הנערה בעלת "עיני הרנטגן"
נטשה דמקינה, הטוענת ליכולת אבחון מחלות באמצעות ראיית רנטגן, הועמדה למבחן, שתוצאותיו לא הצליחו לשנות, לא את האמונה של מעריציה ביכולתה, ולא את העמדה המדעית הספקנית
נטשה דֶמְקינה, נערה רוסיה בת שבע-עשרה מסָרַנְסְק, טוענת שהיא מסוגלת, מאז היותה בת עשר, לראות את איבריהם הפנימיים של אנשים שהיא סוקרת במבטה, וכך לאבחן את מצבם הרפואי. לטענתה היא מסוגלת לאבחן מצב רפואי גם באמצעות התבוננות בתצלום בלבד, מבלי לפגוש את האדם עצמו. בעקבות הסיפורים המופלאים שנפוצו על אודותיה זכתה נטשה לחשיפה תקשורתית גדולה, ומספר המאמינים בה והשוחרים לפתחה נמצא בעלייה מתמדת.
העמדה הספקנית
טענות לגבי יכולת אבחון על-חושית נשמעות לפרקים מאנשים שונים בעולם, והן מגובּות לעתים קרובות בעדויות נלהבות של מאובחנים מרוצים או של בני משפחה וחברים שנכחו במעמד האבחון. למרות היותן של טענות אלו יוצאות דופן, רבים הם המאמינים ביכולת הפאראנורמלית של "מאבחנים" אלה, ומסרבים לקבל את הקביעה המדעית בעניין.
העמדה המדעית הרשמית היא, שהואיל ומעולם לא הודגמה יכולת על-חושית (מסוג כלשהו) בתנאים מבוקרים, ומאחר שתפישה על-חושית אינה מתיישבת עם חוקי הטבע המוכרים, על כל טענה מסוג זה לעמוד בסדרת מבחנים קפדניים והדירים כדי שהקהילה המדעית תכיר באמיתותה. אם אכן אין אמת בטענות אלו, מדוע כל-כך הרבה אנשים משוכנעים ביכולות הפאראנורמליות של המאבחנים-המדיומים? ההנחה היא שההצלחה כביכול של אבחונים "על-חושיים", כמו במקרה של נטשה, היא תוצאה של מספר גורמים:
1. ניחושים מושכלים - אחוז גבוה מהאנשים, למשל, סובלים ממחושי ראש, גב או בטן במידה זו או אחרת, כך שטענה על אודות בעיה באחד מאיברים אלה תגרור בסבירות גבוהה אישור של המאובחן. גם אם המאובחן אינו סובל מהבעיה לאחרונה, אבל סבל ממנה בעבר, הוא עשוי לראות בניחוש אבחון מוצלח.
2. רמזים מהופעתו של המאובחן - צליעה קלה מסגירה בעיה ברגל, גיל מתקדם מעלה את הסבירות לבעיות בכלי הדם, צבע עור חיוור עשוי לרמוז על אנמיה, וכדומה.
3. תגובות של המאובחן - נענוע ראש קל, הבעת פנים מסוימת או תגובה מילולית עשויים לרמוז למאבחן אם הוא מנחש נכון או לא (תופעה שנקראת "קריאה קרה"). לעתים קרובות המאובחן שואל את המאבחן שאלות לגבי בעיה מסוימת שהוא סובל ממנה, מה שמספק למאבחן מידע חיוני, אותו הוא מנצל לצורך האבחון.
4. סובייקטיביות - הנטייה של אנשים להתייחס לאבחונים לא מדויקים כאל מוצלחים. כך, למשל, אדם שאובחן כסובל מלחץ בחזה, כשבפועל הוא סובל מצרבת, עשוי לראות זאת כאבחון מוצלח בשל הקרבה בין המקומות בגוף שבהם מופיעים סימפטומים אלו.
5. זיכרון סלקטיבי - נטייתם של אנשים לזכור אבחונים נכונים או נכונים חלקית, ולשכוח או להמעיט בחשיבותם של אבחונים שגויים.
6. דיווחים סלקטיביים - אנשים שאובחנו באופן פחות מוצלח לרוב אינם נוטים לצאת בהצהרות לעיתונות, בעוד שאנשים שהתרשמו לטובה מהמאבחן אוהבים להפיץ את הבשורה.
7. הרצון לרָצות - אנשים שמאמינים ביכולתו של המאבחן ייטו "להחליק" אי-דיוקים ולאשר גם אבחונים לא מדויקים כמוצלחים.
8. הקושי לְאמת - גם כאשר המאבחן טוען על אודות קיומה של בעיה שהמאובחן אינו מודע לה, אמונה בכוחותיו הפאראנורמליים של המאבחן עשויה לגרום למאובחן להאמין שהבעיה היא חדשה ועדיין לא באה לידי ביטוי (מה שעשוי להריץ אותו לבדיקות רפואיות מיותרות), וזאת במקום להסיק שהמאבחן פשוט טעה. אם הבדיקות הרפואיות אינן מאתרות את ה"בעיה", עשוי הדבר לשכנע את המאמין בעליונות יכולותיו של המאבחן-המדיום בהשוואה למגבלות הרפואה הקונבנציונאלית.
במאמר מוסגר נציין פה, שמסיבות דומות אנו שומעים לעתים כה קרובות גם על "הצלחותיהם" המרשימות של אסטרולוגים, נומרולוגים, כירולוגים וכיוצא באלה. או כך לפחות אנו, הספקנים, סבורים).
אחת הטענות שמופנות לעתים קרובות לאנשי מדע היא, שהם אינם מוכנים לקבל את מה שהם אינם מבינים, אך אין דבר הרחוק יותר מן האמת. לתופעות טבע רבות עדיין אין הסבר, ובכל זאת המדע מקבל אותן כעובדות, ומנסה לחקור אותן. אלא שכאשר ניתן להסביר תופעה מסוימת מבלי להידרש לכוחות מסתוריים או ליכולות פאראנורמליות, יעדיף המדע את ההסבר הפשוט והחסכוני יותר, עיקרון שנקרא: התער של אוקאם.
הניסוי
כאמור, טענות כמו אלו של נטשה נזקקות לניסויים קפדניים לצורך אישוש, וניסוי כזה אכן נערך במאי 2004 על-ידי CSICOP (The Committee for the Scientific Investigation of Claims of the Paranormal), ארגון המתמחה בחקירה מדעית של טענות בדבר יכולות או תופעות פאראנורמליות, וזאת ביוזמת ערוץ הטלוויזיה דיסקברי ובחסות (Commission for Scientific Medicine and Mental Health) CSMMH.
המערך הניסויי כלל שבעה מתנדבים, שישה מהם בעלי מצב רפואי שניתן לאבחון באמצעות צפייה באיברים פנימיים, כמפורט להלן: (1) מהדקי מתכת בחזה בעקבות ניתוח לב פתוח. (2) חלק מהוושט חסר לאחר שהוסר בניתוח, עם צלקת במקום האיחוי. (3) חלק גדול מהריאה חסר, שוב, לאחר שהוסר בניתוח. (4) מותן מלאכותי. (5) תוספתן חסר. (6) חור בגולגולת בעקבות הסרת גידול מהמוח, כשהחור מכוסה בלוח מתכת. המתנדב השביעי, שהיה באופן כללי בריא, לא סבל מאף אחד ממצבים רפואיים אלו.
לנטשה ניתנה רשימת ששת המצבים הרפואיים, והיה עליה לגלות מי מהמתנדבים סובל מכל אחד מהם. הניסוי כלל אמצעי זהירות כדי למנוע מנטשה לקבל מידע לגבי המאובחנים בכל דרך אחרת מאשר באמצעות "ראיית רנטגן". כך, למשל, כל אחד מהמאובחנים הרכיב משקפיים אטומים, שמנעו ממנו לראות מתי נטשה סוקרת אותו, וזאת כדי שלא לאפשר תגובות לא מודעות שלו לאבחון, אשר יספקו לנטשה רמזים על מצבו.
במקור דרשו עורכי הניסוי שיריעת בד תחצוץ בין נטשה למתנדבים כדי שפרטים מהופעתם החיצונית (גיליהם, אופן עמידתם, וכדומה) אף הם לא יספקו לה רמזים, אך נטשה, שלטענתה מסוגלת לראות מבעד לבגדים, התנגדה לדרישה בטענה שהיא לא תצליח לראות דרך יריעת הבד.
המסקנות
כדי שתוצאותיו של הניסוי יהיו חיוביות, דהיינו יתמכו באפשרות שנטשה אכן מסוגלת לראות איברים פנימיים, ואינה רק מנחשת באופן מושכל, סוכם בין כל הגורמים שנטלו חלק בניסוי, שעליה להצליח להתאים לפחות חמישה מהמצבים הרפואיים שברשימה למתנדבים שסובלים מהם. הסיכוי שתוצאה כזו תושג באופן מקרי קטן מחצי אחוז (חסידיה ומקורביה של נטשה, אגב, טוענים שהיא מעולם לא טעתה באבחוניה).
הניסוי כולו נמשך מספר שעות (אף שבדרך כלל לוקח לנטשה רק כ-10 דקות לבצע אבחון מקיף של אדם אחד), והיא הצליחה לקלוע נכון בארבעה מתוך שבעת המקרים. חסידיה של נטשה מתעקשים לראות בתוצאה הצלחה, וזאת בשל העובדה שגם הסיכוי לארבע התאמות, אם הן מבוססות על ניחוש בלבד, הוא נמוך (פחות משני אחוזים). עורכי הניסוי, לעומת זאת, טוענים שתוצאה זו אינה עומדת בקריטריון שנקבע, ואף ייתכן שהצלחתה היחסית נובעת לא מיכולת האבחון העל-חושית שלה, אלא מהעובדות הבאות, שפגעו באיכות הניסוי:
1. למרות אמצעי הזהירות שננקטו, לא היה קשה לנחש שהמתנדב הצעיר ביותר, שנראה חסון ובריא גם לעין הבלתי מיומנת, הוא זה שלא סבל מאף לא אחד מאותם מצבים רפואיים. זאת גם היתה קביעתה של נטשה.
2. המתנדב שעבר ניתוח לב פתוח היה המבוגר ביותר, ונראה הכי פחות בריא מבין כל המתנדבים, כך שהיה זה די סביר לייחס לו מחלת לב. גם כאן קלעה נטשה למטרה, בייחסה לו את מהדקי המתכת בחזה.
3. בניסיון הראשון שלה, ובניגוד לכללי המערך הניסויי, שאלה נטשה שאלה על אודות המצב הרפואי אותו חיפשה (חלק חסר מהריאה), והמתורגמנית שלה תרגמה את השאלה לאנגלית. לא מן הנמנע שהמתנדב שסבל ממצב זה הגיב על השאלה באופן לא מודע (למשל, באמצעות ניעת ראש קלה), וסיפק לנטשה את הרמז לו היתה זקוקה. גם במקרה זה הצליחה נטשה לבצע את ההתאמה.
4. בניגוד לדרישות הניסוי, נטשה ומלוויה הגיעו למקום מוקדם משנתבקשו, ובהמתינם מחוץ לבניין הבחינו בלפחות שניים מהמתנדבים כשהם עולים במדרגות, דבר שהיה עשוי לספק לה רמזים מסוימים, כמו, למשל, מי מהמתנדבים יכול או לא יכול להיות בעל המותן המלאכותי.
המאמינים בנטשה טוענים שעורכי הניסוי מחפשים תירוצים כדי להמעיט מהיכולת המרשימה (לדעתם) שהפגינה, אולם יש לזכור את התער של אוקאם, העיקרון שלפיו יש להעדיף את ההסבר הפשוט והחסכוני יותר על פני זה הנשען על אלמנטים נוספים, בלתי מוכרים למדע, כגון כוחות פאראנורמליים. בהסתמך על עיקרון זה, ולאור העובדה שהצלחותיה של נטשה אכן היו באותם מקרים שלגביהם יכלו לעמוד לרשותה מספר רמזים, נראה, שאף כי לא ניתן לשלול לחלוטין את הטענה שנטשה ניחנה באיזושהי יכולת על-חושית, הניסוי בוודאי אינו תומך בה. אנשי המדע החוקרים לפרקים טענות על אודות יכולות או תופעות פאראנורמליות מסתמכים במחקריהם על שני עקרונות נוספים, שנובעים מהעובדה שיכולות כאלו מעולם לא הודגמו בתנאים מבוקרים:
1. חובת ההוכחה חלה על אלה הטוענים ליכולות אלו.
2. טענות יוצאות דופן נדרשות להוכחות יוצאות דופן.
על סמך עקרונות אלו סיכמו עורכי הניסוי שהטענה בדבר יכולת האבחון העל-חושית של נטשה לא אוששה. אם נטשה תשתתף בעתיד בניסויים מדעיים נוספים ייתכן שהכף תוכרע לכאן או לכאן, ובינתיים המאמינים ממשיכים להאמין, והמדענים ממשיכים לפקפק.
לפנייה לכתב/ת 
