כשאילנה דיין הפכה לגיא פינס
מה עושה בר רפאלי ב"עובדה"? כנראה מרגיעה את בעל הבית, שלא אוהב שעושים לו יותר מדי תחקירים
זה היה נעים, מלטף וחסר מוח. זה היה עצוב, מביך ומדאיג. "עובדה", ספינת דגל של תחקירים בועטים, לוחמניים ומקוריים, בחרה לגרור אל המסך את בר רפאלי, אבא שלה, אמא שלה, סוס אחד, כמה קטעי וידאו מן הילדות והמון כלום שמצטלם יפה. עובדה: בר רפאלי היא אשה יפה. אבל מה היא עושה ב"עובדה"?
דווקא אפשר היה, לו רצו זאת האנשים העושים במלאכה, ליצור איזו התרחשות דמוית-תחקיר סביב הדמות. הלא העלמה בחרה להשתמט משרות צבאי בנישואים פיקטיביים לגמרי, ואין ספק כי גם הצבא יודע שהם פיקטיביים. איך החליקה החוצה מן המערכת? עד כמה הוריה, מנהלי הקריירה שלה, היו מעורבים בנעשה? מה יש למערכת לומר על זה? כמה מרוויחה דוגמנית ברמתה? מהם אותם מיחושים מסתוריים מהם סבלה ובגללם ביקשה דחיית שירות ולא קיבלה? ויש עוד שאלות, אם רוצים לשאול, וברור שיוצרי "עובדה", מן העיתונאים המוכשרים בישראל, לא צריכים להתאמץ במיוחד כדי לחבר אותן.
אבל הם לא רצו. הם רצו להפיס את דעתו של בעל הבית. כשנדחה שידורו של התחקיר על "ישראייר", בעל הבית, האיש שמוכר לנו קוקה קולה ורוצה שגם הטלוויזיה שלו תהייה נגישה וחיונית לכל כמו טעם החיים, הרהר בקול על התבונה שבשיבוצה של "עובדה" בלוח המשדרים של "קשת.הוא אף כתב כי ייתכן וביתה הטבעי הוא בחברת החדשות. ייתכן שהוא צודק: בינתיים, עצם ההתבטאות הזאת מאימת על ביתם ועל חירותם של יוצרי "עובדה".
מערך אינטרסים סבוך
גבולות חופש הביטוי של עיתונאי-טלוויזיה בישראל, במיוחד בטלויזיה המסחרית, מותנים בשמירה הדוקה על מערך אינטרסים סבוך, לרוב סמוי מעינו של הצופה, ובכושר להלך בין הטיפות בלי להירטב. בסופו של דבר שודר התחקיר על אודות "ישראייר", וברגע טלוויזיוני עצוב אחד, בסופו של עימות באולפן בין אילנה דיין לבין סבינה בירן, ניצחה בירן בגדול. היא שאלה את אילנה דיין אם תיאות לטוס עם "ישראייר" לניו יורק, ודיין ענתה שכן, בשמחה. התשובה הנכונה יותר צריכה היתה להיות, רק אם באמת אדע שאתם לא מטייחים. התחקיר שקדם לעימות הזה הוכיח שאכן התבצע טיוח מאסיבי. אבל כשבעל הבית מאיים, אפילו אילנה דיין צריכה לפעמים להתקפל.
ו"עובדה" כולה תיאלץ עכשיו להוכיח שהנה, היא יודעת גם לבדר, להיות נחמדה נורא, לטבול באבק רכילות ונצנצים, ולעשות את זה לא פחות טוב – או לא פחות רע – מגיא פינס. באקלים תקשורתי בו מספר קטן של בעלי הון מחזיקים בשלטר, הם שישלטו בהמשך בתכנים. והם רוצים כסף, וזה בסדר גמור: הצופים כבר הוכיחו להם כי אקטואליה ותחקירים מייצרים רייטינג. הצרה היא שהם רוצים גם שקט. לא סערות ציבוריות, לא איום על עמיתים לעסקים, לא חשיפות שנויות במחלוקת של עניינים גדולים מדי. במצב הזה, עוד ועוד נוכלים קטנים, אינסטלטורים רמאים ופקידי-ממשל זוטרים ושטופי זימה ימלאו את המסך וירדימו את הצופים היטב. וכן, גם דוגמניות שמצטלמות ממש נפלא.
"עובדה" גם הראתה אתמול שאפשר גם אחרת: הנה סיני גלבוע, עורך דין ושס"ניק, גורף לכיסו מיליונים מסדרה של מעשים לא כשרים ונגועים בניגודי אינטרסים. והנה תיעוד יפה, נוקב ומעורר שאלות על אודות המשבר ביחידת "דובדבן". עשרים דקות או יותר עם בר רפאלי הן כנראה המחיר ש"עובדה" צריכה לשלם על מה שהיא יודעת לעשות טוב כל כך. האם זה לא מחיר גבוה מדי, תמורת מראית-עין של חירות?
_a.jpg)
צריכה להתקפל לפעמים. דיין
מומלצים
