שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אכן תמונות קשות, יונית
    אריאנה מלמד כועסת על "ארץ נהדרת", שבשבוע הראשון פוסט-שרון לא מעזה ברצינות לגרד קצת מתחת למרחב הבטוח, ובחרה לצחוק דווקא על יונית לוי; ומרוצה מהבחירה בגיא זהר להגיש מהדורת חדשות לילדים


    "ארץ נהדרת": חכמים על חלשים

     

    שובה החתים את סדר היום בחותמת-הגומי של השיבה לנורמליות. אם, באותו שבוע עצמו, יאיר לפיד מחייך ו"ארץ נהדרת" חוזרת, סימן שאותה מדינה שעצרה את נשימתה כבר יכולה לשחרר. בתום דקות מספר, כבר אפשר היה לרטון: אוף, איך פישלו בגדול – ובשיטת "חכמים על חלשים".

     

    מכל ההיסטריה והטירוף, גילוי ההערצה ומלחמות הרופאים, מן הקורס המזורז בנוירולוגיה להדיוטות ועד לראש ממשלה חדש שהפציע – מכל החומרים המצויינים ששכבו על הרצפה והתחננו שירימו אותם, בחרו ב"ארץ נהדרת" לצחוק על יונית לוי. כאילו שהיא, ועימה מגישי החדשות, הם הבעייה המרכזית של השבועיים התקשורתיים האחרונים.

     

    עלמה זק דווקא נראית מאוד משכנעת בהטיית הגוף ובשפת הידיים של לוי, והחיקוי באמת לא רע, אבל לא בשביל זה אנחנו שם בימי שישי. וגם לא בשביל לחיצות ממוחזרות על בלוטות הצחוק שלנו: החזרה האובססיבית על בקשות העדכון היא בסך הכל שטיק שכבר ראינו בדמות של כריסטיאנה הוכמן, כשהיא חוזרת על "בעיירה הציורית" מחוץ להקשר. עוד "חכמים על חלשים": לחקות את פרופסור שלמה מור-יוסף, שניצב מול המצלמות לא בגלל שמתחשק לו אלא בגלל שהכריחו אותו שוב ושוב – והנה חזרה כפולה על שטיק שכותרתו היא "תאשימו את הכרוז ולכו על בטוח".

     

    "ארץ נהדרת" בשבוע הראשון פוסט-שרון לא מעזה ברצינות לגרד קצת מתחת למרחב הבטוח. דמותו של ראש הממשלה הזמני החדש לא פותחה בכלל, והיתה מיותרת לחלוטין בקרקס האנושי הקבוע. הרפליקות של לימור לבנת, שרוב כוחה הפוליטי התאייד, היו חיוורות עוד יותר מאולמרט. בשבוע שבו גאידמק הפך לנדיב הידוע של הסוכנות היהודית, שוב נגעו בו רק בכפפות של משי. את האיגואנה כבר הבנו, עכשיו אנחנו רוצים קצת יותר נשיכות, קצת יותר תעוזה.

     

    ועוד אחרון, לא חביב, לא לגמרי אקטואלי, אבל בהחלט נכלל בקטגוריה "חכמים על חלשים". סדרת המערכונים על העובדים הזרים שמשדרים לעצמם מהדורת
    חדשות אלטרנטיבית הזויה היא לא בדיוק הברקה מקומית. כבר בשנות השבעים היה לבריטים דבר חמוד ונשכני כזה, מהדורת-ג'יבריש פסבדו-לטינית שמדי פעם אפשר לצפות בקטעים שלה בחלקים הנוסטלגיים של ערוץ הבי.בי.סי פריים. אבל הנה הדימוי המצטבר שעולה מצפייה במערכונים הללו: עובדים זרים הם אנשים מכוערים, טמבלים, מלוכלכים, מוזנחים, שטופי אלכוהול וזימה, אנלפביתים, חסרי כל יכולת לפענח את המציאות המקומית, מכורים לפולחני אוכל מגעילים וחפים מכל ידע על אודות היגיינה מערבית. כן, זה מצחיק – וזה גזעני ומכוער. זה מצחיק כי הכי קל לצחוק על חלשים, והכי פשוט ובסיסי לשמוח לאידם. ועכשיו, באותו תרגיל מנטלי עתיק שליחו לא נס לעולם, תציבו במשוואה הזאת קבוצת בני אדם אחרת שכלפיה אפשר להשמיע טענות סטראוטיפיות. נגיד, "המטייל הישראלי". נגיד, לצורך חידוד הבעייה, "יהודים". ותחשבו על תחנת טלוויזיה בעולם המערבי שהיתה נטפלת בקביעות למהגרי עבודה יהודים, או לתייר הישראלי חובב הברזים והמגבות, וגם מצחיקה מאוד את צופיה המקומיים. לא הייתם צועקים, "אנטישמיות"?

     


    גיא זהר: בדיוק מה שהילדים צריכים

     

    גיא זהר עומד להגיש תוכנית חדשות שבועית לצרכני ערוץ הילדים, והנה סיבה טובה ראשונה, מזה זמן רב, לשקול את ביטול החסימה הביתית לחבילת התכנים הצווחנית והאלימה הזאת. כמה מילים טובות, ברשותכם, על סגנונו של זהר כמגיש אקטואליה: בעוד הקולגות שלו מישירים מבט למצלמה כאילו או-טו-טו ייפול עליהם – וגם עלינו - מטאור ענקי, (גם בימים שהידיעה הפותחת היא גשמי ברכה), זהר ("היום שהיה", ערוץ 10) השכיל להתבונן על החדשות קצת מלמעלה וקצת מהצד. הנוכחות הרגועה שלו באולפן, תחושת המתינות שהוא מצליח לשדר גם בהבעות הפנים וגם בשפת הגוף הנינוחה שלו, הפכה את הצפייה בו בדיוק למה שאדם טרוד ועסוק צריך היה בסוף היום: מבט-על מסכם, סדר יום קצת יותר שפוי וקצת פחות לחוץ, התעדכנות אחרונה – ומדי פעם, אייטם חביב ומחוייך. בניגוד לעמיתיו במשבצות דומות, נדמה היה שזהר מצליח להשאיר את בעיות האגו שלו בבית, ואינו עסוק בשאלות קיומיות כגון "מה לעשות כדי שיעריצו אותי".

     

    הטון בהחלט עושה את המוזיקה, ומשהו בסגנון ההגשה של זהר מזכיר לי נשכחות נושנות: חדשות הילדים של אלכס אנסקי, בשנות השבעים, באמצע מהדורת הבוקר של "707" בגלי צה"ל. הילדים ההם – וביניהם גם אנסקי – בגרו מאז, אבל עדיין נחוץ להם אי של הגשה שפויה ושקטה, לא צווחנית אבל גם לא מתנחמדת, שתעשה סדר גם בחדשות החשובות בעולמם (פילון נולד בגן החיות בירושלים וגשושית מביאה לכדור הארץ אבק של כוכב שביט, למשל) אבל גם בעולם שאליו הם נחשפים יום יום דרכנו, כשהם מתרוצצים בבתים בהם הטלוויזיה לעולם מבקשת עוד עדכון על מצבו של ראש הממשלה, או קטסטרופה תורנית אחרת.

     

    אם מותר לייחל למשהו, הייתי מבקשת לראות מהדורת חדשות לילדים שתוכל לתווך ברצינות ובאחריות בין התכנים הבוגרים שעוברים לידם לבין יכולת ההכלה שלהם. זה לא יהיה פשוט. ודאי לא בימים שבהם ילדי הגנים דנים בינם לבין עצמם ב"חור שעשו בראש של הממשלה", ציטוט אמיתי מן הגן של בני, ומציירים לו ציורי החלמה מהירה. אז הנה כמה איחולים לגיא זהר: שתדע לנווט יפה בין החור הזה לבין הפילונים, ומי ייתן ויהיו לך המון פילונים בחדשות. וגם פנדות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יוסי סודרי
    "ארץ נהדרת". פישלו
    צילום: יוסי סודרי
    גיא זהר. כמו אנסקי
    צילום: סמדר שילוני
    לאתר ההטבות
    מומלצים