פלאי היצירה

זרקור: "פרסיפל" מאת ריכרד ואגנר

המלחין השנוי במחלוקת נדון במונוגרפיה – "ריכרד ואגנר" שכתב הפרופ' עמי מעייני (לשעבר מנהלה של האקדמיה למוזיקה בת"א. את המונוגרפיה על גאון הקומפוזיטורים, קיבלתי גאה, עם עוד קומץ תלמידי אקדמיה נבחרים, בהקדשה מידיו של מעייני עצמו לפני כשנתיים. האירוע המרגש הוכיח לי כי מפעל חייו של מעייני הכולל מחקר בתחומי הפילוסופיה והאסתטיקה הוא רק מבוא ליצירת פאר זו. זה ספר שנושאו עדיין בעייתי מאוד ושרוי בצילם של דפי ההיסטוריה האפלים ביותר של גרמניה במאה ה-20. העיון בספר, יותר מאלף עמודים, היה עבורי חויה לימודית מרתקת ואני משתאה נוכח עצם קיומו בנוף המדפים של ספריות המוסיקה ובאשר לבחירה לכתוב אותו בעברית. למי מכם, שיש לו קצת סבלנות ובעיקר צמא לידע, מומלץ לעיין במונוגרפיה ואף לרכוש אותה בספריית האקדמיה למוסיקה בתל-אביב. על קצה המזלג אני מביאה כאן מבוא למבוא למבוא למופת מחקרו של מעייני.

מעשה שהיה...

ההתייחסות הדינאמית ליצירתו האמנותית של ריכארד ואגנר, מהווה מקור תנופה ליוצרים שונים לא רק מעולם המוסיקה ושאר האומנויות אלא גם בתחומי חיים אחרים. בבואנו להתייחס ולו על קוצו של יוד לוואגנר ותכניו האופראיים, הרי שאין אנו יכולים להימנע מכניסה לדלתות החדרים היותר אינטימיים של חייו שנפתחו לרווחה במסמכים ביוגרפים רבים, שאת חלקם כתב ואגנר עצמו.

את מפעל חייו ואת אישיותו המורכבת, רבת הפנים והגוונים, כמו גם את עסקנותו באמנות וברוח יש לבחון בזהירות וברגישות רבה. שהרי ואגנר, יותר מכל דמות אמנותית-רוחנית אחרת, סוחף אותנו עד כדי התעלות לספירות רוחניות גבוהות ביותר ועמן דרמות סוערות ועולם אינטלקטואלי הניצב בפני הכרעות גדולות.

אמונתו הקיצונית של ואגנר, כי מוטלת עליו שליחות גורלית בעולם היא שהניעה אותו לגייס את מרב כישרונותיו ומרצו למימוש רעיונותיו (שכן בסופה של דרך מייגעת הגשים את שאיפתו בקיומו של פסטיבל המוסיקה בביירות המוקדש לביצוע הדרמות המוסיקליות שכתב). כאחד האישים השנויים ביותר במחלוקת במאה ה-19 נושקת יצירתו האמנותית של ואגנר לרקעים מיוחדים מן הפילוסופיה, הרומנטיקה, הפואמה והתרבות הגרמנית.

ואגנר ראה במלודיה את המשמעות העיקרית של היצירה האמנותית של העבר. המלודיה הפרימיטיבית היא מקור השפה והמוזיקה כאחד, זאת בהתאם למעמד המיתוסים הנמצאים בשירותה של הדרמה המוזיקלית המודרנית. המלודיה שבדרמה המוזיקלית היא עליונה על פני המלודיה הראשונית, משום שהשיגה את הסינתזה של הרוח האנושית. סינתזה זו אליה שואף ואגנר היא העומדת במרכז הניסיון לבאר את אישיותו המורכבת ואת כתיבתו הלכודים שניהם בכבליהן של אידיאות ורעיונות אסתטיים, המעסיקים את ואגנר יותר מכל דבר אחר.

מן הזרמים והתכנים הללו נגזרת "פרסיפל" כדרמה אופראית מרהיבה שבה נמזגים יחדיו חלומותיו המהפכניים של ואגנר עם מאמץ כביר ליצירת אוירה של יופי מיוחד במינו, שאיש מלבדו לא הצליח ליצור.

"פרסיפל" כוללת, למעשה, את כל הרעיונות והמוטיבים שנרקמו במוחו של ואגנר במרוצת 20 השנים האחרונות וממזגת אותם למבע הרוחני והעכשווי. אופרה מרהיבה זו הינה סיכום מוצלח למפעלו האמנותי של ואגנר. "פרסיפל" נשענת על רעיונות פאגאניים, מסורות עממיות ואגדות הנצרות. כל אלו נרקמים יחד לדמות הגיבור, שפניו אל הגאולה ואל הישועה הנוצרית.חובה להבין את "פרסיפל" כמצב דרמתי של התממשות רעיונות ואידיאות, לאו דווקא של דמויות. לאורכה של האופרה טעונה אווירה אפופת קודש המעניקה חוויה מוזיקלית עשירה ומתמשכת.

• לבלוג של אגם אנגלרד ב"רשימות"