דיווח מיוחד מפקיסטן: צחנת מוות ברחובות

אזאד-ג'אמוּ וקשמיר, או כמו שמכנים זאת בתקשורת המערבית - "החלק של קשמיר שפקיסטן כבשה", היה פעם חבל ארץ של יופי והדר, של הרים, נחלים וכפרים ציוריים. אבל היופי הזה הפך לעיי חורבות בשבת, כאשר רעידת אדמה בעוצמה של 7.6 בסולם ריכטר זרעה הרס בכל רחבי המדינה.

באיסלאמבד הבירה מבנה שלם התמוטט תוך שניות, לוכד תחתיו המוני משפחות. בגבול הצפוני ובקשמיר כפרים שלמים נמחקו, אלפים נהרגו. בכפרים ג'לגארי, קוּפאלגרג, הריגאל, באניאלי ובאג איש לא ניצל. האדמה פערה פיה וזללה את כולם.

מוּזפרבד, בירת חלקו הפקיסטני של החבל, הפכה לזירה של בתים ממוטטים וקורבנות מתמוטטים. לפי ההערכות, מעל 2.5 מיליון בתים נהרסו, מותירים כ-15 מיליון בני אדם ללא קורת גג. בין המבנים שנהרסו גם מבני ממשלה רבים - בתי חולים, בתי ספר, אוניברסיטאות.

בתחילה זעמו התושבים המקומיים על הרשויות שלא מיהרו להגיש עזרה. רק לאחר מכן הם הבינו שהבכירים פשוט לא יכלו לעזור - הם נפגעו בעצמם. "אין לנו אוכל או חשמל", אמר אחד התושבים, אישיתאק קוּריישי שמו. "יש לנו רק את הבגדים שלגופנו. אף אחד לא מגיע".

רק ביום שלישי התחיל לזרום סיוע לחבל ההרוס, וצבא פקיסטן הזיז גדודים שלמים לאזור קשמיר. מסוקים חגים בשמיים, החיילים שבהם מנסים להגיע לניצולים, לחלץ את הפצועים ולחלק מנות מזון, אך אפילו הם נעצרים לעתים קרובות בשל תנאי מזג האוויר הקשים.

אין פה מספיק אוכל, מי שתייה, תרופות ואוהלים, והניצולים נלחמים האחד עם השני על המלאי המועט שנותר. את הלילות הם מעבירים במכוניות, אם שיחק להם המזל, או תחת כיפת השמיים אם לאו.

תוהו ובוהו שורר בכל מקום. הדרכים חסומות כמעט כליל. קווי טלפון מעטים פועלים, לסירוגין. ברי המזל שמחזיקים במכוניות מנסים לברוח, לנסוע מפה - לא ברור לאן, אבל הם לא יצליחו להגיע רחוק - תחנות הדלק משותקות. אנחנו מאמינים שאלפי בני אדם עדיין לכודים מתחת להריסות הבניינים שקרסו, אבל קשה מאוד לפנות את ההריסות ללא כלים כבדים. וככל שהשעות נוקפות, הייאוש מחלחל לכל פינה.

"הם עברו מעליי, בלי להגיש עזרה"

סטודנטית המתגוררת במעונות באיסלאמבד סיפרה לי שחברתה הטובה גוועה מול עיניה מתחת למבנה שקרס. יחד עמה מתו אלפי צעירות נוספות. פאיזה, סטודנטית בת 25 שנקברה תחת ההריסות והצליחה להיחלץ, סיפרה כי במשך שעה שלמה צרחה לעזרה. "אנשים עברו מעליי, הם ראו אותי, אבל המשיכו הלאה בלי להגיש עזרה", אמרה.

רק לאחר זמן רב הצליחה אחותה, בּוּשרה, שנפצעה גם היא, לגייס חבורה של קרובי משפחה ומכרים ולחץ את פאיזה. למרבה המזל, היא סובלת כעת מפציעות קלות בלבד.

"כששמעתי את הרעש, ישר עזבתי הכל ורצתי לכפר שלי. הגעתי - והכל היה הרוס", מספר לי באשיר אחמד, תושב באג השוהה באיסלאמבד מטעם עבודתו. "27 מבני משפחתי המורחבת נהרגו. 70% מהתושבים באזור מתים עכשיו והמון עדיין לכודים. שני לילות לא יכולתי לישון בגלל הקור המקפיא", סיפר.

אם לא ימהרו כוחות החילוץ לשלוף את כל הגופות הלכודות, אסון נוסף צפוי באזור. ריח המוות מחניק את האוויר. גופות מוטלות בכל מקום וארגון הבריאות העולמי העריך שאם לא ייאספו מהרחובות במהרה, הגופות יתחילו להירקב ולהוות סכנה בריאותית גדולה.

"האנשים פה משתגעים", אמר אחמד. "הם בטוחים שיום הדין הגיע. הם לא יודעים מה עלה בגורל הקרובים להם. גם אלה שמצאו את גופות יקיריהם לא יכולים לקבור אותן, כי אין ארונות. הגופות נשלחות למנוחת עולמים כשהן עטופות בסדינים ושמיכות. זה כל מה שיש לנו".