חידה בלי פתרון

"איש הכריות" הוא מותחן מקאברי על סופר הכותב סיפורים על ילדים שמעונים ונרצחים על ידי מבוגרים שונים, ונעצר כיוון ששני ילדים נרצחו בשיטות המזוויעות שהוא תיאר בסיפוריו החולניים. החקירה, המנוהלת על ידי שני שוטרים סטריאוטיפיים, מתמקדת ביחסים בין הסופר לאחיו המפגר. בסופו של דבר גם מתברר שהעניין שלו בעינוי ילדים הוא תוצאה של התנהגותם האיומה של הוריו כלפי האח.

המחזה של מרטין מק'דונה מתחיל באיטיות מסוימת, אבל צובר כוח בהמשך, כאשר מתברר עד כמה הוא מוביל אותנו דרך שכבות של פנטזיה ובילוש למקומות האפלים שמהם צומחים הסיפורים וגם הפשעים האיומים. שלא במקרה מיקם המחזאי את הסיפור במדינה טוטליטרית.

ההפקה של בן בר-שביט נהנית מעבודת אנימציה מצוינת שמלווה את קטעי הסיפורים השונים ומוסיפה להצגה את מימד הפנטזיה המנוגדת לבמה המנוכרת והאלימה שעיצב מיכאל קרמנקו. הביצוע המשחקי משכנע, אך משום מה ההומור השחור של הטקסט מסרב לצאת החוצה. גם הביצוע המוגזם של אמנון וולף בתור האח המפגר בהחלט פוגם במחצית הראשונה. אחרי ההפסקה מגישים גלעד קלטר (הסופר), מיקי ליאון ואלקס סנדרוביץ' (השוטרים) ביצוע הרבה יותר קל ומדויק, שמוציא את העוצמה החבויה בחידה הזו ללא פתרון. הצגה לא קלה, אך חכמה, שמותירה אותך עם הרבה מועקה וחומר למחשבה על שורשי הרשע החבויים בכולנו.