היית לוחם במדים, המשכת ללחום בחליפה ועניבה

פונה אני אליך מתוך תקווה שבאחד מן הימים, כאשר באמת תהיה פנסיונר, אולי יהיה לך הזמן לקרוא מכתב זה, מתוך ערימות של מכתבים וכתבות שאולי עליך לקרוא והן יעודדו אותך, ותדע שכל אשר עשית היה בשביל מה ובשביל מי.

בהיותי נער אהבתי לקרוא וללמוד על דמויות של לוחמים, והם מאוחר יותר הפכו בשבילי דמויות לחיקוי. שתי דמויות היו מול עיניי - מאיר הר ציון ואתה אריק. ברצוני במכתב זה לגעת אך ורק במפגשים האישיים שהיו בינינו. מפגשים אשר השאירו בי משקע של הערכה והסתיימו בתחושה של חברות מתגבשת.

בהיותך שר הביטחון, ישבנו שנינו אל מול ביירות ושוחחנו. היית נסער מן העובדה שאנחנו לא ממשיכים לצור אחר "ראש הנחש" וכנופייתו, ערפאת ואנשיו. הסברת לי בשפתך שצבא, אסור שיעמוד במקום אחד ועליו ליצור מצבים ושטח שיתנו בידיו יתרונות בעתיד. ואני, שהייתי מעט נבוך מהעצה המיניסטריאלית, אמרתי לך: תן פקודה ואנחנו ננוע קדימה, אך אנא ממך מצא את הדרך על מנת שלא אהיה עבריין. צחקת ואני צחקתי ושנינו הבנו את שניתן להבין, שאתה כבול בידי חבריך לממשלה, ואני נאמן למפקדי.

ימים לאחר מכן, ואתה בתוך פרשת סברה ושתילה, שוב עמדנו בתרגיל על אחת הגבעות וראיתי את הכאב שלך ממה שנקרא "מרד הגנרלים". חשתי לפתע שאתה אריק הגדול, שאין נשק שיפגע בך - בך אריק היה סדק. כאבתי את מצבך והייתי שותף לתחושה שמישהו מחפש את ראשך.

לימים ניצבנו שנינו בכנסת ישראל, אתה באופוזיציה בממשלת רבין ואני חלק מן הקואליציה. ראיתי אותך יושב בודד בתוך הכנסת, תמיד תמיד שקוע בתוך הניירות שלפניך. ראיתי אותך בוועדת חוץ וביטחון, מול דוברים כראש ממשלה, שר החוץ, רמטכ"ל ואחרים - ועד שלא השמעת את דעתך ושאלת בציניות את שאלותיך, לא הרפית מהם ואנחנו ישבנו סביב לומדים ממך מה זו אופוזיציה לוחמת. ואכן עברו מספר שנים ושנינו ישבנו סביב שולחן הממשלה, אתה כשר התשתיות הלאומיות ואני כשר לביטחון פנים.

היית מן היחידים שהכירו את הארץ על כל פיסת קרקע שבה. ידעת והפגנת זאת כל שביל ודרך, כל גבעה והר וכל יישוב, מהם אנשיו ומהם שורשיו.

אהבתי את העצות ששלחת אלי תוך כדי הישיבות. כולן היו מלאות הומור, כאח בוגר, וכאשר עניתי לך שעצותיך לא תמיד תואמות את תפיסתו של היועץ המשפטי לממשלה לא הרפית וענית: "אתה שלחמת בסוריה, במצרים ובלבנון, אתה שיצאת על רגליך מבתי חולים, ממך כולנו מצפים שתתגבר על כל המכשולים". כולנו צחקנו, כי ידעת להצחיק, וכולנו ידענו שאולי אתה צודק בתחושה ובכיוון - אך לא את כל המטרות ניתן להשיג בארצנו.

שנים לאחר מכן מצאתי את עצמי בתוך משפטים כשנתיים וחצי. פוליטיקאים, מטבע הדברים, התרחקו ממני כמו מאש. חברים ואלפים אחרים חיזקו אותי במאבקי. רק אדם אחד לא שכח אותי מן היושבים בכנסת ישראל ובממשלה: אתה.

כראש ממשלה זימנת אותי מספר פעמים לשיחה על כוס קפה. שיחות ארוכות היו בינינו בארבע עיניים, הרשית לעצמך להיות יותר פתוח כלפי, ושיחות אלה אני שומר על לוח ליבי.

יש לך רגישות מיוחדת במינה. האזרח הרגיל במדינה, המקבל מידע דרך התקשורת, אינו באמת מכיר את דמותך ורגישותך. רק בשנים האחרונות, כשהפכת למעין אבא לציבור בארץ, נחשף יותר חוש ההומור שלך ורגישותך.

מי ייתן ותשוב לאיתנך, ותשוב ותשב ליד ההגה שאותו עזבת מבלי שתכננת ומבלי שאנחנו תכננו. יש בך תעצומות נפש וחוסן נפשי שמעטים בארץ ישוו לו.

היית לוחם גדול כאשר לבשת מדים, והמשכת להיות לוחם ענק בהיותך בחליפה ועניבה. אומץ הלב שלך המשיך איתך משדה הקרב, עת סיכנת את נפשך יחד עם לוחמיך. אומץ לב זה המשיך אתך אל תוך זירה אחרת, יותר מסובכת.

יכול אני להמשיך ולכתוב לך, אבל אז אהפוך לאחד הגוזל מזמנך - והרי עליך לקרוא עוד אלפי מכתבים וכתבות. כולנו, ואני ביניהם, מתפללים לשלומך ומקווים שבקרב האחרון שלך - הקרב על החיים - תעשה את הבלתי יאומן, ותחזור אלינו עומד על רגליך ויושב ליד ההגה.

אביגדור קהלני