פירות בבקבוק שלכם - משנאפס ועד אלכופופ

התחשק לי לכתוב על פירות, או לפחות דברים שקשורים בהם, אז להלן מספר משקאות שעלו לאחרונה על המדפים, רובם פירותיים, למעט זה עם הצ'ילי. אבל חברי הקבוצה שלו פירותיים, אז זה נחשב:

שנאפסים מארץ המגף

הסדרה הראשונה היא סדרת שנפסים בטעמים מתוצרת Rossi האיטלקית, אשר החלה לאחרונה לייבא לארץ חברת "אקרמן". השנפסים של Rossi החלו את דרכם בשנת 1868, כשהרוקח ג'.ב'. רוסי יצר שיקוי העשוי מקליפות עץ סילצ'ונה שממנו מפיקים כינין. המשקה נקרא באותם ימים ליקר טוניק,"Chino Rossi"  והיה להצלחה מסחררת. בהשראת הפרסום שקיבל המשקה ובעקבות הצריכה הגדולה נוסדה חברת רוסי ד'אסיאג'ו, שעסקה בהפקה מסחרית של המשקה. רוסי משווקים את השנפסים בטעמי פירות שלהם במבחר הכולל תות, מלון ירוק, אפרסק, תפוח ירוק, בטרסקוטש ולימונצ'לו. רמת האלכוהול שבהם 23% ורמת המתיקות מלאה.

משנת 1868. השנפסים של Rossi

טעמתי את ה"תפוח ירוק", שהציג ארומה בלתי ניתנת לטעייה, ששלחה אותי הישר אל הדוכן הפינתי הקבוע בשוק הכרמל. גם הטעם התפוחי והמרקם הקרמי משהו לא איכזבו. טעמתי לא מעט שנאפסים בטעם תפוחים בחיי, ובראש הפירמידה, לטעמי, ניצב ה"מנזניטה" הצרפתי, אותו יצא לי לשתות לא מעט בשעות אחה"צ של אחרי הסקי. אבל כל עוד הוא לא מיובא לארץ, ה"גקו" של רוסי יכול להוות תחליף לא רע (ועכשיו רק נותר להביא גם קצת "אלפים", שלג ומדרונות - יש מתנדבים?).

ארטיק שוקולד-צ'ילי

את סדרת ה"ארטיקים" שמייבאת חברת "הכרם" דומני שאין צורך להציג. הם נמצאים בשוק זמן מה וזכו ל-15 דקות התהילה שלהם, וגם ליותר. ה"ארטיקים", אף הם שנפסים איטלקים, עשויים מרכיבים טבעיים בלבד ומבוססים על וודקה "ארטיק", שמוסיפים לה פרי טבעי ותבלינים. אל הטעמים המוכרים כבר בארץ (מלון, אפרסק, תות ולימונטינו) הצטרף לאחרונה ארטיק חדש העונה לשם "Artic Hot". ומשלב טעם של פלפל צ'ילי חריף עם שוקולד - האם "הכרם", שהחלה לפני כחצי שנה לשווק גם את המותג המקומי "Y צ'ילי", מנסה לתפוס דריסת רגל שלטת בגזרת ה"לוהטים"? אולי, אבל ה"ארטיק הוט", למעט שמו, אינו מזכיר כלל את המשקה הישראלי הצורב. אם ריח הארטיק מזכיר משהו, הרי זה את ה"סברה" (אורח קבוע בטיסות אל-על), והצ'ילי מגלה נוכחות קלה בטעם, אך לא יותר מלהזכיר שהוא קיים. גם אחוז האלכוהול בו - 25%, אינו מהווה תחרות לדומיננטיות השוקולדית של המשקה. "הוט" הוא לא. היצרן ממליץ לשתות אותו קפוא מהפריזר, כתוספת לקפה ושוקו, לצד קינוח או כקוקטייל. לשיקולכם.

האלכופופ הציוני הראשון - אניס כחול לבן

ולסיום, סדרת אלכופופים שהושקה בסתיו האחרון שרק ממתינה לבואו של הקיץ, ומתהדרת בתואר - "האלכופופ הציוני הראשון", הלא היא ה"מוזה". "מוזה" הוא אלכופופ בנוסח ים-תיכוני המבוסס על אניס, שרקחה חברת "יקב הגליל", חברה משפחתית שנמצאת בצפת ופועלת כבר משנת 1824. לטענת "היקב", בחרה בסוג זה של אלכוהול לייצור האלכופופ שלה ממספר סיבות. אחת מהן היא בידול - השימוש במשקה פופולרי בארצות הים התיכון, בניגוד לוודקה הצפונית המשמש בסיס מרבית האלכופופים, ואחרת היא הפופולריות של משקאות אניס בקרב ארצות הים התיכון. למעשה, כ-350 מיליון אנשים מכירים וצורכים אניס, על צורותיו השונות - בצרפת רוקחים ממנו את ה"פסטיס" וה"פרנו", באיטליה את ה"סמבוקה", ביוון "אוזו", בתורכיה "ראקי", ובלבנון, סוריה, ישראל, טוניס, אלג’יר ומרוקו נקרא המשקה מבוסס האניס - "עראק".

בטעם ים-תיכוני. "מוזה", אלכופופ ישראלי

ה"מוזה" הושקה כאמור בסתיו, בשלושה טעמים - לימון, אשכוליות ולימון נענע (8% אלכוהול), והסדרה אמורה להתרחב ולכלול כ-7 טעמים שונים, ברמת אלכוהול של-5% בד"כ. האם תצליח ה"מוזה" לפרוץ לשווקים בינלאומיים כשהיא נישאת על המיתוג של אלכופופ עם ניחוח ים תיכוני? לזמן פיתרונים.

ובאשר למשקה - הטעם הראשון אותו טעמתי - אשכוליות, תפס אותי בהפתעה. ראשית, צבעו הירקרק לא נראה מלאכותי מדי, לפחות בהשוואה ל"בריזר"- ים וה"אייס"- ים ,וכבר הוריד את מנת האנטגוניזם אשר יוצרים בי צבעי המאכל.

החלפת הוודקה באניס הורגשה כמובן עם פתיחת הבקבוק והריח הנעים והמוכר כל כך של האניס בצירוף עם ריח המזכיר אשכוליות היווה נקודת זכות שניה. והטעם? לא רע בכלל - חמצמץ, אניסי ומרענן. גירסת הלימון, עם זאת, הציבה בפני בעיה - היא ממש, אבל ממש היתה דומה לאשכוליות, ואל מול המחמאה אשר ניתנה לראשונה, בדמות "אני חייב לנסות גם את שאר הטעמים", הלימון גרר תחושת מה של החמצה, ותהיה אם סוד הקסם הראשוני לא היה טמון פשוט בעובדה שאניס והדרים הולכים יופי ביחד. לסיכום - משקה עם טוויסט ליקריצי אשר בהחלט מרענן את גיזרת האלכופופים ומהווה אופציה ראויה למי שאוהב סוג זה של משקאות.