יקב קסטל - אבל לא מישראל

ריספקט, יבואנית היין, השיקה אתמול את מותג היין "קסטל" הצרפתי. לא, לא מדובר בוריאציה כלשהי על שאטו קסטל של אלי בן זקן מהרי ירושלים, אלא במי שהוא יצרן היין הגדול ביותר בצרפת, והשלישי בעולם לפי נתוני בקבוקים.

החברה נמצאת בארץ כבר כמה שנים, אבל עד היום מכרו כאן את יינות השאטו שלהם, שחלקם הם מהפופולריים ביותר בצרפת. שמות כמו שאטו דה לסטק – המותג הבורדולזי מספר אחת בצרפת – רוש מזט, הם מעמודי התווך של קסטל. כדי לעשות 500,000,000 בקבוקים בשנה, מחזיקה הקבוצה למעלה מ- 800 הקטר (8000 דונם) של כרמים בבורדו, שלא לדבר על השטחים בדרום צרפת ועל ה- 14000 דונם כרמים במרוקו. סתם לשם השוואה, בארץ נטועים משהו כמו 34000 דונם כרמים.

עסקי החברה לא נגמרים בייצור יין: פייר קסטל, נשיא החברה ואביו של אלאן, שהגיע לצורך ההשקה לביקור, חולשים על רשת חנויות היין ניקולאס הצרפתית, ועל אודבינס, בבריטניה. בארצות הברית זה לא היה קורה כנראה, אבל בצרפת, כמו בישראל, יצרן יין יכול להיות גם בעל חנויות ורשתות שיווק. למי שזה לא מספיק להם, הרי שהחברה עוסקת גם במים מינרליים ובבירה, והכל משנת 1949 בלבד.

ובכן השבוע הציגו כאן קסטל וריספקט את מותג המדף שלהם, או מה שאם לא היינו נחמדים היינו קוראים להם "יינות הסופר" שלהם; יינות שמיועדים למכירה ברשתות שיווק לקהל מאוד לא מסורתי ליינות צרפתיים.

קסטל עבדו כמה שנים במחקר ופיתוח של קו המוצרים הזה. הם יצרו כאן משפחה של יינות - לארץ מגיעים בינתיים ארבעה בלבד - שמיועדים לקהל צעיר יחסית, שלא "מסתדר" עם טעמים צרפתיים מורכבים או יישון בחבית. הכוונה היתה לייצר מותג ליצוא בלבד - היין לא נמכר בכלל בצרפת - ולשדר מסר ברור ככל האפשר: "צרפתי, ללא פוזה". הבציר הראשון של הסדרה היה משנת 2003, והיינות שנמכרים כאן עכשיו הם רובם משנת 2004.

שלושת היינות הזניים שריספקט וקסטל מציגים כאן הם משנת 2004. שרדונה, סירה, מרלו וקברנה סוביניון שכולם באים מכרמים בלנגדוק, בדרומה של צרפת. הבלנד שנקרא "בורדו" הוא יין שהענבים ליצורו באים אכן מבורדו (בציר 2003), וההרכב הוא בורדולזי, אבל הוא לא רואה עץ.

הסדרה השלמה, ממנה מיוצרים כ- 6 מליון בקבוקים בשנה, בנויה בפשטות: יינות זניים מצד אחד, בלנדים שלכל אחד אופי מקומי מצד שני. בלנדים אחרים - לא אפלסיוניים - מתוארים בפשטות (למשל שרדונה-ויונייה, או קברנה סירה, שאין כאן). יינות אחרים הם בעלי אופי מוגדר: על התווית כתוב פשוט "אדום יבש" או "לבן חצי יבש" וכן הלאה. "לצד פשטות טעמים ופרי," אומר אלאן קסטל, "רצינו לשמור על הנוף הצרפתי. לכן יש לנו בלנד בורדו, בלנד קוט דו רון, בוז'ולה וכן הלאה. הרעיון הכללי הוא שניתן יהיה לזהות את הענב או את המקום ביין, בלי להסתבך יותר מדי. זה מה שהלקוחות שלנו בחו"ל ביקשו -צרפתי בלי פוזה".

אחרי כל ההקדמה הזאת, איך היינות?

להצלחה זכו השרדונה - יין עשוי כהלכה, לא בומבסטי, אבל עדיין חמאתי ובעל חומציות טובה ומאוזנת. זה יין שיהיה מצוין כאפריטיף חביב וילווה טוב אוכל קל. יין שני שאהבתי היה הסירה, שהיה מאוד אופייני, ארומתי ובעל צבע עדין ושקוף. כמו השרדונה, גם הוא החזיק יפה לא רק בכוסף אלא גם בפה: הסיומת היתה טובה ונעימה.

הבורדו 2003 הוא בלנד של 50% מרלו, והיתרה קברנה פרנק וקברנה סוביניון. היקב משתמש בהרבה מרלו, יחסית, כדי לתת ליין טעמים עגולים ורכים יותר, שיתקבלו טוב יותר על ידי קהל היעד שלו. ממש יפה לראות יצרן צרפתי, בעל אופי צרפתי, הולך ועושה יין בשביל למכור, ולא יין לתערוכה, נקודות או תחרות. אין כאן פומפוזיות, "אבק בורדו", כמו שאמר אחד מעמיתי בטעימה, או צבע אטום כהה. גם ללא חבית, יש כאן טאנינים מצוינים, גוף טוב, ארומות של פרי אדום ותחושה של יין שנמצא עדיין בתחילת דרכו. והכל? הכל במחירים של 40 שקל ליינות הזניים, ו- 50 שקל לבורדו, יינות שהם בהחלט מהנים ונותנים תמורה טובה.

מרתף היין של קורדיליה

ומעניין לעניין בעניין אחר: ניר צוק, השף היפואי, הציג השבוע את תפריט היינות החדש שלו. מרתף של ממש אמנם אין לו בקורדליה, אבל צוק תחם שטח יפה ובנה מעין חדרון יין ממוזג בפינת המסעדה. היינות בחלקם הגדול הם מאוספים פרטיים או יינות שצוק מביא במיוחד לארץ עבור המסעדה, וגם יין שיוצר במיוחד עבורו. המחירים לא תמיד שווים לכל נפש, אבל ברמות המחיר הבינוניות, 350 - 500 שקל, אפשר למצוא יין שייתן תמורה טובה לכסף. יש גם יינות ב- 2000 שקל ויותר, ולכן אני אומר "מחיר בינוני" על יין של 500 שקל. הכל יחסי, כידוע. ואגב, המסעדה הציגה שני יינות שיוצרו במיוחד עבורה - פינוטאז' מסביבות בנימינה ויין שני מחוות צוק – אבל קשה לומר שנפלתי מהכסא, ובודאי שלא ב- 170 שקלים לבקבוק. מה שכן, הרצון והמאמץ לבנות תפריט יינות שיתאים לאוכל שמשתנה כל חודש, בחירת הטעמים של היין מול הטעמים ששולטים במנות, המחשבה שהושקעה והבחירות שנעשו, בהחלט שמים את קורדליה במקום מצוין מבחינת חווית האוכל והיין.