יקב צ'ילג - נאמנות למקורות איטלקיים

השבוע ובשבוע הבא אעסוק בשני יקבים קטנים שלכל אחד מהם סיפור קטן משלו, ומה שלא פחות חשוב – יין יחודי ומעניין.

אורנה צ'ילג היא אחת מהיינניות הבודדות בישראל. למרות שכבר רואים יותר ויותר יינניות, הרי שעדיין, מספרן כאן ובעולם הוא נמוך מאוד. אורנה היא לא רק ייננית, אלא גם בעלת יקב, מה שמעמיד אותה בחבורה קטנה עוד יותר, של שלוש או ארבע נשים בלבד.

צ'ילג עברה מספר גלגולים מקצועיים בחייה, עד שהתבייתה על נושא היין ופנתה ללמוד אותו באופן מקצועי באיטליה. היא למדה ייננות בפיאצ'נזה, שם נמצאת הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה הקתולית של מילאנו ואחר כך השתלמה ביקב טנוטה דה בלוודרה, אחד מיקבי קבוצת אנטינורי.

צ'ילג שומרת על נאמנות למקורות האיטלקיים שלה, הן בסגנון היין, והן באופן יצורו. מאז 2003 היא עובדת בשיטה שנחקרה באוניברסיטת פירנצה לפני כמה שנים, ונועדה לשמור על הפירותיות של היין. בשיטה זאת, היא מועכת את הענבים הבאים מהכרם, ומניחה להם לעבור מיצוי קר – בשמונה מעלות – לפני שהיא מתחילה את התסיסה בפועל. את התסיסות עצמן היא מבצעת עם שמרים שהיא מיבאת מאיטליה.

השנה תהיה שנת שינוי ביקב. עד היום שיכנה צ'ילג את מתקני היצור שלה, כמו גם את המיכלים ואת החביות, ביקב ססלוב. בימים אלה היא משלימה את בנייתו של יקב חדש בשטח של כ- 300 מ"ר באזור התעשייה של יהוד, אליו היא מקווה להעביר את כל הציוד ואת החביות כך שהוא יהיה מוכן לבציר 2006. "הבטיחו לי שהמבנה יהיה מוכן בעוד חודש", היא אומרת, "אבל פה זה קצת כמו איטליה, חודש הוא מושג גמיש, וקצת ערטילאי".

את היינות של צ'ילג ניתן למצוא בחנויות היין – הם אינם כשרים – בדיוטי פרי ובכמה מסעדות, בינהן לחם ארז, אמורה מיו ובהלנה בקיסריה, שם גם ניתן למצוא את הרוזה שלה, שהוא יין הבית שם.