יין חדש מיקב "המערה"

במחירים נמוכים יותר, היינות הבסיסיים של היקב נותנים היום תמורה הוגנת למחירם: השיראז 2003 מסדרת בנימינה (עם 2% ויונייה, תווית שחורה) הוא בהחלט יין נעים לשתיה, ולצד ארומות האלון שלו הוא מפגין גם פירותיות טובה וגם טאנינים נעימים, בדיוק במידה. הבנימינה טמפרניו – תווית אדומה – גם הוא יין מעניין, קל ונעים לשתיה, בדיוק למי שיינות ספרדיים מאותו זן יהיו לו, איך נאמר "ספרדיים" מדי. היקב מתכוון להשיק סדרה חדשה, גבוהה, של יין, ומבחינה זאת יהיה מעניין.

אנשי בנימינה, ובמיוחד המשקיעים האמריקאים שקנו את היקב ושידרגו אותו, מחזיקים ביקב נוסף, אם תרצו חברה בת של בנימינה, ששמו יקב המערה. יקב זה משיק בימים אלה יין חדש, וזאת הזדמנות לעשות איתו הכרות.

ראשית, "המערה" הוא למעשה יקב חסר מתקני ייצור. זה לא דבר חריג, ויש כמה וכמה יקבים שמשתמשים במתקני ייצור ותסיסה של יקבים אחרים, בתוכם יקבי בוטיק וגם יקבים גדולים. במקרה הזה, הענבים – קברנה סוביניון ומרלו שמיועדים ליקב כבר בכרם עצמו – עוברים את כל תהליכי התסיסה והסחיטה ביקב בנימינה. לאחר מכן עובר היין לחביות לשם יישון ונשמר ביקב המערה עצמו עד שהוא חוזר למיכלים, לקראת הבקבוק. היישון בחביות הוא מאוד ארוך במקרה הזה – סביב שנתיים – מה שמחייב לא רק השקעה כספית ניכרת, אלא גם יכולת וראייה ארוכת טווח של היינן.

המערה המדוברת היא למעשה מערה מעשה ידי אדם, שנחצבה על ידי התורכים במאה ה- 16 ונמצאת בכרמל, לא הרחק מבת שלמה. לא ביקרתי בה עדיין לצערי, אבל לפי התאורים, היא לא משהו שיש להקל בו ראש: אורכה של המערה הוא 80 מטר, גובהה תשעה מטרים ורוחבה – חמישה. מערות מלאכותיות יש גם ליקבים אחרים – מוני, לדוגמא – אבל לא זכור לי עוד משהו בסדר גודל כזה.

אבל זה לא רק שאפשר לשכן בה שתיים או שלוש חביות, אלא שהתנאים במערת היקב קבועים: לחות יחסית גבוהה שאינה משתנה וטמפרטורה שלא עולה על 18 מעלות גם בקיץ. תנאים אלה הופכים אותה אידיאלית לשיכון חביות יין ולאכסון ארוך טווח, שכן עיקר הבעיות בשמירת יין בחבית נובעות מנידוף, שיחסיותו עולה ככל שהלחות יורדת.

המערה 2002 - מורכב מ- 65% קברנה סוביניון ו-35% מרלו. זאת עליה בכמות היחסית של ענבי הקברנה סוביניון, לאחר שבשנה שעברה הורכב היין מ- 60% קברנה סוביניון, והיתרה – מרלו. ענבי היין גדלים בגליל העליון בחלקת כרם אחת (single vineyard) של משפחת פדידה, והם נבצרו בקיץ 2002. היין התיישן במשך כשנתיים בחביות עץ אלון צרפתי ועבר מעקב קפדני לאורך כל התקופה, כשהוא מועבר למיכלים כחצי שנה לפני הביקבוק, ביוני 2005. לאחר הביקבוק, "המערה" עבר תקופת התבגרות נוספת בת חמישה חודשים לפני צאתו לשוק, בכמות של כ- 10,500 בקבוקים.

ליין צבע אדום עמוק וכהה. הוא בעל 13.5% כהל, שמורגש, אבל לא מכביד על היין. גם לאחר כשעה ויותר בדקנטר האף שלו עדיין סגור יחסית, אבל מפגין פרי בשל וניחוחות עדינים של אלון. הסיומת טובה, עם טאנינים מוצקים, אבל לא יבשים מדי. ששון בן אהרון, היינן, מסביר שהשאיפה שלו היא לקבל כמה יותר טאנינים מהפרי עצמו, ולא מהעץ, דבר שמאריך את חיי היין ומתאים אותו יותר להתיישנות. ככלל, הסביר היינן, מגמת היקב היום היא ליצור יינות מורכבים וכבדים יותר, שיתאימו ליישון ארוך טווח.

היין משווק בימים אלה ומחירו המומלץ לצרכן – 145 שקל. כשר.