סקוטלנד בטבריה - סופ"ש של וויסקי ואוכל

לחץ. התנועה בכיוון צפון, בשעות הלחץ ביום חמישי בערב, אינה משתפת פעולה עם הרצון של שי ושלי להגיע בזמן להרצאה בנושא בירות שנקבעה לשעה 18:00 ב"מלון הסקוטי" שבטבריה. כתל אביביים ממוצעים, תזמנו שי ואני את שעת היציאה מהבית לשעת התחלת ההרצאה - 18:00. רק שטבריה, מסתבר, שוכנת הרבה יותר רחוק מכיכר רבין מאשר פלורנטין, גם בכיוון ההפוך. מרוב הלחץ גם שכחתי לקחת את שתי פחיות ה"קינגפישר" (בירה הודית) כפי שהבטחתי וכך, הפעם הראשונה בה לגמנו בירה מאז יצאנו לדרך, היתה בתחנת דלק במקום, ובמרחק, בהם אני מתבייש להודות. אדלג על הפרט הזה ופשוט נסגור ששתינו.

לטבריה ולמלון הסקוטי הגענו כמובן לאחר סיום ההרצאה, אבל לפחות הספקנו להגיע לארוחת הערב. ולוויסקי. הסיבה לנסיעה היא שלאחרונה, החל המלון הסקוטי בשיתוף פעולה עם עמותת הוויסקי הישראלית: סוף השבוע שבו עוסקת כתבה זו, ולווה בהרצאות וטעימות וויסקי הוא דוגמא לכך ובסוף חודש ינואר מתעתד המלון לערוך שבוע על טהרת המסורת והבישול הסקוטיים.

ויסקי עם אוכל?

וויסקי לא נמנה על המשקאות שמתקשרים לנו אסוציאטיבית לאוכל. טעמו החזק, שלא לומר שתלטני, יכול להאפיל על טעמה של כל מנה ולייתר אותה, ואחוז האלכוהול הגבוה שהוא מכיל (בסביבות ה-40%) לא רק שמסנוור לנו את חוש הריח, אלא אף צורב את בלוטות הטעם ומקהה את היכולת להבחין בין טעמים.

למרות נתוני הפתיחה הלא מעודדים, וויסקי יכול בכל זאת להוות משקה מלווה לארוחה אם עושים זאת בחוכמה. והחוכמה היא לא כזו גדולה. כמו בהתאמת יין לארוחה, גם עם וויסקי הכלל השולט הוא בחירה בסוג שישמש בן לוויה תומך לטעמו של האוכל, ולא כזה שמשתלט עליו. העקרונות המנחים אותנו בבחירה בין יין קליל, יבש ומתוק, מלווים אותנו גם עם וויסקי, אלא שבמקרה של וויסקי, יש מקום ליותר יצירתיות. קירור הוויסקי והוספת מים בהחלט באים בחשבון במקרה זה, והכרת התכונות המאפיינות סוגי וויסקי מאזורים שונים הינה יתרון. ארוחת הערב שהוגשה לנו, עסקה כאמור בהתאמת וויסקי לאוכל ונעשתה בשיתוף עם עמותת הוויסקי הישראלית וחברת UDV ונציגה בארץ, עוטה הלבוש הסקוטי המסורתי – טל חוטינר. הארוחה, כללה חמש מנות (ארבע מהן לוו על ידי וויסקי, באופן זה או אחר), ונפתחה, ללא וויסקי, עם מנת אנטי פסטי, מלווה בלחמים טריים ומבחר גבינות עיזים מעולות.

המנה השניה נבחרה להיות מנת ים - קלמרי ממולאים בשרימפס, פרורי לחם ובצל, ועליהם רוטב רוקפור וממרח פלפלים קלויים. תפקידו של הוויסקי, כאמור, לתמוך במאכל המוגש, ובהתאם לכך הוגש לצד המנה הסינגל מאלט - קאול איילה (Caol Isla). הבחירה נעשתה על ידי שילוב שני גורמים, האחד – כוויסקי טיפוסי מהאי איילה, הקאול איילה, מציג עישון ומליחות, ואף טעם של יוד, טעמים שמשתלבים היטב עם מאכלי ים. השני – קול איילה הוא אחד הוויסקים הקלילים יותר אשר מציג האי, וככזה מתאים יותר לשלב ראשוני של ארוחה ולעדינות מאכלי הים. באשר למנת הקלמרי עצמה, למרבה הצער זו נפגמה מעירוב המרכיבים, והרוטב השתלט על טעמו העדין של הקלמרי ועמעם את היכולת ליהנות ממרקמו.

המנה השלישית - פיטריות ממולאות בכבד אווז ומטוגנות בציפוי פריך, ולצידן מקלות אספרגוס ולימון (שנתגלה כהכרחי על מנת להתגבר על מליחותו של האספרגוס). מנה עדינה זו דורשת וויסקי עדין, כגון אלו אשר ניתן למצוא בלו-לנדס (Low lands), הסקוטיים. הוויסקי שהוגש - גלנקינצ'י (Glenkinchie), הוא וויסקי "במשקל נוצה" - קליל ויבש, וכדי לעדנו עוד יותר הוא קורר טרם הגשתו (קור "סוגר" טעמים). ההגשה עצמה, בכוס שמפניה, תרמה לריכוז ריחו הקליל גם כך, ודימתה לו מראה של אפריטיף.

עברנו לליגה הכבדה יותר – הבשרים. לבשר בדרך כלל יש נוכחות דומיננטית יותר, הן בטעם והן במרקם, דבר המאפשר, וכמעט מחייב, התאמת וויסקי בעל גוף כבד יותר, ונוכחות עמוקה. שוב, תוך שמירה שהוויסקי לא יהפוך להיות המוביל בצמד. אוכף טלה בעשבי תיבול על מצע של אורז בתוספת זיתים, עגבניות מיובשות, קצח ושומשום, ופילה בקר בשיפודי עלי רוזמרין ברוטב בלסמי, על מצע של מחית פירה עם נענע וגרידת תפוח לוו בכוסית של גלן אורד (Glen ord). סינגל מאלט צפוני זה מההיילנדס (High Lands), ניתן לתיאור כבעל "נוכחות מוצקה אך רגועה". להכנתו משתמשים בכבול שמכיל יותר טחב ופחות טעמי עשן, והיישון נעשה בחביות עץ אלון שישמשו בעבר לאיחסון שרי. ריחו וטעמו עשירים ומרמזים על שרי, פירות יבשים ונוכחות מאלטית, אך אף אחד מהם אינו "בועט", ונראה כי וויסקי רק מסתפק בהצגת איכויותויו מבלי להשוויץ בהן, דמה שעונה לגמרי על ההגדרה "מלווה". ואכן, ה"אורד" התגלה כבן לוויה ראוי למנה בשרית כמו זו שהוגשה. 

הערב לסיום, ראוי שהבר במלון שנקרא "המלון הסקוטי",  יתהדר ביותר מ-3 בקבוקי סינגל מאלטים סקוטיים, שניים מהם של גלנפידיך והאחד של לה-פרויג, ויציג מבחר עשיר ומייצג יותר של המשקאות הנפלאים שהקנו לסקוטלנד את פרסומה (וזה המקום להודות מקרב לב לטל חוטינר, על שחזה את מצוקתנו ודאג למלא את תא המטען של מכוניתו בוויסקי משלו).

• הכותב היה אורח המלון הסקוטי.