שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    יקב טומאסי - מה שקורה כשישן פוגש חדש

    יינות איטלקיים מתאימים מאוד לחיך הישראלי - מעט טעמי עץ, מתיקות גבוהה יחסית ופירותיות רבה. שגיא קופר מספר על יקב טומאסי האיטלקי ועל יהיינות שלו

    זה נשמע כמו משהו שבא מעולם אחר, וזה באמת כך במידה רבה. נציג הדור הרביעי למשפחת טומאסי או יותר נכון, הדור הרביעי שמייצר יין במשפחת טומאסי – ביקר השבוע בישראל כדי להשיק כאן כמה יינות חדשים של היקב, וכדל לספר מעט על היקב.

     

    ישראל אולי לא מעצמה בכל הקשור לצריכת יין – אנחנו לא בעשיריה הראשונה של טומאסי, שהוא לא יקב גדול אך עיקר תוצרתו מיועדת ליצוא – אבל אנחנו מה שנקרא "שוק מתפתח" ומעניין. בנוסף, יש היום מלחמה על כל ארגז יינות שנמכר בעולם, ולצורך העניין גם ישראל נחשבת.

     

    פייראנג'לו טומאסי הצעיר (מייד גם נראה למה הוא מדגיש את עובדת היותו בן הדור הצעיר), מצטרף אם כך לשורה ארוכה של אנשי יין מהדרג הראשון שביקרו בשבועות האחרונים בישראל ונפגשו כאן עם עיתונאים ולקוחות סיטונאיים: אלן קסטל, האיש מספר שתיים ומנכ"ל חברת היין הגדולה ביותר בצרפת, שיינותיו נמכרים כאן על ידי ריספקט, אנטוניו זקאו - הבעלים של יקב קרפינטו המצוין (אחים פלאם - הגפן), גבריאל לואיז - סוחר יין ומי שמייצג כמה וכמה יקבי בוטיק ויקבים ספרדיים גדולים (עבור רמי ברבי ובסט וויינס), ובודאי גם כמה וכמה אחרים שלא נפגשו עם עיתונאים, או לפחות איתי.

     

    טומאסי הוא יצרן יין מאזור ונטו - אזור היין בצפון מזרח איטליה בו מיוצרים יינות ולפוליצ'לה - אמרונה, ריצ'וטו, ולפוליצ'לה קלאסיקו וכן הלאה, שמות של סוגי יינות שאולי יותר מכל מייצגים את איטליה. כיצרנית יין, איטליה נבנתה על השמות הגדולים של טוסקאנה (האמת שהיא נבנתה יותר על פרוסקו, אבל לא נעים - יינות של שני דולר), אבל לונטו, ולולפוליצ'לה יש היום דימוי ותדמית חזקים מאוד.

     

    טומאסי הצעיר בא להציג כאן את היקב באור חדש: צעיר ובינלאומי. צעיר - דור חדש, בוגר מנהל עסקים וייננות אקדמית, בהתאם לתפקיד, עם ראיה כוללת לטווח ארוך. בינלאומי - פיתוח יינות שמתאימים לשוקי יצוא מבחינת טעם, זנים בינלאומיים וכיוצא באלה.

     

    חלק מהיינות שטומאסי הציג כאן הם יינות שמיועדים ליצוא. זה לא עושה אותם פחות טובים או מעניינים, אולי להפך. למרבה השמחה גם לא מדובר ב"סופר ונטו", על משקל "סופר טוסקן". מדובר ביינות שמתאימים לאוכל, ואם לא עושים "דווקא", יינות איטלקיים הם לרוב כאלה. יינות טובים ועתירי צבע, עם מינימום של טעמי עץ מצד אחד, אבל יותר פרי ומתיקות כלשהי ואחוזי אלכוהול גבוהים מצד שני. אם למישהו זה נשמע מוכר, הרי שרבים מהמאפיינים האלה אופייניים גם להרבה יינות ישראלים, וגם מה שמאפיין במובן מסוים את החיך הישראלי.

     

    ממכלול היינות, בחרתי להציג שלושה:

     

    Tommasi Pinot Grigio "Le Rosse" 2004 - זהו יין שלא נמכר כלל באיטליה אלא רק יין שמיועד ליצוא, בהיותו במופגן יין לא מקומי מבחינת ה- DOC ודרישת הקהל. זהו יין נחמד, בעל צבע קש בהיר, אף טרופי עם פירות לבנים. בפה הוא חביב, מאוזן ובעל סיומת ארוכה למדי. 12% אלכוהול. המחיר לצרכן הוא 75 שקל (בארצות הברית כ- 10-12 דולר). קצת יקר לטעמי. מי שמחפש פינו גריג'יו דווקא, ימצא עסקאות טובות ממנו, בסביבות 50 שקל.

     

    Tommasi Crearo 2001 - זו שנת הבציר השניה ממנה נעשה יין זה. היין עשוי מ- 50% ענבי קורבינה, 35% קברנה פרנק ו- 15% אוסלטה. האחרון הוא ענב מקומי, מאלה שכמעט נשכחו ועברו מהעולם. זהו ענב קטן, שנותן לא רק אשכולות קטנים, אלא גם מעט מיץ. מהסיבה הזאת, אומר טומאסי, הוא נזנח בדור הקודם. למה? כיון שאז החיפוש היה אחרי זנים כמותיים, שיכלו לתת הרבה יין במינימום עבודה. היום, כאשר החיפוש של הצרכן הוא אחרי יינות חדשים, מזנים לא מוכרים ובאיכות מרוכזת וגבוהה, יש מקום לענב הזה, שבעתיד אולי יחליף את המולינרה אצל טומאסי. שוב: מבט קדימה, לדרישות השוק. בכל מקרה, היין הזה, ה"יצירתי" ביותר של המשפחה, ישמש תמיכה יוקרתית לשנים שבהן אין אמרונה או ריפאסו. הוא יין יפה, בעל צבע דובדבן כהה, אטום, עם שוליים סגולים ויפים מאוד. באף הוא עשיר בפרחים מעט מתובל ובפה הוא בעל גוף בינוני-כבד וטאנינים רכים. מחיר מומלץ לצרכן הוא 146 שקל. לא זול, אבל מומלץ, בהחלט.

     

    Tommasi IGT Maremma Toscana "Rompicollo" 2004 - זהו יין חדש של היקב – בכורה עולמית בישראל – שעשוי מ- 60% סנג'ובזה ו- 40% קברנה סוביניון. החידוש הוא שזהו יין טוסקני שעשוי על ידי יקב מאזור ונטו. הכרמים – כרם בשם רומפיקולו – שייכים למשפחת טומאסי מאז שנת 1997. שנה זאת היתה שנת שינוי ביקב: בה נכנס הדור הצעיר לעסקים, נעשתה נטיעה מאסיבית של כרמים וחודשו מתקני היצור. ההליכה לטוסקנה נובעת מהסתכלות קדימה, לדרישות השוק. זהו יין אדום בעל צבע אדום מרוכז, אף מאוד מעניין ופירותי. בפה הוא נעים לשתיה ונותן תחושה מתקתקה, מאוד מתאימה לחיך הישראלי, לא כבדה ומאוזנת. הסיומת טובה וארוכה. המחיר? 85 שקל. בהחלט סביר.

     

    עוד על יינות טומאסי, בעיקר על יינות האמרונה שהוצגו בביקור ניתן לקרוא כאן

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    היין מטוסקנה, היקב מונטו. טומאסי רומפיקולו
    מומלצים