שתף קטע נבחר

וכשערבים בונים, זה חוקי?

עיני הממשלה עצומות לרווחה מול איום ברור ומיידי של בנייה ערבית בלתי-חוקית - ובאלפים; אבל החוק ייאכף בנחישות מול עשרות בתי יהודים

בנייה בלתי-חוקית על-ידי ישראלים ביהודה ושומרון תוגדר עבירה פלילית, ותאפשר הליך מזורז של מתן צו הריסה - כך הוחלט במשרד המשפטים, כדי להפגין את שרירי הרשות השופטת. האמנם?

 

למעלה מאלף מבנים בלתי-חוקיים נבנים מדי שנה על-ידי ערביי ירושלים מאז 1997. רק 30-40 נהרסים מדי שנה. כעשרת-אלפים מבנים בלתי-חוקיים נבנים מדי שנה על-ידי ערביי הגליל, המשולש, הנגב, רמלה ולוד. כמאה נהרסים מדי שנה. מאז 1967 גדול היקף הבנייה הערבית בירושלים - שחלקה הגדול בלתי-חוקי - מהיקף הבנייה היהודית. אבל ממשלת ישראל נוקטת יד קשה לאכיפת החוק כלפי עשרות מבנים יהודיים בחברון וברחבי יהודה ושומרון, בעוד עיניה עצומות לרווחה נוכח מגיפת הבנייה הבלתי-חוקית הערבית.

 

הממשלה מפגינה אין-אונות משפטית ושלטונית במאבק מול הבנייה הבלתי-חוקית הערבית, המאיימת על ריבונות ישראל בירושלים ועל שלטון החוק בכללותו. מסמכים פלסטיניים שנחשפו בארכיון ה"אוריינט האוס" מבהירים כי הבנייה הערבית הבלתי-חוקית היא חלק מאסטרטגיה לבלימת "ייהוד ירושלים". הרשות הפלסטינית מעודדת בנייה כזאת בבירה (שועפאט, בית חנינא וא-זעים) כדי למנוע את חיבור השכונות היהודיות, הגבעה הצרפתית ופסגת זאב ואת חיבור מעלה אדומים לירושלים. בנייה בלתי-חוקית משתוללת גם לאורך כביש 443, כדי להופכו לכביש פנימי ערבי, תוך איום על חופש התנועה היהודית בין תל-אביב לירושלים. אבל ממשלת ישראל אוכפת את החוק ביד רמה כלפי עשרות מבנים יהודיים בחברון וברחבי יהודה ושומרון. 

 

ב-1999 דיווח מסמך פלסטיני על "נחישות ממשלת ישראל להרוס 400-500 מבנים בלתי-חוקיים בבית חנינא ובשועפאט". אך בשנת 2000 בישר מסמך נוסף ש"אין מקום לדאגה", מכיוון שישראל תהרוס רק כמה עשרות מבנים, ולכן אפשר להאיץ את הבנייה. וכך, בעידוד הרשות, במימון סעודי ותחת עיניה העצומות לרווחה של ישראל, הפכה הבנייה הבלתי-חוקית לנורמה המטיבה עם מספר רב של פקידים פלסטינים. היא אף מהווה אמצעי אפקטיבי לערעור השליטה היהודית בירושלים, לבלימת תוכניות פיתוח ושיכון ברחבי הארץ, להגבלת חופש התחבורה היהודית בצירי תנועה חיוניים, לסיוע לטרור הפלסטיני ולהעמקת הפשיעה. זיוף מסמכי בעלות על קרקע ומבנים הפך ל"תעשייה" משגשגת, המשתלטת על אדמות מדינה, על נכסי נפקדים ועל נכסי "הפלסטיני הקטן". היא מזינה תופעות של סחיטה, איומים, מלחמת כנופיות ושוהים בלתי-חוקיים, המהוות קרקע פוריה לטרור. אבל ממשלת ישראל אוכפת את החוק ביד רמה כלפי עשרות מבנים יהודיים בחברון וברחבי יהודה ושומרון.

 

הליכים מנהליים ומשפטיים מתנהלים בעצלתיים לעקירת האיום הברור והמיידי של בנייה בלתי-חוקית ערבית. בדרך כלל הם מעודדים הפרה בוטה של החוק. לדוגמה, צו הריסה נחתם רק אם אי-אפשר לקבל אישור בנייה רטרואקטיבי - עידוד להפרת החוק בעליל! צו הריסה נחתם רק אם המבנה הוקם על אדמת מדינה שנועדה לבנייה ציבורית, לסלילת דרך, שטח ירוק או רכוש נפקדים. צו הריסה נחתם רק אם הבנייה הושלמה פחות מ-30 ימים לפני החתימה, אם המבנה מאוכלס, ו- 60 יום אם אינו מאוכלס. תהליך הערעור - העומד לרשות העבריין בעליל - הופך את החוק ל"גבינה שוויצרית". הדאגה לזכויות העבריין ביודעין, ולא המלחמה במגיפת הבנייה הבלתי-חוקית הערבית - היא שעומדת לנגד עיני הממשלה והמערכת המשפטית. אבל ממשלת ישראל נחושה למצות את הדין עם עשרות מבנים בחברון וברחבי יהודה ושומרון.

 

יורם אטינגר, מומחה לענייני המזרח-התיכון וארצות-הברית, שימש כקונסול הכללי בניו-יורק וכיועץ למשרד לביטחון פנים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים