נו פלייס לייק ניופורט
סת' כהן הפך לגבר, ריאן ומריסה עדיין לא עשו את זה וריאן מאיים להפוך לפושטק. O.C סגרה עונה
זה היה בסוף העונה הראשונה. זכורתני את עצמי צופה בריאן ישוב במכונית, עגמומי כמו כלבלב שמישהו שלף מהביוב של האייטיז, לבוש פחות או יותר באותם הסמרטוטים שאיתם הוא הגיע לניופורט, ותרזה מסיעה אותו חזרה לצ'ינו. מהחלון שלו הוא רואה את מריסה, עומדת בחוץ אומללה כמו אלף ניתוחים פלסטיים כושלים ונפילת סוכר נצחית, מחכה להסעה שלה לטירה של כיילב וג'ולי ובוהה בפרייבט של סנדי מתרחקת. סת' כהן, זכותו תגן עלינו, משאיר שני מכתבים וסאמר אחת, ושולח את הכפיל שלו להפליג על החסקה לעבר איי הלא-משנה-איזה הרחוקים. ואני, גוזל קטן, יושבת מול המסך וממררת בבכי כאילו צפיתי ב-DVD של "עמוד האש".
מאז עברה עונה שלמה.
אני אוהבת את הכהנ'ז. הם אי של שפיות כשמסביבם חבורה של פסיכים עשירים מתוסבכים עד הסנט האחרון. העונה הזאת הדגישה את הגדולה של OC, היא עשתה את הלא יאומן, ואשכרה נדנדה את הספינה שנקראת סנדי וקירסטן. נדנדה, נדנדה, עד שקירסטן התחילה להקיא ועכשיו היא בדרך למכון גמילה. הנרטיב הזה הוא רק דוגמה אחת לטיפול האמיץ של היוצר, ג'וש שוורץ, בדמויות שלו. שוורץ אולי מעביר אותן התרחשויות קיצוניות, אבל את ההזדהות הרגשית הוא משיג לא בלחיצות וולגריות על הבלוטה אלא בנגיעות עדינות וחכמות. "אני אוהב להגדיר את OC כסדרה נוסטלגית, מלנכולי-אופטימית", אמר שוורץ. אם זה היה תלוי בו, כולם היו נשארים בתיכון לנצח.
"אנחנו לא משפחה כזאת", אומר סת' לאבא שלו בפרק האחרון בעונה שהסתיימה שלשום (ו') ב-yes. "זה לא אמור לקרות לנו". והוא צודק. כי למשפחת כהן יש את כל התנאים להפוך למשפחת בריידי. הם מושלמים בדרכם שלהם, אבל הם בכל זאת מתמודדים עם בעיות אנושיות. הם לא משפחת פישר, עם בן הומו, מתבגרת מבולבלת, אמא מלאת תסכולים ואבא שחוזר מהמתים. הם לא מועדים לפורענות. הם מבוססים, הם קראו ספר או שניים על חינוך, יש להם קריירות משגשגות ובריכה ובייגל בבוקר, וכל דיאלוג שלהם במטבח ליד הקפה זה משהו שתשננו בשירותים כדי לדקלם ליד הקולר. אבל הנה, סנדי כמעט מועד עם האקסית שלו, קירסטין עשתה סוויץ' לוודקה, סת' לא מצליח להחזיק בבחורה שהוא כל כך אוהב יותר משתי דקות רצוף.
אז הפעם זאת קירסטן שעוזבת. איכשהו הכל נראה עצוב יותר מתוך מכונית נוסעת. פרידה, נטישה, סוף. המוטיב הזה נשתל גם בפרק שסוגר את העונה השניה והלא-אחידה-אבל-ראבאק-איזה-עונה של OC. קירסטן תחזור מן הסתם, ובכל זאת, נו פלייס לייק ניופורט. גם אם אתה אלכוהוליסט חנוק מרגשות אשם ואבא שלך הרגע התפגר מהתקף לב, לפחות זה קרה לו בבריכה הביתית וקוקטייל הניחומים שלך הוא מאלכוהול תוצרת חוץ.
אנקדוטה קומית
רק הלכה קירסטן, והנה הגיע קליף (האנגר). זה שמגיע בסוף כל עונה של סדרה שמכבדת את עצמה ושיודעת שהחוזה לעונה הבאה כבר אצלה בכיס. חובה עלי להודות, בעונה הקודמת קליף היה יותר מפוקס, יותר מרגש, פחות מצועצע וקולני. בעונה הקודמת קליף לבש ספורט אלגנט ודיקלם את קנת בראנה עושה שייקספיר. הפעם הוא הגיע עם חולצת הוואי פתוחה שהוא מצא בפח של "מיאמי וייס", מחזיק ביד את הוודקה-רדבול השלישית ולא הפסיק לזיין את השכל על המכה שעשה על ביטוח-לאומי.
ריאן חוזר להיות פושטק? נו באמת. כשהוא אומר שהוא התאפק כל השנה האחרונה ועכשיו הוא הולך "לגמור את העניין עם טריי אחת ולתמיד", מדובר באנקדוטה קומית. הבחור אף פעם לא היה קרימינל מוצלח כל כך, וכל הטייק-אוואי התאילנדי הזה בשתי העונות האחרונות לא בדיוק חידד את האינסטינקטים שלו מצ'ינו. מריסה יורה בטריי? הו גיבז א-פאק? הבחורה הג'יפתית הזאת כבר הספיקה להתמכר לטיפה המרה, עזבה את הבית, ניהלה רומן עם הגנן, עם הברמנית ועם הערס-לייט, גילתה שאמא שלה עשתה את האקס שלה ולקינוח עברה נסיון אונס. אז היא ירתה במישהו, ביג דיל.
כעיקרון, ריאן ומריסה, הזוג שאנחנו אמורים להשתוקק לחזרתם זה לזרועותיה המסוקסות של זו בכל רגע נתון, לא הצליחו להמריא. ניצוצות אין, כימייה נאדה, כבר שתי עונות הם בתלך-תבוא, והיחסים האלה לא מתרוממים. אתם יודעים שהם עדיין לא... יו נואו, דה בירדז אנד דה ביז? זה לא שפספסתם פרק, זה לא שזה קרה ולא שמתם לב, וזה לא שזה כבר מובן מאליו שכן. מריסה, השיכורה שהשתרללה עם כל דבר שזז, כולל עם אלה שהשאירו שערות על הספה, ריאן, שהגיע משכונת מצוקה שכולם יודעים ששם ילדים עושים את זה במקום חוגים, צמד המופקרים האלה שומרים את עצמם לעונה השלישית. כן כן. תעירו אותי כשמריסה תחליט שהיא מוכנה. בעצם, תנו לי להמשיך לישון.
לעומת זאת, סת' כהן. הו, סת' כהן. אולי זה לא מפתיע כל כך שדווקא הוא חימם מנועים, אחז בסאמר, שימן את הגלימה בברלנטין והשתגר ישר ללבבות. אחרי הכל ג'וש שוורץ, היוצר של הסדרה, כבר הודה שסת' מאוד קרוב אליו בהשקפת העולם שלו, במערכת היחסים עם ההורים שלו ובכאפות שהוא אכל בזכות היותו חנון הקומיקס של תיכון. העלילה אולי נטוותה מתוך מקרה ריאן, אבל סת' הוא החולייה המקשרת. אפשר היה לראות את זה בפרק האחרון, כשקירסטן נאבקת באשפוז הגמילה, סת' הוא זה שפשוט אומר לה שהיא צריכה לעשות את זה, והמשפט הזה שובר את כל ההתנגדויות. שם שוורץ מקבע את המעמד החדש של סת' והופך אותו לרשמי.
סופלה מובחר
שוורץ, יהודי בן 28 שהנחיל לנו את "כריסמיקה", מעיד על עצמו שהוא סופלה שנאפה ממרכיבים מובחרים כמו סיינפלד, לארי סנדרס, קונאן אובראיין, סאות' פארק והדיילי שואו, והוא האיש שלכם כשאתם רוצים לדעת מה צעירים אוהבים. כשהוא שם את המילים בפה של סת' הוא יודע בדיוק מה המינון הנכון של מודעות עצמית, הומור עצמי, אירוניה וגם פתיחות ואנושיות שיקנו אותנו. סת הוא התגלמות ה-OC. "אנחנו אף פעם לא לוקחים את עצמנו יותר מדי ברצינות", אמר שוורץ כששאלו אותו מה לדעתו הסוד של התוכנית. "אפילו כשאנחנו בשיא של הדרמה. אני חושב שהצופים אוהבים את זה".
שוורץ לקח את נוסחת אופרת הסבון לבני הנעורים, והצליח לשכלל אותה לכדי סופר מרקט טלוויזיוני. נכון, בברלי הילס איתרה את הלוקיישן, הניחה את היסודות, הקימה את הפיגומים. אבל שוורץ לקח את הכל צעד אחד קדימה, והצליח לקמבן את OC ככה שיהיה בה הכל. הוא יצר אופרת סבון (עלילות מופרכות, אלא אם כן ג'ורג' לוקאס באמת נפגש עם תיכוניסטים מנוזלים), שהיא גם דרמה (הדמויות מתמודדות עם ההתפתחויות בצורה אנושית ונוגעת ללב), מתחת לשולחן זאת סדרת נוער חינוכית, כי ככה FOX רצו (סמים זה פויה, אלכוהול זה נו-נו, לא יפה לשחד את הרשויות, רצוי לא לעצבן את המשטרה) וגם קצת סיטקום. בהתחשב ברומן של אדם ברודי ורייצ'ל בילסון, עכשיו היא גם ריאליטי.
בנוסף OC עמוסה בסלנג וקריצות לתרבות הפופ האמריקנית, והיא מצליחה לרוץ על מסילות עלילה של שני הדורות במקביל, המבוגרים והמתבגרים, כשהגבולות בינהם מטשטשים כל הזמן. זאת "בברלי הילס" שפגשה את "דגראסי" ויחד הם הלכו לשתות משהו. בבר הם נתקלו ב"דוסון קריק", ואחרי שכולם השתכרו הם התרסקו על הספה בבית של "מלרוז פלייס". גילטי פלז'ר איט איז.
