ימי הביניים של העידן הטכנולוגי
החברה המודרנית, כך סבור ארנון נויפלד, עיוורת לתכנים הטכנולוגיים שהיא עצמה יוצרת, וכך הופכת את תקופתנו לימי ביניים חדשים, שהדרך היחידה להשתחרר מהם ולהפליג אל רנסנס חדש היא לנתץ את החומות הגבוהות שהקמנו בין הדיסציפלינות השונות. כתבה ראשונה בסדרה
הרושם הקולקטיבי של בן תקופתנו מימי הביניים באירופה הוא של תקופה חשוכה ועגומה, המתאפיינת בתפיסה עצמית נמוכה של האדם בעולמו: את פרנסתו הוא מוציא בזיעת אפיו ובצמצום, וכל תהפוכת טבע יכולה להמיתו ברעב. כל מחלה מידבקת, פצע או לידה מעמידים את עצם חייו בסכנה. איש ימי הביניים איננו מתמודד שווה זכויות מול הבריאה, אלא קרבן פסיבי שלה. הידע בעולמו נמצא בידי האלוהים וכוהניו, להם הסודות ולהם הפתרונות.
לאדם אין רצון ואין כלים לצאת למסע גילוי כדי להבין את הסובב אותו. הממסד הכנסייתי משנן למאמינים את המסר: אל לכם לנסות להבין, ההבנה לא לבני-האדם נועדה. כל השואל עלול להטיל ספק וסופו שיהיה לכופר. הישארו במקומכם! עסקו בשלכם! מערכת מעמדית דאגה לייצב כל אדם בתפקידו ובמעמדו: האביר נלחם, האריס מרותק לקרקע שאותה הוא עובד ובעל המקצוע (ה"מייסטר") עוסק במלאכתו בחסות הגילדה המגדירה ומבקרת את מקצועו.
ידיעת קרוא וכתוב נועדה לאנשי הכנסייה, ולידע האנושי המצומצם יש רק מקום אחד: ספריות המנזרים. גם ספריות אלה אינן מאירות את חשכת התקופה – לכנסייה יש מונופול מוחלט על תוכני הספרים, והם מוגבלים לכתבים קלאסיים ולחיבורים תיאולוגיים המתיישבים עם רוח הכנסייה.
האמנם רק תקופת ביניים?
הקיבעון הממושך הזה הוא שהעניק לימי הביניים את שמם – כביכול היתה זו תקופת ביניים, בין העת העתיקה לרנסנס, שלא התרחש בה שום דבר ראוי לציון. אנו רואים באנשי תור הזהב של יוון אנשים נאורים לעומת אנשי ימי הביניים, לא בשל ידע או טכנולוגיה עדיפים, אלא בשל נטייתם הנועזת לחפש אחר האמת ולחקור את המציאות, אל מול הבחירה בבערות והפחד מהתמודדות של אנשי ימי הביניים.
אנו, שרנסנס והשכלת המונים, מהפכה תעשייתית ומהפכות טכנולוגיות מפרידים בינינו לבין איש ימי הביניים, מרגישים רחוקים מן הבערות מרחק עצום, וכמעט נוגעים באצבענו בסודות השכינה: כרסנו מלאה, תוחלת חיינו ארוכה ואנו מוקפים מכונות המשרתות אותנו. מאגרי ידע מיידיים ואינסופיים מתחברים לכל בית, ורבבות מדענים שקודים על פיתוח ידע זה והרחבתו. הטכנולוגיה נחשבת לשיא הקדמה האנושית: אנו מתעטפים בה ומשקיעים את מיטב משאבינו כדי להתעדכן בה. אנו מעריצים אנשים המתנסים בשימוש בטכנולוגיה עילית: אסטרונאוטים, טייסי קרב, האקרים היושבים במרתף גדוש מחשבים ופורצים לרשתות מידע של ארגונים טכנולוגיים. אנו מקשטים את גופינו ובתינו במיטב היצירה הטכנולוגית, ובזים לישָן באשר הוא ישָן בשל נחיתותו הטכנולוגית. הטכנולוגיה היא לדידנו התגלמות ההשכלה והנאורות של תקופתנו.
מהו טיב הקשר בינינו לבין הטכנולוגיה? רובנו יכולים לרכוש מגוון של מוצרים טכנולוגיים ולקבל כמויות עתק של מידע. המחשבים, הנמצאים כיום כמעט בכל בית ומחוברים לרשתות מידע, הם דוגמה מצוינת. רק מעטים מאיתנו מסוגלים להפעיל טכנולוגיה ברמת מיומנות גבוהה – למשל, לתכנת מחשב – ואת המעטים האלה אנו מעריצים.
אך כמה מאיתנו מבינים את מהותה של הטכנולוגיה, את הרעיונות שבבסיסה? כמה מאיתנו יכולים לתאר את אופן פעולתו ובנייתו של מחשב, מן האלמנטים הראשוניים (המכונים "שערים לוגיים") ועד לאופן שבו מערכת ההפעלה משתמשת ביחידות החומרה השונות? כמה מאיתנו יודעים אילו מגבלות לוגיות לא יפרוץ מחשב לעולם?
כמו בימי הביניים, אנו זוכים לגעת, אך לא להבין. האיש שידו משגת לקנות מכונית עם "שישה-עשר שסתומים" נהנה מתאוצת רכבו וממבטי ההערצה של הסביבה שזיהתה את הדגם החדיש, אך ספק אם יש לו מושג היכן ברכב מצויים שסתומים אלה, מה תפקידם ומדוע שישה-עשר עדיפים על שמונה. אדם כזה דומה לאיש ימי הביניים שקנה מחילה עבור חטאיו במיטב כספו והשתחרר מאימת הגיהינום, כיוון שמניעה אותו אמונה, ולא הבנה.
תקוות שווא
ההמון מתנחם במחשבה שאם אינו מבין את מהותה של הטכנולוגיה או את הרעיונות העומדים בבסיסה, אזי לפחות האדם שפיתח וייצר את המכשור החדיש, הכוהן בבית-המקדש הטכנולוגי, ודאי מקיים קשר בלתי אמצעי עם היסודות הראשוניים שעליהם מושתתת הטכנולוגיה. כל מי שבא במגע קרוב עם מפתחי טכנולוגיה יכול להעיד שברוב המקרים זוהי תקוות שווא.
המתכננים מחולקים בינם לבין עצמם לתחומי פיתוח צרים, ולרוב אינם רואים את התמונה השלמה של המוצר שאותו הם מפתחים. כך, למשל, אנשי החומרה ואנשי התוכנה מחליטים ומסכימים מראש היכן יעבור הגבול בין ממלכותיכם המסוגרות, ונפרדים לשלום כבר בראשית פיתוחה של טכנולוגיה, מבלי להציץ שוב מעבר לגדר. במחלקות המחקר והפיתוח של חברות מתקדמות אין מתאמצים לרדת לעומקם של דברים.
אם נמשיך בדוגמאות מתחום המחשבים, קיימות היום תוכנות ענק שאין אדם יחיד המכיר אותן לפני ולפנים, ולפיכך אי-אפשר לנתחן ולהבין לגמרי את תפקודן. תוכנות אלו נבדקות בטרם שיווקן בדרך של ניסוי וטעייה. המהנדסים הבונים כלים טכנולוגיים זוכים לגעת בחלק מן הטכנולוגיה שלה הם אחראים, אך לא להבין את מורכבותה או את יסודותיה הראשוניים. מפתחי הטכנולוגיה מתנחמים במחשבה שמטרתם היא מסחרית, ולפיכך נמנעת מהם הגישה אל מהותם של דברים, ואילו תפקיד ההבנה העמוקה וקידום הידע מוטל על כתפי הכוהנים האמיתיים של הידע האנושי: המדענים.
בחברה הטכנולוגית נתפס המדען כבעל המקצוע הנאור ביותר: האיש שתפקידו להרחיק חקר ככל האפשר בהצגת שאלות, ולהציג בפני ההמונים את האמיתות הראשוניות והרחבות ביותר. בחברה שעבורה נאורות היא טכנולוגיה, המדענים הם אלה שעל כתפיהם מונחת האחריות לשמירת הנאורות ולקידומה. כל מי שבא במגע קרוב עם מדענים יודע שזהו ייפוי של המציאות. במקרה הגרוע, ה"מדען" מנותק מן הטכנולוגיה המקיפה אותו לא פחות מן ההדיוט המצוי.
"מדען" כזה הוא משתמש-קצה של "קופסאות שחורות" שיש להן צד של קלט וצד של פלט. חוקר מסוג זה מאביס את צד הקלט במידע סטטיסטי, בתערובת חומרים, באיבריה של חיית ניסוי, כדי ללקט מצד הפלט "תוצאות", שאותן אין הוא מסוגל לנתח נכונה משום שאין לו מעורבות או הבנה באופן שבו נוצרו. "מדען" זה אינו אלא האלכימאי של ימי הביניים, המקווה להפוך ברזל לזהב על-ידי בחישתו עם כנפי עטלפים. הבעיה האמיתית טמונה דווקא בסוג המשובח יותר של מדענים: החוקרים האמיתיים, המקיימים קשר והבנה ישירים עם חוקי הטבע שאותם הם חוקרים.
לפנייה לכתב/ת 
