שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מפגש מלכות הבמה
    קניג, קידר וגור מוכיחות שאף פעם לא מאוחר לכייף

    'מועדון האלמנות העליזות' נשמע קצת כמו גירסת גיל הזהב ל'החברות הכי טובות' של ענת גוב. כמו אצל גוב, העלילה סובבת סביב שלוש דמויות נשיות וציוריות, המחברות בין ניגודי אופי קיצוניים: האחת צמודה לזיכרון בעלה המת, והאחרת מנסה רק לחגוג את החיים ולשכוח מכל המתים. גם כאן הידידות

    הנשית רבת השנים עומדת במבחן הקנאה, ההקנטה ובעיקר התחרות על הגבר התועה שנכנס לסביבתן – במקרה זה קצב אלמן בשם סאם.

     

    אך יש גם קצת הבדל בין הידידות הנשית כפי שהיא מוצגת בשתי ההצגות, כי במחזה של איוון מנצ'ל המוות הוא נוכחות אילמת כמעט לאורך כל הדרך (חלק מהתמונות מתרחשות בבית הקברות), ולקראת סיום הוא אף מחליט לבקר בצורה יותר ישירה. לעומת האופציה של הגסיסה האיטית, מציב מנצ'ל את התקווה לחיים חדשים, שביטויה הדי סטריאוטיפי הוא בחגיגת החתונה של הידידה הנעלמת, מרים, המתגרשת הסדרתית.

     

    בכל מקרה, אסור לקחת את הקומדיה האמריקאית הזו ברצינות רבה מדי, כי היא בעיקר משמשת מקפצה לשלוש שחקניות ותיקות – ליא קניג, דבורה קידר ורבקה גור – להפגין את יכולתן להצחיק ולרגש. קידר וקניג מעצבות את שתי הדמויות היותר מוקצנות של הערב וסוחטות את רוב הצחוקים. גור מעצבת את הדמות היותר מורכבת ומעניינת בסיפור, המנסה לשנות את חייה באמצעות מערכת יחסים מהוססת עם סאם, בגילומו הסימפטי של אילן דר.

     

    בסך הכל, נעים לבלות אתן שעתיים. גם אם ההצגה סובלת מבעיות של קצב ועודף בבדחנות עילגת, במיוחד במחצית הראשונה, זה לא פוגם בהנאה שהיא מספקת, בעיקר במחצית השנייה, כששלוש המלכות של הבמה מרביצות הופעה מנצחת. הן מוכיחות שגם בגיל הזהב אפשר לכייף, על הבמה לפחות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים