ללכת לקונצרט או להישאר בבית?

כשבתוכניה כתוב שהקונצרט מתחיל ב-20:30, אני כבר ב-17:00 אורזת את התיק, מים, שמלה, תווים, איפור, צעיף וספר. אני יודעת שברגעים האלה בתזמורת עושים חזרות אחרונות, המנצח מוסיף תיקונים והערות אחרונות בפרטיטורה. העניבות והצווארונים תלויים בכוננות והחגיגה - תיכף מתחילה.

השעה 20:00, זמזומים של ראשוני הנכנסים לאולם חודרים אל מאחורי הקלעים וההמולה מתגברת והולכת בעוד אחרוני הנגנים מכוונים את כליהם, סולמות וצלילים בוקעים מגרונם של הזמרים. רוח של פלא וקסם מנשבת מחדרי האמנים אל הסדרנים, אל הקהל, אל המאפים בקפיטריה ואל השומר בחניון. כולם כאן כדי לשמוע קונצרט. ואם זו לא סיבה מספיק טובה לחגיגה, הרי שאנו (האמנים כמו גם הקהל) נמצאים בבעיה גדולה. אז הנה לכם חמש סיבות טובות לחדוות ההליכה לקונצרט.

קודם כל - יוצאים 

הסיבה הראשונה שבגללה כדאי לצאת מהבית היא עצם היציאה. התלבשת, את נראת זוהרת. אישך מגיע מהודר. הוציא את העניבה מהנפתלין ואפילו שלף מעליית הגג את המשקפת שקיבלתם בירושה מסבתו עליה השלום. הוא שואל: "לקחת את המנוי", את עונה ומוסיפה: "כן, יש לך כסף קטן לחניון?", והופ, אתם באוטו. חלילה תאחרו!

אחר כך - החברים

את הסיבה השנייה את פוגשת כבר בכניסה לאולם - כן, זוג החברים שכבר 20 שנה יושבים בכסא לידכם. האשה החביבה ובעלה שתמיד נרדם. אתם מחייכים בנימוס. השנים הפכו לחברים לצרה וליצירה. בהפסקות בעלך הוא הראשון לבקר באוזניהם את הסולן ואת התזמורת. היא יושבת לידך ומקלפת את הסוכריה החמוצה בדיוק באריה האינסטרומנטלית של הפרק השני השקט ואת מחייכת באיפוק, בשנה הבאה אתם רוצים לחדש את המנוי ולשבת באותו מקום.

הבוקר שאחרי

הסיבה השלישית מגיע קצת אחרי הקונצרט. הטלפון הראשון בבוקר לחברה בו את מתלוננת שאתם עייפים, חזרתם מאוחר מקונצרט (בצד השני של האפרכסת: "מה באמת, איזה יופי, מה ניגנו..? אתם מנויים?"). בן זוגך מצידו יספר במשרד שהוא במצברוח של אמנים אמש ולא מתחשק לו להכנס לישיבה דחופה. "מוזיקה, זו פיסגת העולם. עזבו אתכם מעסקאות ענק".

וגם בגללם

הסיבה הרביעית היא האמנים המבצעים. זוג החברים שלכם תמיד מביט במבט בוחן ברגליים של הכנר הראשון נכרכות סביב הכסא ומתפתלות ללא הרף לאורך הקונצרט. את בוחנת עם המשקפת את השמלות של הזמרות ואת האיפור ומביטה בפנים של הפסנתרן המתייסר בקונצ'רטו קשה לביצוע. 

וגם השיעול

סיבה חמישית ואחרונה היא השיעול. קונצרט ללא שיעול הוא לא קונצרט. גם אם בתחילת הקונצרט יכריז הקריין בקורקטיות כי "אנו מבקשים להימנע משיעול עד כמה שניתן", ברור שאתם וגם הזוג שלצידכם וגם השניים מקדימה ומאחור - פתאום תהיו חייבים להוציא את כל הליחה שהצטברה מהקונצרט הקודם.

ולמרבה הפלא, דוקא הציפייה להפסקות בין הפרקים הופכת את הקונצרט לחוויה בלתי נשכחת. מבטים סמויים בעייניים. כחכוח בגרון, עיניים דומעות מחנק קל והנה אוטוטו יגיע אקורד הסיום. אזי תשתעלו את נשמתכם, תחייכו מתנצלים ימינה ושמאלה ומיד תזדקפו בכסא לקראת הפרק הבא. השיעול רבותיי, הוא הפרמטה או הפאוזה אליה התכוון המלחין. הסימן היפה בפרטיטורה של חצי קשת הפוכה ובתוכה עיגול הוא למעשה סימן של חברת תרופות במאה ה-16 שיצרה כדורים למניעת שיעול.

נו טוב, ועוד כמה סיבות: עוד לא ציינתי את טובי המוזיקאים העומדים על במה, את האקוסטיקה המשובחת (לעיתים) את ההנאה בלהשאיר את הצאצאים בבית ולצאת לבד, את הקפה האיכותי במזנון וכמובן (בל נשכח) את נעימת החצוצרה ואת מוכר הבייגלה ביציאה מהקונצרט בשעות הערב המאוחרות.

אבל למרות כל הטיעונים הללו, לדאבוני, אחוז גבוה של צרכני תרבות מוותר על החוויה המרהיבה ועל הפיתויים שהזכרתי למעלה ובוחר ברביצה אינטנסיבית בספה הביתית ובמה שמכונה "קונצרט סלון". בפורמט כזה של קונצרט עומדים מספר מרכיבים המתחרים בלי בושה בחמישיה המנצחת שלמעלה. לא, אין זה אומר שאתם אוהבים מוזיקה פחות, או תרבותיים פחות או חלילה שאין לכם כסף לקונצרט. אז הנה סיבות טובות להישאר בבית: 

בראש ובראשונה, בסלון אתם בוחרים את המבצע, את היצירה, את המנצח, את השעה, את היום, את סדרת המנויים וכמה יבואו (אם אתם מזמינים אורחים לצפייה). ואתם גם אחראים על התפריט במזנון (כלומר במטבח הביתי שלכם) ויכולים גם לבחור את מקום הישיבה בהתאם לגודל הטלוויזיה שלכם (או מקרן ביתי - מה טוב). כאן - ניתן, ללא עלות נוספת, להתיר כניסת ילדים וזה שידרוג משמעותי כי אין צורך לשלם על בייביסיטר. אם את לא מהמתלבשות והמתגנדרות הרי שמותר לך להשאר בפי'גמה ולך מותר להכנס לאולם עם פחית בירה וחטיף. יתרון נוסף הוא ההפסקות. כאן – אין תור בשירותים ולא צריך לרוץ מיד כשנגמרת היצירה לחדרי השירותים ולמהר חזרה כנשמע הצלצול. לחיצה קלה על השלט והפסקה פרטית משפרת פלאים את איכות הבילוי. את עניין החניה אין צורך להסביר.

עוד מפלאי הקונצרט הביתי הוא האופציה החיננית לחזור בזמן. כאן ניתן לצפות במבצעים שכבר מתו (עליהם השלום), שלא מגיעים לארץ דרך קבע ובכאלה שתועדו בהקלטות היסטוריות שרק יחידי סגולה היו עדים להן. ניתן להנות במקרים רבים מיצירות "בונוס" (כלומר טראקים נוספים ב-DVD) והכי מרתק - לחזור ולשמוע שוב ושוב חלקים מובחרים בכל יצירה. כאן, אם אתה נכנס למתח וחרדה בפרקי סקרצ'ו ואת נרדמת בקטעי האנדנטה - אין כל סיבה להתייסר. ניתן בקלות לדלג ולחזור ולקפוץ והכל בלחיצת כפתור. כמה נפלא.

אגב - אם באופן עקרוני החלטתם על צפיה בלי הפסקות (כי אחד מכם עקשן ודוגל בסדרות חינוך מתישות) בקונצרט "סלון" אפשר לצאת באמצע, בלי להקים את כל השורה ובלי לדרוך על עשרות זוגות נעליים בדרך וכמובן בלי הפרצוף המתנצל. חוץ מזה, בסוף הקונצרט מגיעים הביתה מהר ובעיית הפקקים ביציאה מהחניון לא קיימת.

אם אתם מתעקשים, ניתן לעמעם אורות ולהשאיר הודעה בנייד "אנחנו בקונצרט, למקרים דחופים אנא שילחו sms". ובאשר לסיפורי היום המחרת-  כיד הדמיון ("אל תשאלי...היינו אתמול בקונצרט בוינה עם הסימפונית של לונדון וסולנים מסינגפור... כן, כן, כל המשפחה... לא נורא יקר. היה מהמם"). בקיצור - ההנאה מובטחת והיא בידים שלכם.

רק אם תחוו את השניות של השקט לפני שהמנצח מרים את שרביטו ויוצא למנהרת הצלילים האינסופית, אם תשמעו את נשימותיה של הזמרת לפני פראזה ארוכה ודרמתית, את ההד המהפנט של מחיאות הכפיים לסולן וירטואוז ואת החיוך על פניהם של הנוכחים - כאילו יצאו זה עתה מתוך סיפור אגדה - אזי אומר שאתם בקונצרט אמיתי. צאו, רבותיי, צאו לאולמות ומלאו אותם במחיאות כפיים סוערות. האמנות קיימת לשם עצמה, האמנים והמוזיקאים מגשימים את משאלת ליבם בכל פעם שהם עולים לבמה - וחלומם, לחלוק זאת אתכם.

• האתר של אגם אנגלרד
• הבלוג ב"רשימות"