שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    זוריטה - פעם מנזר, היום יקב ציורי

    שגיא קופר מספר על מיזם תיירותי שמאגד בתי מלון שלכל אחד מהם יש יקב משלו, על מנזר דומיניקני שהפך ליקב, ועל היין הלבן שמיוצר בו

    רמי ברבי (בסט וויינס, מטלון 59, תל אביב) הציג בפני השבוע בהתרגשות, אופיינית לו, יש לומר, יין ספרדי לבן מאחד היקבים שאת היינות שלהם הוא מייבא. למעשה לא מדובר ביקב, כי אם באחד מתוך קבוצה של יקבים שמאוגדת תחת יזמות תיירותית מעניינת למדי. ה"הסיינדס של ספרד" מחזיקה ומתפעלת שישה בתי מלון שלהם גם יקבים, ולאו דווקא הפוך, בארבעה ממחוזות היין של ספרד. שלושה יקבים לאורך הדוארו, אחד בריוחה, אחד באנדלוסיה ואחד בקטלוניה. הרעיון של היזמים היה לקחת מספר מצומצם של אתרים ולהפוך אותם לאבן שואבת לתיירות יין. השם של הקבוצה 'דוריוס' הוא שמו של עמק הדוארו בלטינית.

     

    הסיינדה זוריטה היא אחת מההסיינדות האלה. היא היתה למעשה מנזר דומיניקני, שנוסד במאה ה- 14, והיום יש בה 22 חדרים ומה שיותר חשוב, מרתף חביות ובו כ- 1500 חביות. בכלל, חביות הן שם המשחק כאן: בכנסייה שבהסיינדה, מלבד שני ציורים מ- 1510, שנחשבו אבודים והוחזרו רק עתה מאנגליה, שוכנות גם כמה מאות חביות.

     

    - למה דווקא בכנסיה?

     

    "זה היה הנוהג, לשכן חביות יין במרתפי כנסיות קרירים", אומר מנהל המיזם, "וגם כיון שחיבור של יין, אמנות ואמונה, מתאים לנו מאוד". מתאים מבחינה שיווקית לפחות, אם גם ייננית.

     

    עוד דבר מעניין שהיקב מפרסם הוא פנינה הסטורית שקשורה בדמותו של כריסטופר קולומבוס. מסתבר שברשומות המנזר מופיע שמגלה הארצות שהה

    במקום לא פחות מחודשיים תמימים בשנת 1487. מטרת השהיה היתה ככל הנראה לשכנע את הדומיניקנים רבי ההשפעה לתמוך ביוזמה של קולומבוס ולהביאה בפני המלכה איזבלה, שבסופו של דבר, לאחר שלושה סירובים, תמכה בו ומימנה את המסע שלו. הכומר הדומיניקני ששוכנע ברעיון של קולומבוס, ואף הביאו בפני המלכה היה דון דייגו די דסה, שהיה מבני המנזר. אגב, דומיניקני בעל השפעה נוסף היה לא אחר מאשר המומר טורקומדה - האינקויזיטור המפורסם של ספרד, שאנחנו "חייבים לו" לא מעט בכל הקשור בגרוש ספרד.

     

    ההסיינדה של זוריטה התחילה לשחרר את היינות שלה - צעירים, מיועדים ליצוא ולתיירות - רק בשנת 2002. היא משווקת שני יינות בלבד, אדום ולבן.

     

    מדובר בבלנד של ויורה וסוביניון בלאן - 60% ו- 40% - שעשוי היטב. זהו לא יין ספרדי אופייני, אלא כאמור יין שעשוי בראש ובראשונה ליצוא, או לתיירים שמתאכסנים ביקב. היין בעל צבע זהב קש בהיר, הוא צלול ומבריק ובעל ארומות פרחוניות ומתקתקות, לצד פריכות ירוקה. הויורה - זן לא חומצי במיוחד, עם מעט פרחוניות ושאינו מדהים בדרך כלל - מקבל כאן עידוד טוב מהסוביניון בלאן. בנוסף, אומר היקב, הענבים נבצרים מוקדם, כדי לשמור על החומציות שלהם (דבר בעייתי בויורה - או כפי שהוא נקרא בצרפת Macabeo - כיון שאז הוא מאבד את החיוניות הפרחונית שלו), והיין כולו עשוי במיכלי נירוסטה, ולא מיושן בעץ.

     

    היין מאוד חמאתי וחלק בפה ונותן תחושה של עוד. הסיומת ארוכה והארומות מחזיקות יפה בכוס. יין טעים ממש. 12.5% אלכוהול. להגיש בטמפרטורה לא קרה מדי - בסביבות 10 מעלות. ילך טוב מאוד כאפריטיף, או עם מאכלי ים, במיוחד כאלה שאין להם טעם דומיננטי מדי. מחיר מומלץ לצרכן 60 שקל.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חמאתי, חלק בפה ומשאיר טעם של עוד. הלבן של זוריטה
    צילום: United Wineries
    מומלצים