יחפים ביחד

לפני 15 שנה בשיאה של קריירת מחול מזהירה מצאה את עצמה הרקדנית והיוצרת, תמר בורר, במיטת בית חולים כשהיא מחוסרת יכולת תנועה. תאונת דרכים הותירה אותה משותקת בפלג גופה התחתון. למרות התחזיות השחורות החליטה בורר, אשה לוחמנית מטבעה, שעל המחול היא לא מוותרת, גם אם הדבר אומר להמציא את עצמה מחדש בתוך המגבלות. אין לה רגליים לרחף ולדלג, אבל יש לה דמיון שמאפשר מרחב אינסופי להגדרה מחודשת של המושג "ריקוד".

במהלך השנים מאז התאונה העלתה בורר מספר לא מבוטל של עבודות. "אמה", העבודה הראשונה שיצרה לאחר התאונה, הציבה את נכותה בפרובוקטיביות על הבמה על מנת לאפשר לה ולקהל להמשיך מכאן הלאה ולגלות את שפת התנועה החדשה שבה. הביקורת שיבחה את אומץ ליבה והגדירה אותה כקול יוצא דופן והעבודה נדדה בעולם והשתתפה בין היתר בפסטיבל מונפלייה. אחריה יצרה את "אלום", בה ריחפה מעל הבמה באמצעות אביזרים, מלגלגת על כוח המשיכה והנסיבות ומשייטת במרחב חסר גבולות. הפרץ היצירתי הוליד מדי שנה עבודה חדשה שנוצרה עבור מסגרות שונות כגון פסטיבל "ריקודי חדר", פרויקט "הרמת מסך", "מחולוהט" ו"גוונים במחול".

"מוכנים לתמוך"

השנה, לאחר שיצירתה החדשה, "יחפים", לא התקבלה לפרויקט "הרמת מסך" החליטה בורר לעשות את הכמעט בלתי אפשרי ולהפיק את הערב בעצמה. "הדחייה הזו זעזעה אותי בהתחלה. עכשיו אני שמחה על האפשרויות החדשות שהקיום העצמאי העניק לי, זה שינס את מתניי כהוגן והוביל אותי לדרכים יצירתיות שגרמו לי לחשוב שבתוך החממה המופלאה הזו של 'הרמת מסך' אולי הייתי קצת רדומה. אני לא בועטת במסגרת או מזלזלת בה, קשה מאוד להתנהל בלעדיה, אבל החוסר דחף אותי למצוא דרכים מקוריות לגיוס כספים והוליד מערכות יחסים עם אנשים נפלאים שלא הייתי פוגשת אחרת".

בורר הצליחה לגייס אנשי עסקים ואנשים פרטיים שהתרבות חשובה להם לתמיכה במופע. לערב הגאלה החגיגי שיתקיים ביום ראשון הקרוב במרכז סוזן דלל, נרכשו כרטיסי כבוד שמאפשרים את מימון ההפקה. "חייבים להיות יצירתיים גם במובן הכלכלי", היא אומרת ומדגישה, "מכירת כרטיסי כבוד נהוגה באירופה. גם כשרקדתי בלהקה של רנה שיינפלד עשינו את זה. מסתבר שיש לא מעט אנשים שאוהבים מחול ומוכנים לתמוך בו".

ב"יחפים", שנוגע בנושא הזוגיות דרך חמישה סיפורי פולקלור, משתתף לצדה של בורר השחקן יוסף סוויד. זו הפעם הראשונה בה משלבת בורר רקדן גבר בעבודתה ולדבריה, הבחירה בסוויד היתה טבעית. "יוסף הוא פרפורמר אדיר והיכולת שלו להתמסר בטוטליות לבמה ולהיות במקביל מאוד מודע לחוויה, היתה בדיוק מה שחיפשתי. זה מעבר לסגנון ולמדיה, הוא הגיע פתוח וחשוף, מוכן להיכנס לעולם הדימויים שאני מביאה ולקבל את החוקים שעל פיהם אני עובדת בכדי למצוא את התנועה הפנימית", היא אומרת.

העבודה עוסקת בשאלת מקומו של הגורל בחייו של אדם דרך יחסיו הזוגיים. שפת התנועה, כבעבודותיה הקודמות של בורר, תמציתית ומרוכזת ומתבססת על שפת הבוטו אותו מלמדת בורר. "אל שפת הבוטו התחברתי דרך רנה ירושלמי", מספר יוסף סוויד, "כשתמר הציעה לי לעבוד איתה זה היה בשבילי הגשמת חלום. זו הפעם הראשונה בה אנשים יבואו לראות אותי רוקד, זה מפחיד אבל מאתגר. כל מה שאני עושה נולד מתוך חיפוש אתגרים אם זה לעבוד עם רות קנר על עיבוד חדש לטקסט מורכב מאד של ס. יזהר או לעבוד עם יעלי רונן על 'פלונטר' שהתחיל כאימפרוביזציות מילוליות על נושאים פוליטיים וכמובן 'הבועה' הסרט החדש של איתן פוקס שהוא אתגר לא פחות. מעניין אותי לעשות דברים שאני לא בטוח שאצליח בהם".

המשחק, המסתמך על טקסט, נתפש לרוב כהיפוכה של אמנות הריקוד. אחרי חודשים של עבודה סווייד מצא את האיזון: "עכשיו אני מבין שממש כמו בעבודה עם מילים שבה אתה מחויב לכוונה כך גם המחול מחייב אותך לכל תנועה בגוף. אני לא יכול למות לרגע, אני חייב לשמור על ערות וחיוניות מכוונת וזה אתגר גדול". על שיתוף הפעולה עם בורר הוא אומר: "היא המורה שלי וזה כבוד גדול להיות איתה על הבמה. אמנים מחפשים את הכי חדש, הכי מורכב ומשם מגיעים להכי פשוט – היא כבר שם. היא יודעת לעוף והיא לימדה אותי גם". 

"יחפים" - יום א', 13 בנובמבר, בשעה 21:00 באולם ירון ירושלמי במרכז סוזן דלל