הבחירות באות, אני אבודה

הסלולרי שלי מצלצל, איפה הוא? הנה, מתחת לכרית. לא, זה לא הסלולרי. אני בודקת מה השעה, שלוש לפנות בוקר. אני מחפשת את הטלפון האלחוטי, מתחת למיטה. מי שמצלצל אלי בשעה כזו לא נכנע במהירות. כנראה קרה משהו לאמא שלי. אני עונה בחרדה אבל בקושי יוצא לי קול, הוא עוד ישן.

מהעבר השני קול נמרץ, מחוייך, אצלו ממש עשר בבוקר: " אז מה את אומרת על מרצ–יחד שלך? הם מציעים לגליזציה לסמים הקלים, אז מה את אומרת?". "גילי???", אני מוציאה קול קלוש, "זה אתה?". "במקום להתעסק בבעיות המהותיות של המדינה הזאת הם הולכים לגדל קנאביס באדניות, אז מה את אומרת?".

"אני אומרת ", אני עונה לו, "שאם אתה גבר תבוא הנה מחר בבוקר. תגיד, השתגעת על כל השכל? זה שלוש בבוקר עכשיו", וזרקתי את האלחוטי לכל הרוחות.

בוקר. דפיקות עזות בדלת. בקושי נרדמתי אחרי השיחה ההזויה באמצע הלילה. אני פותחת את הדלת, "עשר בבוקר, באתי לדבר איתך". עזבתי אותו ליד הדלת, שטפתי פנים וכל השאר (אני כמעט בטוחה שציחצחתי שיניים) וישבתי מול גילי שכבר הכין קפה וכבר מצא את המטמון של העוגיות של אמא שלי.

"תקשיבי, בעיני זה מעיד על אובדן דרך. ביילין אין לו יותר מה להגיד, אם הוא בונה על הקולות של השינקנאים הוא פשוט גמור". "הוא גם ככה גמור", אמרתי והסתכלתי לצדדים בכדי לבדוק שאכן אני אמרתי את רצף המילים הללו. גם גילי היה המום: "מה אמרת, לא הבנתי? את לא בוחרת מרצ-יחד?", נשמתי עמוקות, טבלתי את העוגייה בקפה ובפה מלא גמגמתי משהו שנשמע כמו: "לא יודעת,לא נראה לי".

קריסת השמאלנית האחרונה?

גילי כבר חייג לחבר שלנו, אלי, בצהלה."אתה שומע, אילנה מצביעה קדימה". חטפתי לגילי את הטלפון: "שום דבר, איזה קדימה בראש שלו", אבל אלי כבר התקשר למישהו אחר לבשר על קריסתה של השמאלנית האחרונה שבחבורה.

אני, מאז שעמדתי על דעתי (כן נכון, 19 זה קצת מאוחר) הייתי נאמנה למרצ, כולל הפגנות, תליית שלטים והערצה מוחלטת לאילן גילאון (עד היום). תקופה ארוכה חיבבתי את יוסי שריד והייתי בטוחה שהוא יביא יום אחד את השלום המיוחל אבל עת התחילה תקופת הזדקנותו המשוררת וההשתלטות הטוטאלית של הקיבוצים על המפלגה, איבדתי גם את החלקה הזו.

"אני חושב שאולמרט יעשה את העבודה כמו שצריך. באמת, הוא ימשיך את דרכו של שרון וקדימה היא לא מפלגה של איש אחד, את תראי את זה. לא תצטערי", קטע גילי את מחשבותיי כאילו שאני לא באמצע חשבון נפש נוקב.

"אולמרט לראשות הממשלה? מה אתה יודע עליו בכלל? עד לפני חצי שנה הוא היה בתחתית אנשי הליכוד."

"מה תחתית? מה? הוא היה ראש עיריית ירושלים, את יודעת מה זה לנהל את עיר הבירה של מדינת ישראל?".

"ואתה יודע לאיזה נזקים הוא גרם? אתה יודע מה קורה שם בעיר מאז שהוא קיבל לידיו את המושכות, אתה יודע באמת משהו על מה שהוא עשה ?".

גילי הביט בי מאוכזב. "אז מה, את לא תצביעי לאולמרט ? אז למי, לפרץ הזה? לנתניהו? למי תצביעי? נו תעני, מה השתתקת?". ריח מוכר היתמר באוויר וגילי ביקש מאפרה: "נו, באמת גילי, אני שונאת שאתה מעשן את זה,זה עושה לי סחרחורת".

"אצלך הכי כיף לעשן, תמיד יש לך משהו בשביל המנצ'יס שאחרי. אולי בכל זאת תצביעי מרצ-יחד, לי זה דווקא עושה שירות מצוין".

הוצאתי לגילי כל מיני דברים טעימים. בכל זאת לארח אני יודעת ושוב שקעתי במחשבה ובאחת הבנתי שאני אבודה. באמת אבודה. שאני לא יודעת מה הולך להיות איתי בבחירות שמתרגשות עלינו לטובה. כמעט ואין אף מפלגה שאתן את דמי למענה. אין אף מנהיג שמרתק אותי, שגורם לי להרגיש בטוחה ואני בעיקר לא יודעת כבר מי חושב מה על מה.

אז החלטתי לקחת מקל ותרמיל ולעשות עבודת עומק רצינית. לפתוח מצעי בחירות, ללכת לכנסים, להצטרף לחוגי בית, הפעם אני פתוחה להצעות. הפעם אני מקשיבה ואפילו שאני מוכרת בציבור כ"שמאלנית מסריחה" (כינוי חיבה,כמובן) אני יוצאת למסע בחירות שראשיתו ענן עשן בלתי חוקי שחונק אותי ואופף את הבית שלי וסופו מי ישורנו?.