שבת ישראלית אחרת

אחרי 57 שנים, הגיע הרגע לנהל דיון אמיתי בשאלת דמותה של מדינת העם היהודי. הוויכוח הכתום-כחול לא נגע רק בשאלת ההתנתקות, אלא נבע בעיקר משאלת זהותה של מדינת ישראל. בעוד שבכל ספר אזרחות נמצא את ההגדרה לדמוקרטיה, החברה הישראלית עדיין לא הבהירה והסכימה על הגדרת היהדות של המדינה. הדיון על דמותה של השבת הישראלית יכול להוות נקודת פתיחה מצוינת לדיון שכזה.

כל אדם חפץ ביום מנוחה מעמל השבוע, וגם לבילוי. יש כאלה שיבחרו לבלות את יום השבתון בבתי-הכנסת ויש כאלה שבמנוחה או בטיול בחיק החברים והמשפחה. הדיון אינו עוסק כלל בסוג הבילוי, אלא בעצם קיומו של יום מנוחה בעל אופי שונה משאר ימות השבוע. הצעת חוק השבת, שמונחת על שולחנה של הכנסת ונועדה לעגן את השבת כיום שבתון כללי, מבטיחה חופש תרבות ובילוי לצד סגירת מרכזי קניות ותחבורה ציבורית.

זהו אינו חוק סוציאלי הבא להבטיח את זכויות העובדים שנאלצים לעבוד בשבת. זכויות הן זכויות הן זכויות, ולכן אין הן קשורות לדיון בדמות השבת הישראלית - את המאבק על זכויות העובדים יש לקיים במלוא המרץ ללא קשר למאבק על דמות השבת בישראל. אם כי אפשר בהחלט להצביע על הסממנים התרבותיים הבעייתיים הנלווים לפתיחת אזורי מסחר בשבת, הכוללים - בנוסף לפגיעה בריאות הירוקות של המדינה והאדרה של תרבות הצריכה על פני תרבות בכלל - גם פגיעה קשה בעובדים.

אך זהו כאמור אינו חוק סוציאלי, כי אם חוק חברתי, המעגן את סדר העדיפויות החברתי-לאומי וקובע כי לכל אדם מגיע יום מנוחה מהמירוץ היומיומי; יום שבתון שייראה אחרת משאר ימות השבוע ויאפשר בילוי משפחתי משותף, טיול ברחבי הארץ, תפילה או מנוחה לכל אדם על פי דרכו. זהו גם לא חוק דתי, הכופה שמירת שבת על מי שאינו דתי, אלא חוק לאומי, שמבטיח יום מנוחה משותף בעל צביון שונה משאר ימות השבוע וכן מסדיר ומאפשר, אחת ולתמיד, את נושא התחבורה הציבורית בשבת.

למה דווקא בשבת? כי ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי, ובעוד איננו רוצים במדינת הלכה, ברור לכולנו שלמדינת לאום ישנם סממנים לאומיים המתמצים בעיקר בשפה, דגל והמנון ובלוח השנה. יום ראשון הוא היום המוסכם למנוחה במדינות המערב הנוצריות, ואילו בארצות האיסלאם יום שישי הוא בעל אופי מיוחד. על פי אותו הגיון, מתבקש שדווקא יום השבת יהיה יום המנוחה המוסכם במדינת ישראל.

בעוד יש אמת בטענה כי בסגירת מרכזי קניות בשבת יש משום פגיעה בחופש הבחירה המוחלט של כל אדם, עלינו לומר

באומץ כי בכל חוק חברתי יש במקביל לערך ולתועלת הגדולה הטמונה בו גם אלמנטים של חיוב וכפיה. האמנם הזכות לקנות היא זו המגדירה את החופש שלנו? או אולי דווקא החופש מהמירוץ היומיומי הכולל עבודה, סידורים, קניות וחוזר חלילה? האם כאשר אנו מדמיינים יום מנוחה אנו חושבים על קניות שבועיות, או על יום של חופש אמיתי מסממני ימי החול?

דווקא עכשיו צריך הרוב החילוני בישראל לקום ולומר כי כיהודים, כישראלים וכחילונים, אנו רוצים שבת ישראלית אחרת.

תמי מולד-חיו, מראשי הארגונים החברתיים, מתמודדת על מקום ברשימת העבודה לכנסת ה-17.