שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    פלאי היצירה

    "פרסיפל" של ואגנר היא פסגת יצירתו של ואגנר. מחקר של הפרופ' עמי מעייני צולל לתוכה. זמרת האופרה אגם אנגלרד עיינה בה


     

    זרקור: "פרסיפל" מאת ריכרד ואגנר

     

    המלחין השנוי במחלוקת נדון במונוגרפיה – "ריכרד ואגנר" שכתב הפרופ' עמי מעייני (לשעבר מנהלה של האקדמיה למוזיקה בת"א. את המונוגרפיה

    על גאון הקומפוזיטורים, קיבלתי גאה, עם עוד קומץ תלמידי אקדמיה נבחרים, בהקדשה מידיו של מעייני עצמו לפני כשנתיים. האירוע המרגש הוכיח לי כי מפעל חייו של מעייני הכולל מחקר בתחומי הפילוסופיה והאסתטיקה הוא רק מבוא ליצירת פאר זו. זה ספר שנושאו עדיין בעייתי מאוד ושרוי בצילם של דפי ההיסטוריה האפלים ביותר של גרמניה במאה ה-20. העיון בספר, יותר מאלף עמודים, היה עבורי חויה לימודית מרתקת ואני משתאה נוכח עצם קיומו בנוף המדפים של ספריות המוסיקה ובאשר לבחירה לכתוב אותו בעברית. למי מכם, שיש לו קצת סבלנות ובעיקר צמא לידע, מומלץ לעיין במונוגרפיה ואף לרכוש אותה בספריית האקדמיה למוסיקה בתל-אביב. על קצה המזלג אני מביאה כאן מבוא למבוא למבוא למופת מחקרו של מעייני.

     

    מעשה שהיה...

     

    ההתייחסות הדינאמית ליצירתו האמנותית של ריכארד ואגנר, מהווה מקור תנופה ליוצרים שונים לא רק מעולם המוסיקה ושאר האומנויות אלא גם בתחומי חיים אחרים. בבואנו להתייחס ולו על קוצו של יוד לוואגנר ותכניו האופראיים, הרי שאין אנו יכולים להימנע מכניסה לדלתות החדרים היותר אינטימיים של חייו שנפתחו לרווחה במסמכים ביוגרפים רבים, שאת חלקם כתב ואגנר עצמו.

     

    את מפעל חייו ואת אישיותו המורכבת, רבת הפנים והגוונים, כמו גם את עסקנותו באמנות וברוח יש לבחון בזהירות וברגישות רבה. שהרי ואגנר, יותר מכל דמות אמנותית-רוחנית אחרת, סוחף אותנו עד כדי התעלות לספירות רוחניות גבוהות ביותר ועמן דרמות סוערות ועולם אינטלקטואלי הניצב בפני הכרעות גדולות.

     

    אמונתו הקיצונית של ואגנר, כי מוטלת עליו שליחות גורלית בעולם היא שהניעה אותו לגייס את מרב כישרונותיו ומרצו למימוש רעיונותיו (שכן בסופה של דרך מייגעת הגשים את שאיפתו בקיומו של פסטיבל המוסיקה בביירות המוקדש לביצוע הדרמות המוסיקליות שכתב). כאחד האישים השנויים ביותר במחלוקת במאה ה-19 נושקת יצירתו האמנותית של ואגנר לרקעים מיוחדים מן הפילוסופיה, הרומנטיקה, הפואמה והתרבות הגרמנית.

     

    "כל דבר שבי הפך לשלילה ולדחייה, אפילו יצירתי האמנותית הפכה למצוקה בתוכי. היתה זו כמיהה ושאיפה שאינן יודעות שובע, ובצידן רצון עז להחליף שלילה ודחייה אלה במשהו חיובי, מפורש ומוחלט, כעין נישואין של עצמי לעצמי" (מכתב למטילדה וזנדונק, 18 ספטמבר 1858)

     

    אמירתו זו של ואגנר שזורה דווקא בחייו הפרטיים אותם ניתן לקשור ישירות לתפיסתו המהפכנית את עולם האופרה של המאה ה-19. כאמור, נדמה כי יצירתו האמנותית של ואגנר הינה סיפור אוטוביוגרפי: בחייו, כמו גם באמנותו, לא הצליח ואגנר להביא לידי פשרה בין מערכות החיים השונות שלו, ולא בין יחסי האינדיבידואום לזולתו ולעולם. מכאן דווקא נקשר האידיאל השליט אצל ואגנר – אחידות מושלמת של מוסיקה ודרמה. השתיים קשורות זו לזו קשר אורגני ובאות לבטא רעיון דרמתי אחד בשונה מן האופרה המקובלת בה שולט השיר בעוד התמליל משמש מסגרת בלבד. לדרמה זו שני מימדים - פנימי וחיצוני. הפנימי הוא בתחום שליטתה של התזמורת, בעוד המימד החיצוני בא לידי ביטוי במילים במושרות. כתוצאה מכך הופכת התזמורת למרכיב המוזיקלי הראשי והשורות המושרות הן חלק מן המרקם הפוליפוני.

     

    המלודיה רבותי...

     

    ואגנר ראה במלודיה את המשמעות העיקרית של היצירה האמנותית של העבר. המלודיה הפרימיטיבית היא מקור השפה והמוזיקה כאחד, זאת בהתאם למעמד המיתוסים הנמצאים בשירותה של הדרמה המוזיקלית המודרנית. המלודיה שבדרמה המוזיקלית היא עליונה על פני המלודיה הראשונית, משום שהשיגה את הסינתזה של הרוח האנושית. סינתזה זו אליה שואף ואגנר היא העומדת במרכז הניסיון לבאר את אישיותו המורכבת ואת כתיבתו הלכודים שניהם בכבליהן של אידיאות ורעיונות אסתטיים, המעסיקים את ואגנר יותר מכל דבר אחר.

     

    "פרסיפל"

     

    מן הזרמים והתכנים הללו נגזרת "פרסיפל" כדרמה אופראית מרהיבה שבה נמזגים יחדיו חלומותיו המהפכניים של ואגנר עם מאמץ כביר ליצירת אוירה של יופי מיוחד במינו, שאיש מלבדו לא הצליח ליצור.

     

    "פרסיפל" כוללת, למעשה, את כל הרעיונות והמוטיבים שנרקמו במוחו של ואגנר במרוצת 20 השנים האחרונות וממזגת אותם למבע הרוחני והעכשווי. אופרה מרהיבה זו הינה סיכום מוצלח למפעלו האמנותי של ואגנר. "פרסיפל" נשענת על רעיונות פאגאניים, מסורות עממיות ואגדות הנצרות. כל אלו נרקמים יחד לדמות הגיבור, שפניו אל הגאולה ואל הישועה הנוצרית.חובה להבין את "פרסיפל" כמצב דרמתי של התממשות רעיונות ואידיאות, לאו דווקא של דמויות. לאורכה של האופרה טעונה אווירה אפופת קודש המעניקה חוויה מוזיקלית עשירה ומתמשכת.

     

    מובנו של "פרסיפל" בלשון הפרסי הוא: פרסי – טהור, פל – שוטה, פשוט ותמים. הגיבור הישר, התמים והטהור עד לכדי טיפשות, שהוא הופך להיות דוברה של הישועה.  העקרונות המרכזיים ב"פרסיפל" הם "עקרון הישועה" ו"עקרון הגזירה- מראש" - הייעוד הקבוע. עקרון הישועה מכתיב את מהלכיהן של כל הדמויות.

     

    ביולי 1882 כותב ואגנר למלך: "פרסיפל תהיה יצירתי האחרונה. בכוחות שעוד נותרו בי בכותבי שורות אלו אליך, אומר רק שאני בקצה הדרך... אין לצפות ממני ליותר". אולם אחרי "פרסיפל" בתיאורים רבים לא היה צורך שכן התקדשות על הבמה ואמנות כחוויה דתית וכמעין פולחן מיתי הולידו הרגשה כללית כי אין מילים לתאר יצירה מופלאה זו. השקט היה אולי התגובה האפשרית היחידה.

     

    עוד מוסיף ואגנר: "הפעילות המוסיקלית והדרמתי פעלה על רגשותינו, רוממה את רוחנו אל מעבר לעולם הזה, ניתקה אותנו מחיי החולין ונשאה אותנו אל עולם נשגב, עליון וטוב. לאחר התרוממות רוחנית זו, קשה היה לשוב ולחיות את חיי היומיום עלי אדמות... פרסיפל חייב את התנופה שבו להתרוממותי שלי מהעולם הזה לעולם שבו פעלו עליי כוחות היצירה במלוא עצמתם".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים