שריד נפרד: "זו הכנסת הגרועה בתולדותינו"
הבוקר הודיע ח"כ יוסי שריד על פרידה מהכנסת ומהפוליטיקה. רגע לפני הפרישה פרק שריד בראיון ל-ynet את כל מה שיושב לו עמוק בלב. על ההוריקן החינוכי של לימור לבנת; על שמעון פרס, ש"מעורר רחמים". על אריק שרון ("ראש וראשון לשחיתות"); ועל מרכז הליכוד (שרון עשה מצווה כשנפטר ממנו). גם הכנסת סופגת ("הגרועה בהיסטוריה") ואפילו לציבור יש לו טענות: "ממשיכים להצביע לתפוחים הרקובים". רק על דבר אחד הוא מצטער: "יש כמה רעים שיערכו עכשיו חגיגה, כי סוף סוף נפטרים מיוסי שריד"
אחרי 32 שנות פוליטיקה הודיע הבוקר (יום ו') רשמית חבר הכנסת יוסי שריד על פרישתו מהחיים הפוליטים. עבור רבים מחבריו לא מדובר בהפתעה. כבר תקופה ארוכה מהרהר שריד ברעיון וחבריו לדרך העריכו שפרישה היא רק עניין של זמן. עבור שריד, מנגד - אחד מהוותיקים והמוערכים שבפרלמנטרים בישראל - לא מדובר בצעד קל. 32 שנה ליווה אותו הנוף הפוליטי הישראלי. 32 שנה נאבק ונלחם, בעט וספג, הצליח ונכשל. ועכשיו החליט ללכת הביתה. "זה מתבשל אצלי חודשים, שלא לומר שנים", הוא מספר בראיון ל-ynet שבו הוא מתייחס לראשונה בהרחבה לנסיבות פרישתו.
"מאז שהתפטרתי מראשות המפלגה אחרי הבחירות הקודמות זה כל הזמן ניקר לי בראש. אני לא יכול לומר שלא ישנתי בלילה, אבל הרעיון חזר וצף. בשבועות האחרונים, מכיוון שהולכים לבחירות ויש לוחות זמנים, ואדם צריך להשיב לעצמו מה הוא רוצה לעשות בארבע השנים הבאות - חשבתי שאני לא רוצה לרוץ עוד פעם. השיקול היחיד שכנגד - ולא היו הרבה נגד - הוא 'למה רשעים יעלוזו'. יש כמה רעים שיערכו עכשיו חגיגה כי 'נפטרים סוף סוף מיוסי שריד'. חשבתי שאני לא רוצה לשמח אותם. החלטתי שזה לא נימוק רציני דיו, וזהו.
"אני 32 שנים במקום הזה. אני לא חושב שיש חמישה אנשים בארץ שהיו זמן כה רב חברי כנסת ושרים. אפילו בן-גוריון, שאני עפר לרגליו, לא היה. כמובן, אי אפשר להתחרות עם הפנומנולוגיה הפתטית של שמעון פרס, אבל אין מי שנמצא 32 שנים בכנסת. יכולתי ללכת עוד ארבע שנים ואולי הייתי נכנס לספר השיאים של גינס, אבל חשבתי שזה לא יעד עד כדי כך נכסף. אני שמח להיכנס לספרים, אבל לאו דווקא לספר הזה.
הוריקן לימור לבנת
אז למה פרש שריד? "אמרתי לעצמי בניתוח מפוקח שבקדנציה הבאה הסיכויים שלי להיות שר חינוך הם בין קלושים לאפסיים. לו הייתי יכול לחזור למשרד החינוך לא הייתי פורש. אני אומר זאת באופן חד משמעי. גם על משרד המשפטים או על המשרד לביטחון פנים כדי לגרש את כל המושחתים מחיינו הייתי מתפשר. אבל הסיכויים הם אפסיים. אז מה? אני אשב עוד ארבע שנים ואשמיע את קולי? אדם כמוני לא מזלזל בהשמעת קול, ואני לא יכול לזלזל בזה. אבל כדי להשמיע קול בלבד יש לי עוד זירות ובמות. גם שם אני יכול להשמיע את קולי. השמעת הקול שלי איננה מותנית בכסא בכנסת".
"התייעצתי עם עצמי, התייעצתי עם אישתי, ועם ילדיי, ובזה תמו ההתייעצויות. גם ההתייעצויות לא היו כבדות ראש באופן מיוחד, לא היו התלבטויות קשות. התלבטתי, אבל לא קשה. אף אחד לא היה נגד זה אצלי בבית. מעבר לבית לא התייעצתי עם איש".
אז מה ייחסר לשריד, פרלמנטר בדמו? לא הרבה כנראה. "תחסר לי היכולת לשקם את ההריסות של החינוך לאחר הוריקן לימור לבנת", הוא אומר. "לא צריך לחשוד בי שאסתכל בערוץ הכנסת, אין סכנה כזאת. אבל כשיהיה דיון חשוב באופן מיוחד - ואני אקשיב לנאומים שם - אני אוכל לומר לעצמי: 'אח, לו הייתי שם, הייתי מרביץ נאום שראוי להישמע', נאמר".
הכנסת הגרועה בתולדותינו
לשריד יש לא מעט ביקורת על המוסד אותו הוא עוזב. "הכנסת שמסיימת עכשיו את תקופתה, והמסך יורד עליה, היתה כנסת איומה. הכי גרועה בכנסות בתולדות ישראל. הכי ירודה מכל בחינה - מבחינה אתית ואינטלקטואלית ורטורית. אני מקווה שהכנסת הבאה תהיה יותר טובה. היא מוכרחה להיות יותר טובה, כי זו היתה כל-כך גרועה.
"יש הרבה סיבות להידרדרות. זה לא חדש. הציבור לא בררן מספיק. הוא יודע שיש תפוחים רקובים, יודע לזהות אותם, ומן הראוי היה שישליך אותם מן הארגז, אבל לציבור רק לכאורה איכפת. אומרים מדי פעם בשיחות סלון 'מושחתים נמאסתם', אבל אחר כך בוחרים באותם אנשים. מושחתים ודמגוגים מצליחים. מי שמבטיח הבטחות מצליח. אני יכול להוכיח את זה. כישורים זה לא רלבנטי לזה בכלל, כי כל אחד יכול להיות כמעט כל אחד. פעם, להיות שר, סגן שר, אפילו חבר כנסת - היה עניין. היום זה המקצוע היחיד שאין כלפיו שום תביעות, וגם אין ציפיות. מה שקורה בימים האחרונים זה שיש סימנים שזה עשוי להשתפר, וזה יהיה נפלא".
פרס? מעורר רחמים במקרה הטוב
שריד, שפורש כדי לפרוש, לא חוסך ביקורת מפורש אחר - שמעון פרס. "אני לא נוהג לחבוט באישיות חבוטה. האיש נראה מסכן, עלוב, ומעורר רחמים במקרה הטוב. גם בלי המעבר שלו לשרון לא היית שומע דבר טוב - ועם המעבר, בכלל. בעניין מעברים ממפלגה למפלגה יש לי מבחן. זה מבחן אובייקטיבי יחידי. אף אחד לא בוחן כליות ולב כשהוא אומר שהוא הולך להציל את המדינה, או להציל את עורו. אבל יש מבחן. המבחן הוא מבחן רווח והפסד. אם אדם עובר בכוונה להרוויח, זה כנראה לא כל כך מתאים. אם אדם הולך ובעצם אתה אומר: רגע, הוא עושה מקח טעות, כי הוא קרוב לוודאי הולך להפסיד, הוא כנראה עושה את זה מניקיון. במבחן הזה, שמעון פרס מקבל את הציון נכשל. הדברים מאוד פשוטים".
עם פרישתו, שריד עדיין חשדן כלפי אריק שרון. "בחשדנות שלי אני לא אשם. אדם, שהביוגרפיה שלו מתעתעת, מסתכן בחשדנות כלפיו. אני לא אשם שהוא קנה לעצמו שם של אדם לא אמין. אני לא מרגיש אשם בזה. כלפי שרון, מן הראוי תמיד בגלל הניסיון וההיסטוריה, לנהוג ביחס של כבדהו וחשדהו. הוא האדם הכי מושחת בפוליטיקה היום. הוא ראש וראשון, אז הדוגמה שלו היא הכי משחיתה. ככל שמדובר באדם רע יותר, השחיתות יותר מזיקה ומנקרת עיניים.
"להיפטר מהאספסוף של מרכז הליכוד זו היתה מצווה. זה כבר ממש סיכן את המדינה. זה כבר לא היה רק דומה לשוק, זו היתה סכנה אמיתית. זה היה מוקד המוגלה. בעצם העובדה שהוא ניקז מידה מסויימת של מוגלה מתוך המקום הזה, הוא עשה דבר טוב".
העתיד של יוסי שריד טומן בחובו אהבות ישנות. "לאן עכשיו?", הוא נשאל ועונה: "קדימה. כולם קדימה. אני אלמד, ואני מניח שאלמד באוניברסיטה כלשהי. אלמד בתיכון, כמו שאני עושה עכשיו. בוודאי אגביר את הכתיבה הפובליציסטית שלי, שהיא קבועה בעיתון הארץ. הוצאתי השנה שני ספרים, והשנה אוציא עוד שני ספרים, ואהיה יותר נחמד לנכדים שלי מכפי שהייתי עד כה. ואגב כך, אתקן במידת מה את אבהותי. אני אוהב נורא לדבר עם אישתי. לא אשתמעמם לרגע.
ומה עם מפלגת האם, כור מחצבתו של שריד? "אני מקווה שיהיה טוב. כשנחלנו את הכישלון לפני ארבע שנים, אמרתי שההנחה הא-פריורית היא שיותר גרוע לא יכול להיות. כעת מתחייבת זהירות, כי יכול להיות יותר גרוע. ואני מאוד מקווה שלא יהיה יותר גרוע. אני מסתכל בסקרים היום. לפי שעה יותר גרוע, אבל הסקרים הם רק סקרים. אני מוכן לעזור למפלגתי כמיטב יכולתי למפלגתי הצנועה, שמהיום נעשית יותר צנועה, להתאושש. יוסי ביילין בתנאים קשים עושה כמיטב יכולתו. הוא משתדל, הוא איש מאוד חרוץ. אי אפשר לבוא אליו בטענות".
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
