גאים ומתים מבושה

חיילת אמיצה אחת מגדוד הקרקל הצליחה בכוחות עצמה להפסיק את הפוגרום האישי שבוצע בה. אבל הסיפור הזה, שהגיע לתקשורת, חושף מציאות ותיקה ומורכבת בהרבה. חיילים וחיילות הנמשכים לבני מינם נטועים בסביבה מאיימת, הרואה בהם שורש כל רע, או לכל הפחות תופעה שיש להתעלם ממנה ולהחרימה. לכן, הם יודעים, עדיף לשתוק, להסתיר ולחיות בפחד "כדי שלא יהיו בעיות". קל להפנות אצבע מאשימה לעבר החיילים והמפקדים שהתעללו נפשית בחיילת הלסבית - אבל הם אינם אשמים. לא ניתן להאשים את מי שלמד מגיל ינקות שלהיות שונה זה בלתי מתקבל על הדעת ושהומוסקסואליות היא דבר מתועב, הנוגד את עקרונות הטבע והמוסר. וכאשר השונה מתבגר ואוחז בנשק על פי חוק, אין להתפלא שהוא יורה בו לכל עבר.

לגורמים בכירים בצבא נוח להתעלם מן התופעה, שהיא כביכול מנוגדת לדימוי אותו שואף צה"ל לסגל לעצמו. אך הנתונים מדברים בעד עצמם: 30 אחוזים מכלל התאבדויות הצעירים מתבצעות על רקע נטייה חד-מינית. אם נצליב את שיעור ההתאבדויות הגובר בצה"ל בשנים האחרונות, נגלה מספר לא מבוטל של חיילים השמים קץ לנפשם בשל המצוקה האישית הקשה והבדידות הנוראית שהם חווים בשל שונותם החברתית. לא אגזים אם אעריך כי מספר זה גדול בהרבה ממספר החיילים הנהרגים במהלך פעילות מבצעית.

לכאורה, מצב זה צריך היה להביא להיערכות מתאימה מצד גורמי בריאות הנפש בצבא. אך מנתונים שמספק "חושן", ארגון המתנדבים היחיד בארץ שפועל למען הסברה אודות הקהילה ההומו-לסבית, פעילות ההסברה בנושא בתוך שורות הצבא שואפת לאפס, ומתמצה בתדרוך מאבחנות פסיכוטכניות ופרסום עלונים המתבססים על דעות קדומות וסיפורי סבתא. כך, עבור חיילים ומפקדים בצבא מצטיירת מציאות דמיונית על בני קהילה מסתורית, הנוהגים מנהגים שונים ומשונים. העובדה שחלק ניכר מבני הקהילה בוחרים להסתיר את זהותם המינית רק מגבירה את הדמוניזציה שלהם והם הופכים למפלצת של ממש.

במציאות שכזאת, למפקדים אין יכולת וכלים להתמודד עם מצוקה אישית ובדידות שחווים חלק מהחיילים והחיילות, הנמצאים עמוק בתוך החושך הגדול של הארון. בשיחותיי עם בני הקהילה, ששירתו בצבא לפני עשרות שנים, למדתי על יחס מלגלג, אדיש ומבזה, הדומה ליחס לו זכתה אותה חיילת מגדוד קרקל - וכל זאת, להזכיר לכולנו, במאה ה-21. הסיכוי של אותם חיילים לשרוד את המערכת הצבאית היה ונשאר תלוי ביחסו של המפקד, או בחוסן אישי בלתי רגיל.

ההתעלמות והזנחת הנושא נותנת אור ירוק להמשך ההתאבדויות בצה"ל. מפקדי הצבא חייבים לערוך חשבון נפש עם עצמם, שכן לא אחת הם מכשירים במו ידיהם אוכלוסיה ש"סוגרת חשבון" עם הזר והשונה, ושאינה נחשפת למציאות האמיתית אותה חווים כ-10 אחוזים מכלל המשרתים בצבא - אלה הנמשכים לבני מינם. שני הצדדים נדרשים להתגבר על הסטריאוטיפים, כאשר עבור ההומואים והלסביות בצבא מדובר לעתים בסכנת חיים של ממש - הם נמצאים במערכת המיומנת להרוג אויבים מבחוץ, אך גם כזו המסוגלת לחסל נפשית את מי שנתפש כאויב מבית. קברניטי הצבא, המצהירים ללא הרף על הומאניות, להחליט באיזה צד הם מצדדים: האם בוחרים הם בסיכול ממוקד של השונה, או בשמירת שלמותם הפיזית והנפשית של חייליהם.

הדרך היחידה להפוך את המציאות על פיה היא לחייב את כלל היחידות בתכנית הסברה, הנאבקת בסטריאוטיפים ביחס לנטיות חד-מיניות. חשוב שכולנו נזכור כי במקרה זה, דעה קדומה עלולה להרוג, והמרחק מההתאבדות הבאה על אותו רקע קצר. אוזלת יד עלולה להוביל למדרון חלקלק, שכן היום אלו ההומוסקסואלים במדים - ומחר אולי העולים החדשים. מציאות זו היא סרטן בגוף הצבא, העלולה להשמיד כל מימד אנושי שעדיין קיים בו. 

ח"כ אראלה גולן, שינוי