שתף קטע נבחר
 

ילד צריך גם אבא

מכל סעיפי הדין העברי הנוגעים לגירושים, הותיר המחוקק רק את אלה הפועלים לרעת האבות. האם תפקידנו - אזרחים ממין זכר - מסתכם בכסף שאנו מספקים? תשובה לחנה בית הלחמי

אין חוק שיוויוני פחות מ"חזקת הגיל הרך". אין חוק יותר אנטי-פמיניסטי. אותו סעיף בהלכה שקובע שבגירושים, ילדים עד גיל שש יישארו אצל האמא - נסמך על התפישה הפטריארכלית המיושנת (גם לדברי הפמיניסטיות) לפיה תפקיד האשה במשפחה שונה מתפקיד הגבר. הגבר, לפי ההלכה היהודית, הוא ראש המשפחה והאחראי על שלומה ופרנסתה: הוא ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ, ואילו היא אחראית על "חזית הבית" וגידול הילדים, בפרט בעת שהם קטנים. ככל שהילדים גדולים יותר - ובעיקר הכוונה לבנים - יש לאב תפקיד מרכזי יותר בגידולם, משום שהם ממשיכי דרכו. לכן קובעת ההלכה גם שהאב הגרוש זכאי לקבל אליו את הבנים מעל גיל שש. היא נותנת לו עדיפות בחלוקת הרכוש בגירושים, אך מחייבת אותו בתשלום מזונות עבור הילדים שנשארים אצל האמא.

 

מכל סעיפי הדין העברי הנוגעים לגירושים, הותיר המחוקק הישראלי רק את אלה הפועלים לרעת האבות. את אלה שפועלים לטובתם מחק. כך נשארנו עם חזקת הגיל הרך וחובת המזונות החד-צדדית. אבל אלה לא ימי הביניים. רוב עצום מקרב הנשים עובד כיום מחוץ לבית, וחלק לא מבוטל מרוויח משכורות נאות. יותר ממחצית הסטונדנטים שנה א' בפקולטות למשפטים ורפואה הם נשים. לא חסרות היום מנהלות בנקים ושותפות בכירות במשרדי ראיית חשבון, בעלות עסקים קטנים וגדולים, נשות תקשורת מצליחות, פירסומאיות עצמאיות ומנהלות בחברות מובילות. גבר שיעז להתייחס אל אשה באופן מזלזל ובלתי שיוויוני הוא בגדר "חזיר שובניסטי" - וגם עבריין.

 

והנה, כאשר מגיע הדבר לתיקון שיוויוני שאינו פועל לטובתן של נשים - ביטול חזקת הגיל הרך - ימי הביניים פתאום נראים הרבה יותר קסומים, והרבה פחות חשוכים. למה? מה אנו מבקשים בסך הכל? שבית-המשפט יפסיק לקבוע באופן אוטומטי שהילדים עוברים לגור עם אמא בגירושים. הרי את מרבית הפרידות היום יוזמות הנשים, ואין כבר צורך לספק עילה או הצדקה לבקשה: גם אם הבעל "תיפקד היטב" בכל התחומים, אשה שרוצה גט מקבלת אותו (ולא, אין אלפי מסורבות גט. הנתון הרשמי, כפי שנמסר לכנסת על-ידי מנהל בתי-הדין הרבניים, הוא 150 בלבד. ויש גם סרבניות גט לא מעטות).

 

קורה איפוא לא פעם שגבר שהיה בעל מעולה, אב למופת, איש מסור, אוהב ותם לב - מגורש מהבית שהוא עצמו בנה בעמל כפיו על-ידי אשה שמחליטה שמתחשק לה שינוי, או שהוא לא מספק אותה במיטה, או שהוא משעמם אותה, או שאינו מספיק זריז בהכנת הקפה, או השד יודע מה. אותה אשה יכולה להיות קרייריסטית או בליינית שבקושי נמצאת בבית, והיא יכולה להיות אמא קרה ומנוכרת. היא יכולה אפילו להיות אם אלימה ומתעללת (שני שלישים מההתעללויות בילדים מבוצעות על-ידי האמא, לפי נתוני אל"י). ובכל זאת - הילדים יעברו אוטומטית לחזקתה.

 

במחי יד יהפוך בית-המשפט את הגבר מאבא אהוב לעבד מזונות אומלל, שצריך להתחנן על כל "שעת ראיה" עם ילדיו (מה זה בכלל "שעת ראיה"? מה אנחנו, אסירים עם ימי ביקור?). ומה עם החיבוקים של הילדים, הנשיקות והדגדוגים? מה עם הסיפורים והשאלות, וללכת יד ביד ו"על הכתפיים" ולשחק ולהשתולל? מה עם שיחות הנפש והבדיחות, לעזור להם בשיעורי הבית, לטייל איתם, לראות איתם סרט, ללכת למשחק כדורגל? מה עם זכותנו לחנך את ילדינו, לכוון אותם, להגן עליהם, להתגאות בהם, לנחם אותם ולהתנחם בהם? הם הרי בשר מבשרנו! האם בכך מתמצה ההורות שלנו, האזרחים ממין זכר? בכסף שאנחנו מספקים?

 

בניגוד מוחלט לטענותיה של חנה בית הלחמי במאמרה כאן, המחקרים שנערכו בנושא דווקא מצביעים ברובם על יתרונותיה של המשמורת המשותפת על פני המשמורת היחידנית. מחקרים אחרים מראים שילד או ילדה שגדלו ללא נוכחות אב נמצאים בסיכון מוגבר לנשירה מהלימודים, הריון בגיל צעיר, שימוש בסמים והידרדרות לפשע. אבל גם בלי המחקרים, לא צריך להיות מומחה בשביל לדעת שילד - כל ילד, בן או בת - זקוק לשני הוריו. חלקנו זכה להיוולד לאבות פחות מוצלחים, חלקנו ליותר מוצלחים. מי שזכה לגדול אצל אבא טוב ואוהב קיבל מתנה גדולה מאוד, והוא יודע את זה. את המתנה הזו נתנו לו בוראו וגורלו, ורק הם רשאים לקחת אותה ממנו.

 

גיל רונן, יו"ר "הקול הגברי"

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מאיר אזולאי
כדורגל ו"על הכתפיים" (צילום אילוסטרציה)
צילום: מאיר אזולאי
מומלצים