הפוליטיקה הסמויה של שירות החובה

התגובה הכמעט מיידית להצגת מסקנותיה של ועדת בן-בסט, שדנה בקיצור שירות החובה בצה"ל, הייתה ששר הביטחון עושה כאן תרגיל פוליטי שקוף: חודש וחצי לפני הבחירות, כשהמערכת הפוליטית משותקת ומופז עצמו נאבק על מעמדו ביום שאחרי, הוא מציג "מהפכה" שלא הוא שיצטרך לעמוד מאחוריה, או לוודא שאכן תתרחש.

ההאשמה הזו נובעת מן ההסתכלות האוטומטית - והלא בלתי מוצדקת - של הציבור הישראלי על הפוליטיקאים כעל מי שעסוקים אך ורק בתרגילים של הישרדות ויחסי ציבור. מופז עצמו, שזיגזג לא מעט בעמדותיו והתיישר עם מערכי הכוח והרוחות הנושבות מעליו, קנה ביושר מעמד של מי שצעדיו מוכתבים על-ידי המניעים הללו. אבל לפחות ברמה הטכנית, המקרה של ועדת בן-בסט הוא אחר.

הוועדה הוקמה ביוני 2005, והתאריך שנקבע מראש לסיום עבודתה היה סוף ינואר 2006 - בימים שבהם מועד הבחירות עוד היה סוף השנה הנוכחית. בן-בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ואיש מנוסה מאוד בוועדות מהסוג הזה, לחץ את אנשי צוותו לסיים את העבודה עד לתאריך הנקוב, דווקא כדי שהמסקנות לא יצטיירו באור פוליטי.

מי שמכיר את הרקורד של בן-בסט יכול לנחש שהיה כאן עוד משהו: כשהיה מנכ"ל האוצר, התבקש על-ידי ראש הממשלה

אהוד ברק לעמוד בראש ועדה שתעצב רפורמה במס. הוועדה הגישה מסקנות, אבל עד אז כבר התמוטט שלטון ברק, התמיכה בו בכנסת הייתה של 30 ח"כים בקושי, ולא היה לו שום כוח להעביר את הרפורמה. היא עברה לשלטון הבא, עם ראש ממשלה אחר ושר אוצר אחר. השר הזה, סילבן שלום, פוליטיקאי בכל רמ"ח אבריו, עיכב את יישום המסקנות, כי הוא רצה רפורמה על שמו, אנדרטה שעל בסיסה יהיה כתוב "הוקמה על-ידי סילבן שלום".

בן-בסט, שנואש מן האפשרות שהמלצותיו יהפכו למציאות, התפטר מתפקידו, ושלום הקים ועדה חדשה, ששיפצרה את דו"ח בן-בסט קוסמטית. בסוף, בימי נתניהו, חזרו המספרים לכיוון של דו"ח בן-בסט, כי גם נתניהו לא רצה לחתום על הוועדה של שלום. בינתיים הלכו לאיבוד זמן וכסף לא מעטים. הפעם, אפשר לנחש, רצה בן-בסט למהר לפני שהשלטון ייגמר - ולא הספיק, כי השלטון כמעט תמיד נגמר מהר מדי.

זהו הכשל המובנה של המערכת הפוליטית בישראל: השלטון הוא קצר ימים, טווח הראייה של הפוליטיקאי הוא חודשים. לא

 פחות מזה, הציבור אינו מייצר תחושה של איום, לפיה אם לא ייעשה לו טוב - ואפשר כמובן להתווכח אם שינוי שירות החובה הוא טוב - הפוליטיקאי יסבול. השר יודע שלעולם לא ייבחן על מה שלא עשה. ממילא, מי יודע מה באמת עושה שר הביטחון או שר החינוך, ומי בא איתם חשבון על הדרך בא מילאו את תפקידם?

אז בן-בסט ואנשיו, בעבודה קשה ורצינית, הספיקו להוציא את הדו"ח לפני הבחירות. מופז עשה את מסיבת העיתונאים שלו. אבל הדו"ח הזה, שיש לו גיבוי תקציבי והסכמה של צה"ל ושאר דברים נחוצים למימוש, לא יזוז מטר עד אחרי הקמת הממשלה החדשה, מתי שהוא באמצע השנה. בין אם מופז ימשיך להיות שר ביטחון ובין אם לאו, יישומו (או אי יישומו, אם אתם מתנגדים לו) תלוי ברצונם הטוב של אנשים שכרגע, הוא לא בראש מעייניהם. וכך ימשיך המצב ויהיה, כל עוד הציבור לא ילמד לתבוע את שלו - בחינוך, בביטחון ובכל דבר אחר שהממשל אמור לספק לנו.