שיקולים מסחריים והתפתחות המדע
לכאורה, טכנולוגיות המחשב מתפתחות בהקשר מדעי "טהור", כלומר "כמיטב יכולתו המדעית" של האדם, במנותק מאילוצים או שיקולים "זרים" כלשהם. האומנם? המציאות, מתברר, הרבה יותר מורכבת
אין ספק שהמחשבים השפיעו במרוצת העשורים האחרונים על התפתחות המדע בכללותו. תורת הכאוס למשל לא היתה יכולה להיווצר כלל ללא המחשב. תורת האינפורמציה, תורת הסיבוכיות, תכנון כימי של חומרים, מודלים של תהליכים אסטרופיזיקליים, שיטות הדמיה כמו CT ו- MRI ואף הוכחות מתמטיות הם ענפי מדע שלמים שמהותם מבוססת על תורת החישוביות. חקר החלל לא היה מתאפשר ללא חישוב מדויק של מסלולי גרמי השמיים. כל פרויקט מיפוי הגנום האנושי לא היה יכול להתבצע ללא התפתחות ענף הביואינפורמטיקה (המתרכז בחיפוש, עיבוד ואחסון ממוחשב של רצפי דנ"א); ויש לכך דוגמאות רבות נוספות.
לפי הגישה הרווחת, טכנולוגיות המחשב מתפתחות כ"מיטב יכולתו המדעית" של המין האנושי: מדעני המחשב מפתחים אלגוריתמים חדשים לדחיסת אינפורמציה, מעצימים את מהירות החישוב, מנסים לפתח מחשבים קוואנטים ומולקולאריים, וכל זאת תוך ניצול מירב היכולות והמשאבים בכל הכיוונים האפשריים. המשאבים מוגבלים כמובן, ורבים מאמינים שחלוקתם מתבססת על קריטריונים מדעיים, החופשיים מאילוצים שונים. אלא, נראה שאמונה זו אינה מבוססת, ובפועל כוחות כלכליים וחברתיים משפיעים על כיווני ההתפתחות של מחקר המחשב. כתוצאה מכך, ההתפתחות המדע בכללותו אינה מנותקת גם היא מכוחות אלה. טענה זאת אינה חדשה כמובן לגבי המדע בכללותו. היסטוריונים של המדע כפיטר גאליסון (Gallison), סוציולוגים של המדע כפייר בורדייה (Bourdieu) ואף פיזיקאים ופילוסופים של המדע כתומס קוּן (Kuhn) הצביעו על ההשפעה של תהליכים חברתיים על התפתחות המדע והטכנולוגיה. אנסה לבחון טענה זו ביחס לתחום מדעי המחשב, בחינה שאמורה לחזק גם את הטענה לגבי המדע בכללותו, מתוך ראיית התלות של המדע כיום בהתפתחות המחשב.
אחד הכלים לניווט כיווני המחקר הוא השליטה בתקציבים. נבחן למשל את תקציב פרויקט המסגרת של האיחוד האירופאי, מערכת המחלקת תקציבים ציבוריים לפרויקטים המשותפים לאקדמיה ולתעשייה. התוכנית מחולקת ל"מסגרות תמיכה", כאשר כל מסגרת מחולקת ל"קריאות" משנה. בתקציב המסגרת השישית, הקריאה הרביעית (2004), הסכום שהוקצה לתחום השירותים הסלולאריים היה הגדול ביותר: 138 מיליון יורו, ולעומת זאת הסכום שהוקצה לפרוייקטים בתחום הביו-רפואה עמד רק על 75 מיליון יורו. גם בקריאות הקודמות שירותי הסלולר קיבלו את התקציב הגבוה ביותר, וזאת למרות שהגורמים המרכזיים הגורפים את הרווחים הם מפעילים סלולאריים וחברות פרטיות.
עקבות הלובי התעשייתי ניכרות היטב בהחלטות מחלקי התקציבים. המחקר בשטח השירותים הסלולאריים מתרכז רובו ככולו סביב טכנולוגיות המחשב, אך מנווט אותן לכיוון יישומי-תעשייתי. נזכור שהאוניברסיטאות ומכוני המחקר מהווים חלק נכבד ממקבלי התקציבים ולמעשה כל הפרויקטים כוללים מוסדות מחקר בהיקף משמעותי.
תוכניות המימון דורשות שהזכויות על הידע (Intellectual Property Rights) יישארו בידי המוסדות המקבלים את התמיכה, ואף מתנות את התמיכה בקיום חוזה מוסדר בנושא. בדרך זאת נמנעת העברת ידע חופשית לציבור, למרות שהוא שותף מרכזי במימון תוכניות אלו. דווקא טכנולוגיות "פתוחות" (Open Source), בהן הידע הוא נחלת הכלל והקוד פתוח לכל מתכנת (כגון מערכת ההפעלה Linux), אינן מקבלות מימון ציבורי! טכנולוגיית ה- WWW למשל לא היתה זוכה להקצאת מימון ציבורי, למרות שהציבור הרחב דווקא הוא אחד הנהנים המרכזיים ממנה, אם לא העיקרי, כיוון שהמטרות לא היו ברורות כלל וזכויות היוצרים לא היו מוגדרות.
מחקר תעשייתי
המאפיין את המחקר במדעי המחשב, בניגוד לתחומי מחקר אחרים, הוא העובדה שחלק ניכר מהמחקר נערך וממומן על ידי המגזר התעשייתי. החיבור בין טכנולוגיות מחשב חדשות לכסף מהיר הרבה יותר ממחקר ביולוגי ולבטח מתמטי (למעט תחומים כגון הצפנה) או פיזיקלי, וחברות רבות עוסקות במחקר ובפיתוח של אלגוריתמים, פיתוח שבבים מהירים יותר, פתרונות לחישוב מקבילי ופיתוחים על בסיס עיוני ומחקרי טהור שאינם שונים כלל מהמחקרים הנעשים באוניברסיטאות.
חברות כ- י.ב.מ ו- אינטל משקיעות משאבים רבים במעבדות מחקר. הגופים הנחשבים למקצועיים ביותר בעולם המחשב מבחינת פרסומים וכנסים בין-לאומיים, ה- IEEE וה- ACM, נשלטים על ידי התעשייה והאקדמיה במשותף. הנשיא של ACM כיום הינו פרופ' דייויד פיטרסון מאוניברסיטת ברקלי, סגנו הוא פרופ' סטיוארט פלדמן ממעבדות המחקר של י.ב.מ. אלא ששותפות זו משפיעה בהכרח על כיווני המחקר ומנווטת אותם לכיוונים הרצויים לחברות התעשייתיות. אך טבעי שהחברות ישקיעו משאבים בתחומים הקרובים ללבן ולכיסן. מעורבות התעשייה במחקר היא ברוכה מצד אחד, מצד הקצאת המשאבים למחקר, אך למעורבות זו יש בהכרח פן שני, והוא המחיר: ההשפעה של התעשייה על כיווני המחקר.
התעשייה מעכבת את התפתחותן של טכנולוגיות רבות שעשויות לפגוע בהכנסותיהן ולשנות את הסטטוס קוו. ניקח למשל את מכשיר ה-Tivo, שמאפשר הקלטה ואחסון של תוכניות טלוויזיה, בניית מאגר אישי זמין וצפייה בזמן נוח למשתמש. האחסון הדיגיטלי של השידורים האלקטרוניים מאפשר חוויית משתמש שונה לחלוטין ממכשיר ההקלטה הישן. אך יצרניות הבידור הגדולות, אולפני המוזיקה וההסרטה מפעילות את כל כוח השפעתן ומעכבות את ייצור המכשירים ופיתוח גרסאות חדשות, וזאת בדרך של תביעות, הגנת פטנטים, זכויות יוצרים וכל אמצעי אחר שברשותן. להתנגדות דומה זוכה מכשיר ה- iPod של Apple – נגן מוזיקה דיגיטלית אישי, ומכשירים דומים אחרים לשימוש אישי.
זו אמנם השפעה על הצרכן הפרטי, ואולם יצרני התוכן והציוד נלחמים לא רק במוצרים עצמם, אלא מרחיבים את פעולתם לוועדות התקינה המגדירות את הסטנדרטים לפיתוח טכנולוגי, ובכך משפיעים גם על ההתפתחות המדעית. סטנדרטים "פתוחים" מגדירים את הפרוטוקולים בהם טכנולוגיות שונות מתקשרות האחת לשנייה, ועקב כך מצמצמות לכאורה את כוחם של היצרנים, מכיוון שניתן להחליף יצרן אחד באחר ללא מאמץ גדול. אך בדרך כלל היצרנים שותפים בקבוצות הקובעות את הסטנדרטים, ומנהלים מלחמות בהן כל יצרן מנסה לנווט את התקן לכיוון המתאים לו, למשל לכיוון של מה שהוא כבר פיתח. במקרים רבים היצרנים לא מיישמים את הסטנדרטים בסופו של דבר, או מיישמים אותם רק בחלקם, ומחויבים להם רק כלפי חוץ. אך השפעת הסטנדרטים על המדע ניכרת בעבודותיהם של החוקרים, המתייחסים אליהם, מנסים להרחיבם או לפתור בעיות המתעוררות על ידם.
תוצרי המחקר נרשמים כפטנט
במקרה וליצרן יש פתרון ייחודי, הוא לא יחלוק אותו עם האחרים, אלא ירשום עליו פטנט וינצל אותו למטרותיו. כך, למשל, חברת קוואלקום היא בעלת הפטנט על שיטת השידור הסלולארית CDMA (שהומצאה למעשה בידי שחקנית הקולנוע הדי לאמאר בשנות ה-40 ונרכשה בידי קוואלקום). שיטה זו מבוססת על הרעיון שמשתמשים רבים יכולים לדבר באותו התדר, בקידוד שונה. מאחר שהרעיון היה בבעלות פרטית, התפתחו בעולם שיטות שידור שונות, שהיו פחות מוצלחות, ונוצרה אי התאמה בין מנויי הרשתות השונות, אי התאמה שלא אפשרה "נדידה" בין סוגי הרשתות השונות (כלומר שימוש במכשיר מרשת CDMA בעת שהייה בתחומי רשת אחרת מסוג GSM למשל). יש דוגמאות לפטנטים רבים שמגינים בעצם על תגליות מדעיות, כגון תרופות. התופעה מתרחבת בעשורים האחרונים, עם הרחבת גבולות הפטנטים לתחומי התוכנה, ההנדסה הגנטית ואף לרישום פטנטים על גילוי מקטעי דנ"א המשמשים לפיתוח תרופות.
נתאר לעצמנו שכל תגלית מדעית היתה נרשמת כפטנט, ורק בעל התגלית היה יכול לעשות בה שימוש. האם המדע היה יכול להתפתח באופן חופשי? רישום הפטנטים על המצאות שמהוות בחלקן תגליות מדעיות מהווה דוגמה בולטת להצרת תחומי המדע בידי התעשייה. החברות מפתחות תרופות לקהל יעד שיוכל לרכוש אותן. בשנים האחרונות הושקעו כספים רבים בפיתוח תכשירי אנטי-אייג'ינג , רבים פי כמה מהכספים שהושקעו בפיתוח תרופה למלריה, הנפוצה בעיקר בעולם השלישי.
כוחה של התעשיה
אך נחזור לתחום המחשבים. למעשה, הכוח המניע את התפתחות המחשבים היה כוחה של התעשייה. בליז פסקל בנה את מכונת החישוב הראשונה ב- 1642 על מנת לסייע לאביו החנווני בעסקיו. י.ב.מ בנתה את עיקר כוחה על המחשבים הענקיים (mainframes) לחברות המסחריות הגדולות, הבנקים, חברות התעופה, חברות הביטוח, והיא שנתנה את הדחיפה האדירה למחקר ולפיתוח בתחום זה. דיגיטל אקויפמנט (DEC) צמחה כמתחרה העיקרית לי.ב.מ במגזר העסקי הבינוני-קטן ובנתה "מיני-מחשב" שהביא למהפכה עולמית בתכנות על ידי הנגשת המחשב לסטודנטים ולמעבדות מחקר רבות, דבר שהביא לפיתוח מערכות הפעלה פתוחות (כ- Unix), שפות תכנות מתקדמות ויישומים מחקריים (לדוגמה ראייה ממוחשבת, רובוטיקה, בינה מלאכותית ועוד). מהפכת המחשוב האישי, שהיוותה את השלב הבא באבולוציה, וללא ספק מעצבת את חיינו האישיים (לפחות של רבים מאיתנו, גם בעבודה וגם בשעות הפנאי) נשלטת גם היא בידי אינטרסים כלכליים. מלחמותיה של מייקרוסופט, מלחמות יצרני התוכן בתוכנות שיתוף הקבצים, כל אלו מעצבות את פני התעשייה, ובעקבות כך גם את פני המחקר בתחום המחשבים, שעוסק בחלקו הגדול במתן פתרונות לתעשייה ובקידום רעיונות לכדי הבשלה עסקית. תופעות אלו מבססות את הקביעה שהאינטרסים של בעלי הממון הם שותפים מרכזיים בעיצוב ובמימוש מדיניות המחקר, שלכאורה נהנית מתדמית אובייקטיבית.
יש כמובן סוגים שונים של השפעות מצד שיקולים מסחריים על התפתחות המדע. המצאת הטרנזיסטור ב-1947 במעבדות בל היוותה בסיס להתפתחות התקשורת ועולם המחשוב המודרני. קשה לתאר את תעשיית המחשבים כיום ללא התפתחות השבב האלקטרוני. ג'ון ברדין, וולטר ברטאי וויליאם שוקלי (Bardeen, Brattain, Shockley), שלושתם פיזיקאים, קיבלו פרס נובל לפיזיקה על המצאתם זו ב- 1956. (בל כמובן רשמה על כך פטנט ב- 1951, US Patent #02569347). כיום כבר אפשר להכניס למעלה ממיליארד טרנזיסטורים זה לצד זה לתוך שבב שאורכו פחות מסנטימטר, כשפעולות בודדות של כל טרנזיסטור נמדדות בחלקי המיליארד של השנייה (נאנו-שנייה), ותהליך המזעור ממשיך. אך מה היתה המוטיבציה של שלושת הממציאים? היא היתה עסקית לחלוטין. חברת בל חיפשה תחליף זול וזמין יותר לשפופרת הריק שעד אז היוותה את הבסיס למוליכי הזרם. מוטיבציות עסקיות אינן רעות או טובות בהכרח, ובהחלט עשויות להביא לתוצאות ברוכות, אך ניסיתי לחשוף כאן את התפקיד המרכזי של שיקולים מסחריים בהתפתחות המדעית.
סוג שונה של השפעות עולם התעשייה על המחקר הוא התלות המוחלטת של המשך המחקר באימוץ התוצאות על ידי התעשייה. נבחן למשל את התחום המתפתח לאחרונה הקרוי Semantic Web. החזון של ממציא ה- Web, טים ברנרס לי(Berners-Lee) , הוא Web בו האינפורמציה הטקסטואלית תלווה בתגים שיאפיינו אותה, ובמצביעים שיצביעו על אפיונים אלה, שיהוו גם כן חלק מה- Web החדש. המלה "ישראל", למשל, תלווה בתג מסוג
התפתחות המדע מקדמת את האנושות מבחינות רבות ללא ספק. יתכן מאוד שאם התפתחות המדע לא היתה נתונה להשפעת שיקולים כלכליים, תעשייתיים ומסחריים, ההתקדמות היתה נעשית בכיוונים שונים. הקשר בין התחומים הולך ומתחזק כמדומני ובחינה ביקורתית שלו עשויה רק להועיל.
שי אופיר הוא איש היי-טק, מוסמך למדעי המחשב.
לפנייה לכתב/ת 
