לא מרגש

'ריגוש', המחזה החדש של הילל מיטלפונקט, מטפל בסיפורה של מיקה, אמנית וידיאו-ארט מתוסכלת וחסרת ביטחון עצמי, הסובלת מנדודי שינה. מפגש מקרי במעבדת שינה בינה לבין בחורה צעירה חולת נרקולפסיה (תסמונת נדירה שסימניה החיצוניים הם הירדמות בלתי נשלטת), והזמנה להשתתף בתערוכה המבוססת על ספרה של הפילוסופית האמריקאית, סוזן זונטאג, 'המחלה כמטאפורה', מובילים אותה לשורה של משברים אישיים ויצירתיים חריפים.

המחזה של מיטלפונקט מטפל בנושאים מורכבים ויש בו הרבה יומרנות מחשבתית, אך התוצאה די מאכזבת. הבעיה נעוצה בניסיון המתמיד להסביר לקהל את הנושאים שבו הוא עוסק. בנוסף, הדמויות אינן מספיק מעניינות כדי להצדיק את כל ההתפלספות הזו. במיוחד אמורים הדברים בדמות הראשית, שפשוט מלאה מעצמה ומתעללת בכל הסובבים אותה מבלי שיש בה איזה עומק או רגישות שיצדיקו את חסרונותיה. זאת למרות ביצועה המשכנע של דפנה רכטר.

לצידה מגישים שאר השחקנים ביצועים טובים, כשבמיוחד ראוי לציון יורם חטב בתפקיד הבעל - היחיד שניתן להגיד עליו שהוא מעורר ריגוש אמיתי. אך כל זה אינו מספיק כדי להציל את המחזה הפטפטני הזה, שמדבר המון על רגשות וריגושים, אבל מותיר תחושה של קהות רגשית מעייפת.