה, רק אם תהיה המשכיות, ניתן יהיה לומר שהצעדים רציניים"
"ארבע אותיות פ' מהוות את הבעיה של אבו מאזן – 'פוודא' (אנרכיה) המתחלקת ל- 'פסאד' (שחיתות), 'פתנה' (מלחמת אחים) ו'פלתאן אמני' (כאוס בטחוני). בכל אחת מאלה יש לו בעיה שהולכת ומחריפה ומחלישה את משטרו", כך מתאר הבוקר (יום ב') תא"ל (מיל') שלום הררי, לשעבר היועץ לענייני שטחים במשרד הביטחון וחוקר במכון לחקר הטרור במרכז הבינתחומי בהרצליה, את החולשה של יו"ר הרשות הפלסטינית על רקע "אנרכיית הנשק" ברצועה.
נראה שצעדיו של אבו מאזן בניסיון לאסוף את הנשק באו לפחות כדי לצאת חובה כלפי לחצים חיצוניים. ההערכה בישראל היא שבעת ביקורו האחרון של אבו מאזן בקהיר לפני מספר ימים הוא שמע מהמצרים מה דעתם על תפקודה או יותר נכון חוסר תפקודה של הרשות מול החמאס, וכך גם מהאמריקנים שהביעו דאגה נוכח אוזלת היד שגילתה הרשות. זאת, במיוחד בשעה שישראל ניהלה מאבק של ממש ברצועה מול החמאס במבצע "גשם ראשון".
הררי אומר היום כי הוא לא מקל ראש בצעדיו של אבו מאזן, אולם לדבריו, "קשה לשפוט אותם עתה. רק אם תהיה להם המשכיות, רצינות ונכונות ללכת עד הסוף, ניתן יהיה לומר שהצעדים שהחלו אתמול היו רציניים. שכן, צעדים דומים כבר ראינו בעבר ואפילו בימים האחרונים".
עוד בטרם חדלה האש בין החמאס לבין הרשות הפלסטינית, נראה שהדרך לעימות של ממש בין הרשות לבין הפלגים עוד ארוכה. אמנם הרשות הודיעה אחרי הפיצוץ שאירע בתהלוכה של החמאס בשבוע שעבר, כי החל מהיום לא יותר לאיש להסתובב עם כלי נשק שאינם מורשים באופן גלוי, אך קשה להאמין שצו זה יכובד במלואו.
אנשי הפלגים עצמם אמרו בימים האחרונים כי התכוונו ביוזמתם להפסיק להסתובב עם כלי הנשק באופן גלוי אחרי השלמת מצעדי הניצחון, אך נראה שבתקופה זו קצת קשה להתאפק. כך או אחרת, אתמול בלילה, כאשר הושלך מטען לעבר מכוניתו של מפקד המשטרה הפלסטינית בעזה, עלא חוסני, ניתן האות אולי למה שעתיד היה להתחולל היום, ויותר מכל - לכך שלא ניתן יהיה לאכוף את הצו, לפחות בלי צעדים תקיפים.
כבר בימים הראשונים שאחרי ההתנתקות התגלתה הרשות בחדלונה הפומבי. בשעה שהמונים נהרו מעל גדר הגבול בציר פילדלפי (רבים כל-כך עברו עד שבמצרים כינו את התיירים הפלסטינים במילה 'ארבה'), ואנשי החמאס פוצצו קטעים מהגדר כדי להקל על העוברים והשבים לא היה לרשות מה לטעון להגנתה. אם המצרים יכלו לטעון כי רק הגיעו לגבול זה מכבר, הרי שלרשות היה די והותר זמן להיערך לאורך הגבול ולמנוע את הצעדה ההמונית בין שני צידי הגבול.
מכאן, הדרך היתה קצרה לגילויי חולשה במקומות אחרים כמו מצעדי הנשק ההמוניים ברצועה. כך יצא, שכל מי שאנשי הרשות באו איתם במגע, ובהם המצרים, האמריקנים ואף הישראלים, ייעצו להם לשים קץ למצעדי הנשק ברצועה. "אם זה יימשך – אתם תיפלו לקרשים", אמרו להם.
גילויי החולשה ברשות
אולם, גילויי החולשה של הרשות הפלסטינית לא ניכרו רק בסוגיית מצעדי הנשק. לפני מספר שבועות נרשמה שביתת רופאים גדולה ברצועה לאחר שבמספר מקרים בבתי החולים שיפא בעזה ורפידיה בשכם נכנסו חמושים של החמאס ואף קצינים מהמנגנונים של הרשות הפלסטינית ובאיומי נשק הורו לרופאים שהיו באמצע הניתוח לטפל בקרוביהם שנפגעו. הרופאים התחננו שיניחו להם לטפל במנותח ששכב חסר אונים עם בטן פתוחה, אך איומי הנשק עשו את שלהם. כך היה גם עם בתי המשפט שם חוששים השופטים מחמושים, ושם אירע לא אחת שחמושים נכנסו וביצעו פסק דין מוות בנאשם באמצע משפט, כמו מקרה ידוע בג'נין, למשל.
לדברי הררי, "אחד הדברים הראשונים שאבו מאזן עשה לאחר שמונה לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית היה לכנס את המועצה לענייני ביטחון ולהוציא צו לפיו אין לצעוד עם נשק שאינו של הרשות אולם עד מהרה זה הפך לבדיחה", ממשיך הררי. "צריך להמתין בסבלנות לפני שקובעים שצעד כלשהו הוא רציני. לפני מספר חודשים הרסה הרשות ארבעה מבנים לא חוקיים על חוף הים בעזה שאיש לא גר בהם. כולם חשבו שמדובר בתחילת האכיפה של שלטון החוק, אך מעבר לזה לא הרסו מבנים נוספים ובכללם לא את חריגות הבניה הרציניות, כך שרק אם העניין יתמשך למספר שבועות נוכל לדעת האם היה מדובר בצעד רציני".
"20 אלף כלי נשק ברשות מול כ-4,000 של החמאס"
"יתר על כן", אומר הררי, כי "מפרסומי עיתונות עולה כי לחמאס ברצועה יש כ-4,000 כלי נשק, לג'יהאד האיסלאמי כ-1,500, וליתר החזיתות עוד כמה אלפים. מכאן יוצא שמול הרשות שלה כ-20,000, יש את החזיתות עם כ-8,000 כלי נשק. זה כבר לא הבדל גדול, במיוחד כשפעילי החמאס הם לוחמים נועזים ומחוייבים יותר מאנשי המנגנונים ברשות. ובכלל, כמו שאומר הפתגם הערבי: לא צריך לספור את כמות הסוסים בקרב אלא את מי שיושב על האוכפים. מכאן נוצרה מדינת חמאס בתוך מדינה שערפאת הוא אחד האשמים הבולטים בכך. הוא מימן את קניית חלק מהנשק הזה וזה מאיים על שלטונו של אבו מאזן שעד כה גילה חולשה.
לדבריו, "אחת הבעיות המהותיות שלו היא שהגנרלים שלו לא מצייתים לו וזאת משום שאין לו את הכריזמה של ערפאת ומשום שהוא לא נתפס כמנהיג צבאי אלא כפקיד מדיני שעלה לגדולה. איש של פוליטיקה וסלונים. וכך, גם כשיש לו 20,000 רובים, הפיצול הפנימי והפיצול הממסדי יוצרים מצב שהכוחות שאמורים לטפל בהם הם מפוצלים ומסוכסכים".
אבו מאזן נגד אבו עלא, רג'וב נגד דחלאן
הפיצול והסכסוך ניכרים בכל מקום. הסכסוך בין ג'בריל רג'וב למוחמד דחלאן הוא אולי המתוקשר שבהם אך ישנם גם אחרים. אבו מאזן עצמו מסוכסך עם ראש הממשלה שלו, אבו עלא, עד כדי כך שמספרים שכאשר אבו מאזן קובע ישיבה בשעה ארבע, אבו עלא יסביר מדוע יש לעשותה בשעה שש, ואף יפר הוראות מפורשות שלו. גם שר הפנים ברשות, נאסר יוסף, לא רווה נחת בימים אלה. כבר נמצא בכיר פלסטיני שכינה אותו מול קצינים בכירים פלסטינים בשם "נאסר יוזלס" (חסר תועלת), כעדות נוספת לחוסר יכולתו.
"מעל לכל הבעיות האלה יש לאבו מאזן את בעיית הבחירות. הוא לא יכול לעשות צעדים תקיפים מדי כי זה יחזק את החמאס לקראת הבחירות. בבחירות שאירעו בסוף השבוע האחרון, למרות המניפולציות שעשה הפתח בתוצאות, התברר שבסופו של דבר החמאס זכה להצלחה לא רעה. מכאן, שהמצב עגום למדי, לפי שעה", מסביר הררי.
אם כך מה נותר לאבו מאזן לעשות? במצב החלש אליו נקלע הוא ניסה להגיע להבנות עם הפלגים לפיהן הם יצניעו את הנשק. לפי גורמים אחרים הבקיאים בזירה הפלסטינית, אולי היינו רוצים שאבו מאזן יעשה זאת בתקיפות אבל הוא אינו יכול לעשות זאת. לכן, הוא יצר לו 'תורת שלבים' משלו, לפיה כעת יצניעו את הנשק ואחרי הבחירות למועצה המחוקקת, כשחמאס תשתלב בממסד, הוא ינסה לאכוף את השפעתו, להפוך את הנשק לחוקי ולפרוש עליו את כנפיו ואולי אף לאסוף אותו. בינתיים, לפי אותם גורמים, לפלסטינים יש קו אדום והוא מלחמת אחים. לפיכך, לא סביר שנראה עימות רבתי בין החמאס לבין הרשות, בטח שלא לפני הבחירות.
