גורלו של המרכז הפוליטי על הכף

כולנו מקווים עדיין שראש הממשלה יחלים ויוכל להנהיג את ממשלת ישראל ותנועת קדימה אל המבחנים שצפויים לנו עד הבחירות ואחריהם. אלא שתמיד כדאי גם לחשוב על הרע מכל, ובמצב כזה על בכירי קדימה יהיה לקבל החלטה קשה ומורכבת – האם הם מוכנים לוותר על אמביציות ואגו ולשמור על הסיכוי להקים במדינת ישראל מרכז פוליטי שקול ומאוזן, או שהשאיפות האישיות שלהם יובילו להרס החלום של אלה שמאמינים כי במדינת ישראל, בשנת 2006, צריך שיהיה ימין פוליטי ברור, שמאל פוליטי ברור, ומרכז פוליטי ברור.

אין ספק שאריק שרון היה מנהיג סמכותי ובעל עוצמה רבה, ולכן באופן טבעי היה גורם מקובל על כולם. גורם שהכרעתו מתקבלת ללא ויכוח וגם אם מתווכחים - עושים זאת בשקט ובחדרי חדרים. היום, כשהמנהיג הסמכותי לא יוכל להכריע בחילוקי דעות אידיאולוגיים או אישיים, זו מציאות חדשה לגמרי בתנועת קדימה.

הניסיון ההיסטורי מלמד שתנועות חדשות ללא מסורת רבת שנים וללא מוסדות ארגוניים ושיפוטיים, לא יכלו למצוא דרך לקבל הכרעות מוסכמות ונגררו לסכסוכים אישיים שהובילו להתפרקות מפלגות אלה. די להזכיר את ד"ש, הדרך השלישית, את מפלגת המרכז וגם את עתידה של תנועת שינוי שלא מבשר טובות לאור הסקרים האחרונים.

קדימה ושרון היו שלובים זה בזה - התנועה והמנהיג. תהיה זו משימה לא פשוטה ולא קלה להוכיח לציבור הבוחרים שגם ללא מעורבות של שרון הפעיל והכריזמטי, התנועה שנמצאת בראשית דרכה יכולה להמשיך ולהתקיים ואף להגיע להישגים אלקטוראליים.

המאמץ העיקרי יופנה, מטבע הדברים, לניסיון להגיע להישג אלקטוראלי משמעותי בבחירות הקרובות. כדרך הטבע, כשיש הצלחה מתגבשת מנהיגות חזקה, וכשיש כישלון המבנה מתערער ונהרס.

גורלה של קדימה יחרץ על ידי הבוחר. אם ירצה מבנה פוליטי חדש ואמיתי שיש לו חשיבות עצומה לעתידה של מדינת ישראל, הוא יצטרך לעשות זאת בחירות הקרובות. אם גם הפעם יכשל המאמץ להקים שלוש מסגרות פוליטיות ברורות, מסגרות שיהוו בחירה טבעית עבור כל המגוון הפוליטי בישראל כנראה שאף פעם לא ניתן יהיה להקים גוף פוליטי מרכזי. גוף רציני שיוכל להנהיג את המדינה בשותפות עם חלק מהקבוצות הפוליטיות האחרות ללא ויתור על הדרך הרציונאלית של המרכז הפוליטי הישראלי.