לאן נעלמו כוכבי העבר - הייווד וורקמן

הרי לכם נתון מעניין שספק אם הייתם מודעים לקיומו. בסגל שופטי ה-NBA יש כיום רק שניים שהיו בעברם שחקנים בליגה הטובה בעולם - ברני פראייר ולאון ווד. בשנה הבאה יצטרף ככל הנראה חבר נוסף למועדון, אשר בנוסף לרקורד ב-NBA יביא איתו גם עבר "ישראלי". זהו הייווד וורקמן, רכז אינדיאנה פייסרס והפועל ירושלים בעבר הלא כל כך רחוק.

וורקמן, שמתגורר בעיר טמפה שבפלורידה, התחיל את קריירת השופט שלו (בליגת הבת של ה-NBA ובמשחקי קדם עונה) אחרי שחזר מהפועל ירושלים והחליט לפרוש ממשחק פעיל. לטענתו, מלכתחילה העדיף להיות שופט כדורסל ולא התכוון ללכת במסלול השגרתי יותר לשחקני עבר - מסלול האימון.

"כשאני רואה מה הדרך אותה צריכים לעשות שחקנים גדולים כדי לזכות במשרת מאמן, אני רק יותר בטוח בעמדתי", אומר וורקמן בן ה-39 בשיחה עם ynet. "אלכס אינגליש, קארים עבדול-ג'אבאר, קורט ראמביס ואחרים - כולם נמנו על גדולי השחקנים, עכשיו הם עוזרי מאמן ומחכים להזדמנות, אבל מתקשים למצוא להם נישה בתור מאמנים. שופט זו עבודה לכל החיים. אתה מבטיח את עתידך. לא צריך לדאוג לקפריזות אלו או אחרות של בעלי הקבוצות. זוהי קריירה לחיים. מעבר לכך, יותר קשה להיות שופט מאשר שחקן. השחקן יכול להרשות לעצמו לפספס, אבל לא השופט. אסור לך לשגות, כי אתה מכריע גורלות".

וורקמן (משמאל) מול אריאל מקדונלד. סוס העבודה הפך לזברה (יוסי רוט)

וורקמן, בוגר אוניברסיטת אוראל-רוברטס, נבחר בסיבוב השני של דראפט 1989 על ידי אטלנטה הוקס ונכלל בסגל שלה לעונת רוקי מקוצרת. שנה עברה והוא קיבל הזדמנות במדי וושינגטון בולטס, שם התגלה כשחקן מצוין עם 8 נקודות ו-6.2 אסיסטים למשחק. למרות ההצלחה, בתום אותה עונה עזב לאיטליה, שם הצטיין במדי סקאבוליני פזארו לצידו של דארן דיי (אשר לימים שיחק גם הוא במכבי ראשון לציון).

"מאחורי הגופיה של שאראס יש הרבה מסורת"

ב-1993 חזר וורקמן לארצות הברית והצטרף לאינדיאנה פייסרס, שם פגש את קני וויליאמס והתגלה כשחקן יעיל במיוחד לצידו של רג'י מילר, לעיתים כמחליף ולעיתים כרכז ראשון. וורקמן, שלבש את גופייה מספר 3 של הפייסרס, בטוח שהליטאי עם השם המצחיק (שרונאס יאסיקביצ'יוס), שירש את אותה גופייה, יצליח ב-NBA. מבחינת וורקמן, אין לו ברירה אחרת.  

שאראס והגופייה מספר שלוש. שלא יפשל (איי.פי)

"כדאי לשאראס שלא יפשל, כי מאחורי החולצה הזו יש הרבה מסורת", מתלוצץ וורקמן וחולק מנסיונו: "אני מאמין שהוא יתאקלם כי הליטאים, כמו הסרבים ושאר השחקנים ממזרח אירופה קשוחים. הרבה יותר מהישראלים לצורך העניין. גם הקהל באינדיאנה יתמוך בו כמו ביד אליהו והוא יקבל את ההזדמנות שלו, כי במהלך העונה מישהו בטוח ייפצע שם".

וורקמן יודע דבר או שניים על פציעות ב-NBA. אחרי ארבע שנים בפייסרס הוא עבר למילווקי באקס, שם המשיך ביכולתו הטובה לפני שקרע את הרצועה הצולבת בברכו וסיים את קריירת ה-NBA בתחילת המילניום, במדי טורונטו ראפטורס, אליה נשלח לימיו האחרונים בליגה.

הזדמנות נוספת מארץ הקודש

בתחילת עונת 2000-01 התמקד וורקמן בשיקום הפציעה הקשה, עד שלפתע קיבל פנייה מהפועל ירושלים להצטרף אליה במקום ג'יימס בלקוול המאכזב. וורקמן, אז בן כמעט בן 35, החליט להיענות לבקשה ולתת פוש אחרון בניסיון לבדוק אם הוא עדיין מסוגל לשחק. הקריירה ארוכת השנים ב-NBA ובאירופה הניעה את מאמן ירושלים, צביקה שרף, לקחת סיכון ולהחתימו. זכרונות טובים מביקור עם פזארו בבירה בתחילת שנות התשעים, הניעו את וורקמן לקחת סיכון משלו ולהגיע ארצה.

"כבר שיחקתי נגד ירושלים במלחה, עם פזארו במסגרת גביע קוראץ' והתרשמתי לטובה. דיברתי גם עם קני (וויליאמס) לפני כן והוא המליץ להגיע, כך שלמרות הידיעות על פיגועים וטרור, ידעתי שאני מגיע למקום טוב. חוץ מזה הגישה שלי היתה: אם הזמן שלך מגיע, אז הוא מגיע", נזכר וורקמן, שהדימוי הפסטורלי שלו על ירושלים התנפץ עם פיגוע זה או אחר שהתרחשו בתחומה. "אני זוכר שפעם התאמנו באיצטדיון האתלטיקה ואמרתי לכולם ששמעתי פצצה. כולם ירדו עלי ואמרו לי שאני סתם בפאניקה וזה היה בעצם בום על-קולי, אבל אז הגיע ארז כץ ושאל אם שמענו על הפיגוע. היו לי חושים יותר חדים מהישראלים".

למרות הפחד המסויים שחילחל, וורקמן זוכר את התקופה הקצרה שלו בישראל כנעימה ביותר. "אהבתי את ההיסטוריה. רוב השחקנים מה-NBA לא יכולים להגיד שהם היו במקומות הללו, אבל אני זכיתי לזה. אהבתי גם את האוהדים של הפועל. הם היו האוהדים הכי טובים שפגשתי. האנשים שהכרתי בקבוצה היו טובים. אני גם זוכר את המועדונים בתל אביב. כדורסל זה עניין רציני, אבל חשוב לעשות חיים".

- איך עושים חיים עם צביקה שרף כמאמן? 

"אתה צריך לראות מה זה להיות שחקן של לארי בראון (אימן את וורקמן באינדיאנה). צביקה היה בסדר גמור, לא היו שום בעיות איתו. אני רק מצטער שאיכזבתי אותו ואת האוהדים. זה היה קשה בשבילי, כי היתה לנו קבוצה טובה עם קני וויליאמס (שהחליף את קיבו סטיוארט), טוני דורסי, עמית תמיר, מאיר טפירו, פפי תורג'מן וארז כץ. אני לוקח על עצמי את זה שלא הצלחנו לנצח את מכבי תל אביב בקרב על האליפות".

וורקמן (משמאל). מאוכזב על הספסל לצידו של טוני דורסי (יוסי רוט)

"איכזבתי את עצמי ואת האוהדים, אבל לא הצלחתי להתאושש מהפציעה ולהיות טוב כמו שחשבתי שאוכל להיות. לולא נפצעתי בברך הייתי ממשיך לשחק עד היום, כמו קני וויליאמס. במידה מסוימת אני והפועל ירושלים זה אותו סיפור. הם רצו להיות אלופים ואני רציתי להיות סופרסטאר. לשנינו לא הלך למרות כל המאמצים. למרות זאת אני מקווה שלא כועסים עלי יותר מדי, כי ניסיתי לתת את כל מה שהיה לי. אולי כשאפרוש מתפקידי כשופט, אחזור לישראל. מי יודע, אולי אפילו כמאמן".

"כשופט, כולם רוצים להרוג אותך אם אתה לא מדויק"

ובחזרה לקריירה הנוכחית של וורקמן. בתור מי שהיה על המגרש כשחקן, הוא יודע שלא מצפים לו חיים קלים. "אני יודע ששחקנים לא אוהבים כל כך את השופטים. הייתי כזה ואני יודע שרובם לא ממש יודעים את החוקים וגם אם כן, לא פעם מעדיפים להתעלם מהם. אני חייב לדעת את כל החוקים בעל פה ולאכוף אותם על המגרש. אתה יכול אמנם להגיד ששופט הוא רק בן אדם, אבל כולם רוצים להרוג אותך אם אתה לא מדויק".

- ומה עם הקללות והגידופים מהקהל?

"למען האמת, אני לא ממש נתקל בזה. זה לא כמו בישראל, שם הקהל אינטנסיבי ומגיב על כל טעות בצעקות. ב-NBA הקהל יחסית רגוע ומנומס וחוץ מזה, גם כשחקן אתה תמיד חוטף לא מעט קללות. כך זה עם האוהדים, הם רואים רק את הכדור ולכן מוגבלים בתפיסת המשחק. כשופט, אתה אחראי לכל המערכת. אתה רואה את המגרש מפרספקטיבה אחרת ולפי זה מקבל החלטות".