שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גשר על מים סוערים
    סדרת תעודה חדשה של האחים ברק ותומר היימן שעולה השבוע בלווין עקבה אחר בית ספר יהודי ערבי שהוקם בכפר קרע: "החוויה היהודית-ערבית בשביל הילדים שלומדים בבית הספר הזה היא לא של סכסוך, מה שאומר שהרעיון מאחוריו מנצח"

    קליפ הנושא של הסדרה. עיבוד מוזיקלי: אלי סורני, ביצוע: דקלה ואלי סורני

     

     

    סדרת התעודה החדשה של תומר וברק היימן, "גשר על הואדי", לוקחת את הצופה קדימה אל עתידו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומאפשרת הצצה אל פתרון פוטנציאלי, שיכול אולי להצליח היכן שהפוליטיקה נכשלה.

     

    במשך שנה עקבו האחים היימן אחרי מימושו של חזון פרטי של הורים יהודים וערבים המתגוררים בישובי ואדי ערה, להקים בית ספר דו לאומי ודו לשוני בו יתחנכו ילדיהם על עקרונות של שוויון ואחווה. התוצאה: "גשר על הואדי", בית ספר מעורב בכפר קרע שרשם היסטוריה כשהיה למוסד החינוכי המעורב הראשון בישראל שממוקם בכפר ערבי. בכל שיעור נמצאות בכיתה מורה יהודיה וערביה והשיעורים מתנהלים בשתי השפות. בשנתו הראשונה של בית הספר רשמו 50 משפחות יהודיות וערביות את ילדיהן ללימודים. השנה הוכפלו פי ארבע מספר התלמידים והכיתות.

     

    מצלמתם של האחים היימן מלווה את השנה הראשונה להקמת בית הספר, כשכל יום מייצר התמודדויות חדשות עם מציאות נפיצה ובית הספר הופך למעבדת ניסויים בה נבחנת המציאות דרכה משתקפים הפחדים, הכאבים, האבסורד והדילמות שהם תוצרי הסכסוך.

     

    כמו ביצירות התעודה הקודמות של היימן, "תומר והשרוטים", "אביב" ו"בובות של נייר", כך גם הפעם, הסיפור הוא תולדה של קשר אישי עם הנפשות הפועלות, במקרה זה פייסל הייכל, מיוזמי הקמת בית הספר.

     

    "הכרתי את פייסל אי שם בשנות השמונים בתור בחור תימני בשם יגאל. עבדנו יחד בפאב מיתולוגי בנתניה והוא היה זה שהכיר לי את ת"א. הוא סחב אותי לראות סרט של קורסאווה בקולנוע פריז הרבה לפני שידעתי איך מאייתים קורסאווה ומה זה קולנוע פריז", מספר תומר היימן, "דרכו הכרתי את יהושע ליבוביץ', שפינוזה ויצחק שדה. קצת לפני שהתגייסתי התברר לי שיגאל הוא בכלל ערבי בשם פייסל שנולד בכפר קרע, עזב אותו בגיל 17 ובמשך שנים ברח מהתמודדות עם הזהות שלו. כמה שנים אחר כך הוא התחתן עם בחורה מוסלמית מהכפר ונולדו להם ילדים מקסימים. בערך בתקופה ההיא הוא התחיל לחלום על הקמת בית ספר מעורב שיאפשר לילדים שלו מציאות אחרת מזו שהוא גדל לתוכה".

     

    כשברקע מהדהדים מאורעות אוקטובר האחים היימן קפצו לביקור קצר אצל הייכל. הוא סיפר להם על החלום והם, משוכנעים בפוטנציאל התיעודי של הסיפור, הצטיידו במצלמה. "לא באמת האמנתי שזה יקרה וגם ברק היה סקפטי. הפיצוצים התחילו עוד לפני שהיה מבנה למקם בו את בית הספר", מספר היימן, "משרד החינוך ניסה בהתחלה לשים מקלות בגלגלים ולהכשיל את המהלך. בקיבוץ ברקאי, שם אמור היה לקום בית הספר, הוויכוח על מקומה של הרעלה גרר התנגדות ובסופו של דבר פוצץ את כל העניין. גם כשהוחלט לפתוח את בית הספר בכפר קרע, חשבתי שזה ניסיון מעניין אבל היה לי ברור שהמתחים והקונפליקטים כל כך קשים שזה לא יחזיק מעמד".

     

    אחרי שנה של צילומים וחודשים של עריכת החומר היימן גילה שטעה. "החוויה היהודית-ערבית בשביל הילדים שלומדים בבית הספר הזה היא לא של סכסוך, מה שאומר שהרעיון מאחוריו מנצח. הכרות ממיסה שנאה ופחדים והילדים האלה נפגשים אחד עם השני על בסיס יומיומי שיוצר חברויות. בית הספר לא מטשטש את ההבדלים או נופל לקלישאות של דו קיום, הוא משמר את שתי הזהויות אבל מבקש שנכיר אחד את השני", הוא אומר.

     

    "לכל אחד יש זכות לחיות"?

     

    אחת הסצינות החזקות בפרק הפותח של הסדרה מלווה את הביקור הראשון של בשאר בביתו של חברו לכיתה, אסף. "זו הפעם הראשונה שמגיע אליי חבר ערבי", אומר אסף למצלמה. את פניהם של השניים מקבלת סבתו של אסף שמכינה להם ארוחת צהריים כשברקע נשמע ברדיו דיווחים מזירת פיגוע המוני בבאר שבע. "מה אתה אומר על הפיגוע, בשאר?, מה אתה מרגיש? גם אתה חושב שלכל אחד יש זכות לחיות? ומה ההורים שלך חושבים? אתם מדברים על פיגועים בבית? אם היו תופסים את המחבל היו צריכים לאסור אותו לדעתך?", יורה הסבתא סדרת שאלות אל הילד שהולך ומתכווץ מולה, מפטיר "כן" מבויש והולך לשחק עם החבר שלו במחשב. "אנחנו מכשירים ילדים להרוג אותנו", אומרת הסבתא למצלמה כשהילדים נבלעים בחדר, "רק בית ספר לא מספיק, חשובה גם הסביבה ומה מחדירים להם לראש".

     

    "הסבתא הזו קיימת בהרבה אנשים שרואים בכל ערבי מחבל פוטנציאלי שרוצה להרוג אותנו", אומר היימן, "הסצנה הזו המחישה לי את הפחד הקמאי שקיים בנו ואת זה שהעימות הזה עמוק ושורשי ובכדי לפתור אותו לא מספיק להפריח קלישאות על דו קיום. ברור שהערבים הפסידו ליהודים במלחמת 48' אבל המלחמה כיום היא על התודעה ההיסטורית, בוויכוח על מי יספר את הנרטיב ההיסטורי שהוא מה שיישאר לדורות הבאים. הסדרה מדברת על הבעלות על הכאב, נושא שהוא עצב חשוף. לצד האתוס הציוני קיימת הנכבה, קיימים כפרים עקורים ומתים ולא נוכל לדלג על כל אלה ולהמשיך הלאה. לא יכול להיות שילדים ערבים יגדלו על הכמיהה של אבן גבירול וטשרניחובסקי וייאסר עליהם ללמוד על הנכבה, לא ייתכן שילדים יהודים לא ילמדו ערבית בבית הספר. זה כמו להגיד שאין מקום לתקשורת, שעדיף לקבור את הראש בחול. הכוח של בית הספר הזה הוא בכך שלא מטאטאים את הזיכרון ויש כבוד הדדי. זה המקום היחיד בארץ שעובר דרך המקומות האלה והילדים שגדלים בו יהיו בעתיד בני אדם מודעים. רוב הפתרונות שמדברים עליהם מז'נבה ועד רבין הם טכניים כמו איפה תעבור הגדר. מעולם לא היתה התייחסות לשכבה הרגשית שהיא מהות הסכסוך".

     

    לדברי היימן, "הקריטריון מבחינתי להצלחת הסדרה היא יצירת דיאלוג לסדר יום חדש, גם אם זה יימשך כמה דקות בלבד. אולי אני משקר את עצמי, אבל אני חושב שיש כרגע חלון הזדמנויות שמאפשר פתיחות וחייבים לתת לזה צ'אנס. אני מאמין שיצירה לא רק להפגיש אותנו עם המציאות אלא להגביה את המציאות ולשם אני מכוון".

     

    ארבעת פרקי "גשר על הואדי" ישודרו ביום ג', בשעה 22:00. שידורים חוזרים מדי שבת בשעה 21:15 ב-yes דוקו.

     

    האחים היימן יתארחו ב-ynet ביום רביעי ב-16:00 וישיבו לשאלות הגולשים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים