כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

ישראלים, פלסטינים ואיראנית במסע למען השלום

ארגון בשם "שוברים את הקרח", שכבר שיגר קבוצה של ישראלים ופלסטינים לאנטרטיקה, מוציא משלחת בת 10 גברים ונשים מישראל, הרשות הפלסטינית, איראן ועוד למסע שייצא מירושלים, יחצה במשך חודש את הסהרה ויגיע ללוב. המטרה: להראות שאפשר לדבר ואפילו לשתף פעולה מול אתגרים. בין המשתתפים: טייס חיל האוויר שנפל בשבי ועונה במלחמת לבנון ובת שכולה, שאיבדה את אמה בפיגוע. את היומן שלהם תוכלו לקרוא ב-ynet

אורן רייספורסם: 22.02.06 , 13:02

בעוד ימים ספורים, בתחילת מרס, זה עומד לקרות. 10 גברים ונשים מישראל, הרשות הפלסטינית, עיראק, איראן, אפגניסטן, אוקראינה וארה"ב ייצאו למסע חוצה מדבר סהרה - שייצא מירושלים ויגיע אחרי 5,500 קילומטרים וחודש ימים לטריפולי שבלוב. בדרך הם יעברו ברמאללה, יריחו, בית שאן, עמאן, עקבה ותעלת סואץ. ארגון "שוברים את הקרח" (Breaking The Ice) שמושבו בברלין עומד מאחורי היוזמה היומרנית, לאחר שלפני שנתיים הצליח להשיט יחד ישראלים ופלסטינים לאנטרטיקה. מערכת ynet תלווה את המסע ביומן בלעדי של המשתתפים הישראלים.

המסע מתוכנן כך שכל אחד מהמשתתפים יהיה זקוק לסיוע של משתתפים אחרים, חלקם ממדינות אויב, ויחד ייאלצו להתמודד מספר שבועות עם איתני הטבע. גם המשתתפים וגם המארגנים יודעים שיהיה קשה מאוד למנף אירוע תקשורתי ליוזמת שלום של ממש, ומודים בחצי פה שהמטרה היא לייצר הד תקשורתי, אך הם מקווים שהמסע יסייע ליצור אמון ואולי ישרה מעט אווירה של דו-שיח בין מדינות המערב למדינות מוסלמיות.

משתתפי המסע מתכוננים בירדן

שני הישראלים בצוות הבינלאומי הם גיל פוגל, בן 49 מרעות, טייס חיל האוויר במיל', שנפל בשבי ועונה במלחמת לבנון; גלית אורן, בת 40 מתל-אביב, ששכלה את אמהּ בפיגוע בקו 20 ב-1995.

פוגל, נשוי ואב לשלושה, מספר ל-ynet כיצד התגלגל לפרויקט: "הסיפור שלי החל ב-1982, אז הופל מטוס הקרב שאותו הטסתי בשמי בקעת הלבנון במלחמת שלום הגליל. ביליתי שנתיים בשבי הסורי, באופן שהם יודעים 'לארח'. עברתי חקירות, עינויים, כל ה'חבילה'. וכעבור שנתיים חזרת בעסקת חילופי השבויים של קיץ 84'". שנים ארוכות שמר את הסודות אפילו ממשפחתו הקרובה. "היו פניות רבות מהטלוויזיה ומהעיתונות ודחיתי את כל הפניות. החלטתי שזה סיפור אישי שלי, שאין בהתעניינות תוצאות מעשיות, משהו שיישא פרי. הפרויקט הזה מוציא אותי לאוויר העולם, ולכן היה שווה לי להיחשף. יש כאן יעד שאפשר להגיע אליו. יש פה גם עניין הרפתקה שהיא מפתה".

מודע לכך שהחשיפה התקשורתית תחשוף נשכחות, אומר פוגל, "אני מוכן לפתוח מחדש את פצעי העבר לטובת העניין ולספר על מה שהיה. הילדים תומכים וגם אשתי תומכת בעניין. לא חשפתי אותם לכל האירועים שעברתי. יום אחד הם יצטרכו לדעת. זה כאב אישי שאני נושא, בתוך כל הכאב של האזור. היום, הילדים שלי מספיק בוגרים מנטלית לקבל את זה, וזה היה אחד השיקולים שלי לצאת למסע. אני בן להורים ניצולי שואה. הוריי לא סיפרו ולא הצליחו לספר. גם אני די סגור. אולי אצליח להעביר את הסיפור לילדים דרך המסע. אני לא נושא לפיד או מסר. המסר נושא את עצמו. אנחנו לא מייצגים עם או מדינה. אני מייצג אדם אישי, פרטי".

בדומה לגיל פוגל, גם עבור גלית אורן זה עומד להיות מסע אישי אל פצעי העבר. היום היא מודה שרצח אמהּ בפיגוע בקו 20 ברמת-גן בשנת 1995 היה הרגע הקשה בחייה. מאז היא חברה פעילה בפורום המשפחות השכולות, המונה 500 משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות, שאיבדו בן משפחה בפיגוע או בתקרית צבאית.

"קודם כל, אני רואה בזה חוויה ואתגר אישי, התמודדות אישית ואנושית. המסע הזה הוא חזרה לבסיס - שכולנו רוצים לחיות בשקט. המסע הזה מחייב אותי להיות אותנטית ולסמוך על אנשים אחרים, לתת לאנשים אחרים לסמוך עלי. אחרי האסון שקרה לי, יש בי רצון להשפיע ולתת סוג של השראה לאנשים. להראות שאפשר לדבר. לכאורה, יש לי קונפליקט עם חצי מהקבוצה, אבל בפועל הרעיון יהיה להפעיל דיאלוג רציני ולא 'חומוס וחיבוקים'.

גלית מספרת שמאז מפגש ההכנה והאימון במדבר בירדן, שהתקיימו לפני כחודש, היא החלה ללמוד ערבית, "חיכיתי 40 שנה לזה. מאז שנפרדנו בירדן, אני ויתר חברי הקבוצה נמצאים בקשר שוטף של מיילים וטלפונים".

אבל זה סוג של כמעט ריאליטי. איזה דבר ממשי יכול לצמוח מזה?

"זה מסר לפוליטיקאים שאומרים שאין עם מי לדבר", מסבירה גלית, "שאפשר למצוא שותפים רציניים להידברות ושבבסיס, העמדות שלנו שונות אבל הצרכים שלנו מאוד דומים - חופש ושלווה. הדבר שהכי חסר לי זה תחושה של ביטחון, של שקט. אין תחרות על הכאב, כי כולנו סובלים".

השייח יסחק עבד אל-גוואד טהא, אימאם בן 53 ואב ל-14 ילדים ממזרח ירושלים, הוא אחד משני הפלסטינים שישתתפו במסע במדבר. כיום הוא מנהל את המועצה האיסלאמית "אל-פתווה" בירושלים. בעבר נכלא למשך שנה וחצי, בעקבות הפצת דברי הסתה נגד ישראל, כאשר שימש אימאם. "דיברתי נגד הכיבוש. אף אחד לא אוהב את הכיבוש", הוא מסביר.

הוא מספר ל-ynet על קרובים רחוקים שנהרגו או נפצעו או נכלאו בשנות הסכסוך הארוכות, אולם בניגוד למשתתפים הישראלים, השייח טהא מעדיף להתמקד דווקא בפן הלאומי של המסע, פחות בצד האישי, "אני ארצה לדבר על הסבל שלנו כתוצאה מהכיבוש. אני לא מדבר על עצמי, אלא על כל הבעיה הגדולה בין הפלסטינים לישראלים. אני מדבר בשם העם שלי, שאנחנו סובלים ורוצים שלום כדי לפתור את הבעיות ולהפסיק את הכיבוש".

הנציג הפלסטיני השני הוא מוחמד עזאם אל-ערג'ח (22) מקלקיליה שנולד בסעודיה לזוג פלסטינים וכיום מסיים את לימודיו כסטודנט לחשבונאות באוניברסיטת אל-קודס. "באינתיפאדה האחרונה נכנסו לביתי חיילים ב-3 בלילה, וכולנו יצאנו החוצה כי חיפשו חשוד. אנשים נהרגו בשנות האינתיפאדה, כולל בן דודתי. ברמה האישית, אני רוצה לשמוע אנשים, רוצה שאנשים ישמעו שאפשר להגיע לשלום. צריך שתהיה תקווה וכבוד לאנשים".

חבריו מתלהבים בעיקר מההרפתקה, והיו שמחים להחליף אותו. ומה עם עקרונות השלום והאחווה שאמורים ללוות את המסע? "החברים אומרים לי 'תעזוב אותי, זה בולשיט'. אבל אני מקווה שהפוליטיקאים ישמעו אותנו ויבינו שאם אנשים פשוטים עושים שלום, גם הם יכולים. לפני האינתיפאדה היו לי חברים ישראלים שהגיעו לקלקיליה והיום הם לא באים יותר". אל-ערג'ח מאמין שפתרון של שתי מדינות אינו ישים, ולכן צריך לכונן מדינה אחת דו-לאומית.

הפרויקט שנולד בטרמפ

מלבד ארבעת הישראלים והפלסטינים, הצליחו מארגני המסע לרתום את נדה סרמאסט, אמריקנית בת 37 ממוצא איראני שחיה על קו ניו-יורק טהראן, משום שהיא מאורסת לאיראני. אחד הקוריוזים הוא לטיף יחיא, בן 42 מעיראק, ששימש בעבר כפילו של עודאי, בנו של סדאם חוסיין וחזה במו עיניו במעשי רצח, אונס והתעללות של משטר הרודנות. הוא אף כתב שני ספרים על התקופה הזו בחייו.

משתתפים נוספים הם דניאל פטריק שרידן, כבאי ניו-יורקי שאיבד את הקולגות שלו לעבודה בפיגוע במגדלי התאומים, ריימונד בנסון, קולונל בדימוס, שהיה טייס מסוק קרב במלחמת וייטנאם, וגם יבגן פטרוביץ' יוצושקו, שלחם בעיראק מטעם הצבא האוקראיני. המיזם זכה לתמיכה של אישים בינלאומיים ומקומיים כמו עבדאללה מלך ירדן, שמעון פרס והסנאטורית הילארי קלינטון.

מוזר עד כמה שהדבר יישמע, פרויקט "שוברים את הקרח" נולד כאשר חזי נתנאל, איש עסקים ישראלי בן 44, המתגורר כיום בגרמניה הסיע בטרמפ לפני שנים אחדות את אלכס סטיידן בברלין, כאשר זו איבדה את דרכה. היא ובעלה, ג'ורג', הבעלים של חברת הפקות סרטים בבירה הגרמנית, אירחו אותו לאחר מכן והתאהבו ברעיון שהציג בפניהם. מאז אותו יום לא נפרדו דרכם. חזי נתנאל ממשיך להיות הרוח החיה מאחורי המיזם, שהורחב ממשלחת ישראלית-פלסטינית במסע הקודם לאנטארקטיקה למשלחת בינלאומית במסע הנוכחי.

נתנאל סיפר בשיחה עם ynet על הרכבת המשלחת ועל הצוות המלווה שיכלול פסיכולוג שתפקידו לגשר בסכסוכים שעלולים להיווצר וצוות טכני שישדר לכל העולם תמונות מהמסע באמצעות הלוויין. "המוטו הוא קונפליקט של תרבויות, נוצרים, יהודים ומוסלמים. קונפליקט של האיסלאם עם העולם המערבי".

ואולי הכל גימיק?

"המטרה שלנו היא לייצר חדשות חיוביות. במקום שאנשים יפתחו טלוויזיה ויראו רק פיגועים, הם יוכלו להתבונן במשהו שיפיח תקווה. התקשורת העולמית אוהבת אתגרים מסוכנים ויש כאן עבודה עם המדיה. המטרה היא לעודד חשיבה, לייצר סוג של אגדה שתהפוך למיתוס".

חזי נתנאל ושותפיו למיזם מקווים שהמסע במדבר יפתח את לבם של התורמים, וכך הם יוכלו לפתח יוזמות מקומיות, בין השאר בישראל וברשות הפלסטינית, שיעודדו הידברות בין הצדדים. גם הם מבינים שבלי צעדים נוספים בשטח, המסע במדבר יישאר עוד אייטם של 2 דקות בחדשות הערב.

למרות הסקפטיות וחוסר הבהירות שאופפים את המסע ואת מטרותיו, מנסה הנציג הישראלי גיל פוגל לשמור על אופטימיות, "אני מאמין שאנחנו מדברים על בני אדם, אנחנו מסוגלים להתגבר על מחסומים אישיים ולצעוד ואולי לעורר את דעת הקהל. זו אולי טיפה בים, אבל טיפה ועוד טיפה עושות גל".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו