עודני ילד

מתוך הפקות הפסטיגל

ב-25 השנים האחרונות הצליח הפסטיגל להפוך לסמל המסחרי של חג החנוכה. ממופע שהחל את דרכו כאירוע עירוני בחיפה בתקציב זעום של 30 אלף דולר, הפך הפסטיגל עם השנים למותג ענק שמגלגל מיליונים. המפיק מיקי פלד מלווה אותו מההתחלה, מה שמעניק לו פרספקטיבה ייחודית מאוד על שוק הבידור הישראלי.

"הפסטיגל החל כפסטיבל שירים שבמרכזו תחרות", הוא נזכר, "מאוחר יותר התחלנו להתחבר למותגים טלוויזיוניים כמו למשל הטלנובלות. היינו מאוד קשובים להשפעות מוזיקליות, אם בתקופת אמצע הדרך אם במוזיקה ים תיכונית, ועד לדאנס ו-MTV. עברנו הרבה גלגולים ב-25 השנה האחרונות ובמידה רבה זה משקף גם את מה שקרה בארץ, ממדינה תמימה הפכנו למשהו אחר. הפסטיגל חייב להתאים את עצמו לאפנות המשתנות, לעקוב אחרי הילדים ולהבין את הראש שלהם. אנחנו מנסים לתת את התשובה הקולעת למה שהם רוצים ונשארים תמיד בגובה העיניים".

למופעים, שייפתחו כבר השבוע, אזלו כל הכרטיסים שהוצאו למכירה מוקדמת, לא מעט בזכות הקאסט שכולל בין השאר את יעל בר זוהר, הראל סקעת, שלישיית "מה קשור", שירי מיימון, רוני סופרסטאר, רן דנקר, רותם אבוהב, אפרת בוימולד, עדי כהן, סופי צדקא ואושרי כהן. השנה נבחר לנושא המרכזי: "גיבורי העל". "כולנו רוצים להציל את העולם מאסונות טבע, מהרעים ששולטים בו או מאלה שמנסים להרוס אותו", אומר פלד, "זה תמיד עובד".

חגיגות הכסף יצדיעו החג לילדה הנצחית, ציפי שביט, אותה מגדיר פלד כתופעת טבע. "ציפי היא תמיד הדבר הנכון בזמן הנכון. היא ים של אנרגיה ותמימות, איכשהו היא תמיד עכשווית. היא לא נוסטלגית והיא לא רטרו, היא תמיד אקטואלית", הוא אומר, "אני חושב שזו תהיה חוויה גם בשביל ההורים שראו אותה כילדים לפני 20 שנה בפסטיגל וגם בשביל הילדים של היום. היא קלאסיקה, כמו מוצרט, כוכבת בעילום גיל".

חנוך רוזן, שעזב את הפסטיגל לטובת הפקות פרטיות, חזר השנה לביים אותו. מבחינתו של פלד, הוא פה על מנת להישאר. "חנוך ממציא את עצמו בכל שנה מחדש ומבחינתי שיביים את הפסטיגל לנצח", הוא אומר.

"סוגר מעגל"

פלד כבר בן 66, אבל האנרגיות שניצתות בו תוך כדי עבודה על מפעל חייו הן בלתי נדלות. "כל שנה אני סוגר מעגל עם הילדות הפרטית שלי. הפסטיגל מחזיר אותי תמיד אחורה. אני עוסק בתעשיית בידור לילדים ובשביל לעסוק במקצוע הזה, אתה חייב להיות שייך לעולם הילדים. אני הכי חי בין ילדים ואין לי ספק שנשארתי ילד בגלל מה שאני עושה. אין לי זמן להתבגר או להזדקן כי האצבע שלי מונחת על הדופק של הילדות", הוא אומר, "אני עוסק בזה כבר משנות השבעים עם 'מדינת הילדים' שהפקתי בגני התערוכה. ליצור אטרקציה שנתית לילדים זה כשרון מיוחד, אולי שליחות".

את השינויים שעברו על תעשיית הבידור בישראל הוא מקבל בברכה: "הפסטיגל התבגר, גם הילדים היום שונים, המוזיקה השתנתה ובכלל סף הגירוי הולך ויורד בעידן הטלוויזיה ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו לקהל. אני לא מתבייש לומר שאנחנו מכוונים לפגוע בכל הקהלים. זו המטרה שלנו ממש כמו שהיא המטרה של דיסני או קרקס השמש". 

אחת הדרכים להישאר עם אצבע על הדופק היא לחבור למותגים טלוויזיוניים, מסורת שהחלה כבר ב-1995. "ערוץ הילדים יצר אפנה חדשה וגיבורי מסך לילדים ולנוער. הבחנו שהילדים נקשרים לגיבורי הסדרות היומיומיות ומאז הפסטיגל הוא המשך ישיר של הטלוויזיה וזה עובד. צריך להיות קשוב כיוון שאין להם נאמנות למותג אחד, הם ממליכים מלכים חדשים מהר מאוד ואוי לנו אם נפספס את הטרנד", הוא אומר.

הצלחה שבפסטיגל היו רוצים לרכב עליה אבל לא ממש יודעים איך היא "הארי פוטר", של ג'יי.קיי. רולינג. "הטוב נגד הרע זה מסר פשוט עם מעטפת נוצצת וזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים, אבל את הארי פוטר פשוט לא ידענו איך לשלב במופע. ניסינו בעבר להכניס לפסטיגל אלמנטים של קוסמות, זה לא עבד. כשהעלמנו את מיכל ינאי, הילדים פשוט צרחו ובכו", הוא נזכר.

"חבורה של חולמים"

הפסטיגל הוא הפקה כלכלית בסדר גודל נדיר בארץ. "התחלנו את השנה עם תקציב צפי של 14 מיליון שקל וההנחה היתה שנחרוג מעט. הפסטיגל כיום עומד על תקציב של 17.5 מיליון שקל והחריגה היא לא בגלל רשלנות אלא פשוט מפני שהתאהבנו בכל מיני רעיונות שהתפתחו בדרך", הוא אומר, "להוריד גשם על קהל במשך שלוש דקות זה עולה חצי מיליון שקל, אבל לא רצינו לוותר על זה. אנחנו חבורה של חולמים שלפעמים, מה לעשות, מתעלמים מהמציאות הכלכלית. יש לנו מטרה אחת – לעשות הכי טוב ולנצח. השיקולים הם קודם כל אמנותיים ורגשיים. אז נכון שאם הייתי מתייעץ עם כלכלנים נבונים הם היו אומרים לי שהשקעה של שני מיליון שקל בהגברה, תאורה ואפקטים זה טירוף, אבל אני לא מונחה על ידי כדאיות".

פלד מכיר בעל פה את הטענות על מחירי הכרטיסים הגבוהים ויש לו תשובה. קודם כל הוא מזכיר ש"חצי מהכרטיסים נמכרים בהנחות משמעותיות ויש המון מבצעים לוועדי עובדים", וחוץ מזה, על איכות, הוא אומר, צריך לשלם. "אחרי מלחמת יום הכיפורים היתה תקופת מיתון קשה מאוד. האולמות היו ריקים מאדם ובכל זאת כשהיה סרט אחד טוב, אי אפשר היה להשיג אליו כרטיסים. הקהל בררן ויודע מה טוב. מה שטוב לא נפגע. דווקא במצבים כלכליים קשים צריך לשאוף להשקעה מירבית כדי להגיע לרמה הכי גבוהה ואפקטיבית שתגרום לאנשים לבוא למרות המחיר. הם יחסכו מדברים אחרים אבל לא מהפסטיגל כי זה פעם בשנה. מה שנפגע זה המוצרים הבינוניים, אבל תביאי אופרה טובה למשכן לאמנויות הבמה, לא תצליחי להשיג כרטיס כך גם הפילהרמונית ומופעי המחול והתיאטרון. לא חוסכים על תרבות גבוהה, חוסכים על בידור והפסטיגל הוא בידור שגובל בתרבות".

"פעילות משפחתית"

בשנים האחרונות מי שמלווה את הצד הקריאטיבי של הפסטיגל הוא בנו של פלד, ירון. "זה חיידק שהדביק את כולנו", אומר פלד האב בגאווה, "אורלי, בתי הגדולה לקחה חלק בהפקות בשנים הראשונות ועכשיו ירון לקח את המושכות. הוא משקיע בזה המון ואני שמח על כך, מטבע הדברים הוא קשור יותר ממני למוזיקה ולמה שקורה בשטח. זו ממש פעילות משפחתית. אנחנו מקדישים לפסטיגל לא מעט זמן גם מסביב לשולחן ארוחות הערב והחג זה בהחלט חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו".

פלד, מתברר, לא נוהג לצפות בפסטיגלי עבר. "אני מאוד ביקורתי כלפי דברים שעשיתי וזה תמיד גורם לי צער ותחושת החמצה מיותרת", הוא אומר. ובכל זאת לא מעט רגעים במהלך 25 השנים האחרונות נחרטו בזכרונו. "אחד הרגעים המרגשים בחיי היה לראות את רבקה זהר שרה את 'בדרך אל הכפר' על במת הפסטיגל. את רבקה הבאתי מניו יורק במאמצים גדולים, היא היתה שבר כלי ובמצב איום. היא טופלה בארץ וכל כך הייתי גאה בה. כשהיא עלתה לבמה הקהל פשוט חיבק אותה באהבה. גם שירי מיימון, שהיתה ילדת פסטיגל והגיעה לאן שהגיעה היא גאווה גדולה בשבילי, וגם אדם שזכה ארבע שנים ברציפות בפסטיגל. יש לי אוסף גדול של זכרונות".