שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ביריה בידינו
    שלוש פעמים עלה הפלמ"ח לביריה לפני מלחמת העצמאות. היום נעוצה המזכרת מהתקופה החשובה הזאת על גג טרמפיאדה בכפר תבור

    מעצב מקורי תלה קומקום מן השמים בעיגול התנועה שבכניסה לכפר תבור. הקומקום הזה הוא מחליפו של חפץ בעל משמעות היסטורית, שעל כן במקור הוצב בעיגול התנועה מיכל מתכת גדול ושחור, שעליו כתוב באותיות של קידוש לבנה אך "פרימיטיוויות" למדי – Birya Belongs To Us. היות שהמיכל הזה גדול ושחור, נוצקה בו סכנה להסחת הדעת וחסימת שדה הראייה וחשש גדול תלו בו פרנסי האיזור, שמא חלילה יגרום לתאונות דרכים. קמו לפיכך והעתיקוהו אל גגו של מבנה האבן הסמוך, אשר נועד להיות תחנת חנייה לרכב.

     

    בחקירה ודרישה זריזה מפי ידענים התברר שמיכל המתכת השחור הזה היה בשימוש אנשי כפר תבור, בעת שכל יודעיה קראו לה עדיין "מסחה", כשעדיין נזקקו

    למי המעיין בטרם זרמו מים בצינורות אל בתיהם. נועזים שבה, שהיום הם בוודאי בגיל גבורות, קמו ובהמון נפשם כתבו את המילים על מיכל המים של יישובם ואף דאגו שכל אנגלי, סקוטי, וולשי, אירי, או כל מי ששירת בצבא הוד מלכותו בפלשתינה א"י בשנת תש"ו, יראה את משפט ההתרסה הזה, שעל כן, בימי שלטון הבריטים – תקופת ה"מנדט", שבצוק העתים היא נראית לא פעם דווקא כימי הזוהר של היישוב בארץ – אירע בלבו של הגליל אירוע מתמשך ובעל טעם של אתוס מכונן לחברה שלמה, ולדאבון הלב, נמס אל שולי דעתנו ומצא מקום זעיר בספרי הלימוד העבשים והמשעממים ובנקודה קטנה בלב יער הנקרא על שמה, מרחק של כלום מן העיירה הגרוטסקית צפת.

     

    אותה ביריה מן הכתובת הייתה עיירה סמוכה לצפת, שקהילתה היהודית התקיימה בה מימי קדם ועד המאה ה-1 למניינם. כנראה שאווירה הטוב גבר על זה שצפת התברכה בו פעם – לפני כיבושה בידי מי שעושים עצמם יראי שמים ומשחיתים אותה עד תום – וכיוון שכך, ישבו בה חכמים וברי אוריין ואפילו המרן ר' יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך", ישב בה בעת שהשלים את חלק "אורח חיים" של השו"ע. משניטשה ביריה מיהודיה בשל ירידת קרנו של כל הגליל היהודי, הפכה לכפר של ישמעאלים וכך הייתה עד שאלה נמלטו על נפשם במלחמת העצמאות מפחד היהודים.

     

    לא רחוק מאותה ביריה, על פסגתו של הר סמוך הנקרא על מפותינו "הר נועזים", רכש בשנת 1908 הברון רוטשילד – אותו נדבן צרפתי, שאלמלי כספיו, תרומותיו ונדבותיו, לא היה צולח דבר וחצי דבר מחזונם של הציונים, אשר בכל התאגדויותיהם בעולם, לא הצליחו לגייס סכומים לטובת מתיישבי הארץ, שאפילו ידגדגו את מה שהשקיע כאן "הנדיב הידוע" ללא תמורה של ממש – קרקעות משל פלאחי ביריה, שהיו עניים מרודים ובוודאי שמחו להיפטר בממון רב מאדמות זיבורית שבידם. את האדמות הללו העמיד הברון לרשות אנשי ראש פינה, אך אלה לא ממש דהרו במעלה ההר כדי לעבדן. לפיכך התיישבה כאן בשנת 1922 קבוצת פועלים כדי לנסות ולעבד את מה שקודמיהם וקודמי קודמיהם לא רצו. גם הנסיון הזה דעך והתפוגג אל גנזכי הציונות המאובקים ואת הקרקע קיבלה לרשותה "הקרן הקיימת לישראל", שמאז ועד היום היא מעורבת בענייני ביריה.

     

    מאז שהקק"ל קיבלה לחזקתה את השטח קמו אנשיה לעצבו מחדש כיער-עד פולנואידי ונטעוהו בצפיפות מדהימה בעצי אורן, כאילו מולדתם הטבעית של אורני ירושלים הם הרי צפת. הנטיעות האלה כיסו את כל חמודות ההר – בתי כנסת עתיקים, מעיינות, פרחי בר, חורבות קדומות, פסגות לתצפית ואפילו את מערכת דרכי ה"סולינג" הבריטיות ואת העמדות והבונקרים שהקימו לקראת פלישתו הצפויה של פילדמרשל רומל הנאצי, מצפון אפריקה לארץ ישראל, במתחם התאום ל"המצדה בכרמל" הנודע ממנו, ב"שויצריה הקטנה". יער פולני, עד עצם היום הזה טרם קם ונהיה.

     

    פעם שלישית ביריה

     

    במה שבלע היער נמצאת גם זירת המאבק שניהלו חניכי "בני עקיבא", הפלוגה הדתית של הפלמ"ח, שלא זו בלבד שנטעו את כל השתילים שהקק"ל ספקה להם, אלא אף הקימו ב-8 בינואר 1945 מצודת אבן עם חצר זעירה, שני מגדלי תצפית, חדרים, מאגר מים וגו', ותיפקדו כתחנת ממסר בין מפקדת "ההגנה" באיילת השחר – אז פיקוד הצפון טרום מלחמת העצמאות, לבין היישוב היהודי בצפת. אף מרתק מכך, אנשי ביריה סייעו באותה עת להבריח יהודים מסוריה לארץ, מתחת לאפם של האנגלים. בגלל כישלון בפשיטה בלתי מוצלחת של יחידת פלמ"ח בשנת 1946, הטמינו אותם נכשלים את נשקם ב"סליק" של ביריה.

     

    משת"פ הסגיר את הדבר לבריטים. הם, מבועתים מן המחשבה שמיליציה עוינת התמקמה סמוך ללב המתחם האנטי-גרמני, השליכו את 24 יושבי ביריה לכלא עכו והכריזו עליה כעל מאחז צבאי ביטחוני. כאן התגלתה עקשנותו ונחישותו של היישוב; 3,000 איש עמוסי ציוד יצאו ב"יום תל חי" במסע שתואם ואורגן על-ידי ה"הגנה". כל הזרמים הפוליטיים בארץ שותפו במבצע הזה, שכונה "מבצע גידם", להקים את ביריה ב' סמוך לנקודה שהאנגלים "כבשו". הבריטים, שהיו המומים למדי, המתינו בסבלנות להתפזרות ההמון ומשנותרו במקום רק כ-150 איש, הסתערו על ביריה ב' וחיסלו שוב את המאחז.

     

    חיש קל נפוצה השמועה ומאות מתושבי הסביבה עלו למקום בפעם השלישית. הבריטים התירו הפעם את הנוכחות היהודית במקום, סמוך לעמדות שלהם במצודת ביריה. שוב היו אלה גרעיני ההתיישבות של "בני עקיבא", שהחזיקו את המקום עד מלחמת העצמאות, אך זה כבר פרק אחר לחלוטין.

     

    המקום אינו יישוב היום. ביריה החדשה, המושב שהוקם אחרי מלחמת העצמאות, נמצא לא רחוק מכאן. זה שבו סיפרנו הפעם הוא האתר שמנציח את הסיפור, מקום יפה לטייל, מקום עוד יותר יפה לצאת ממנו אל היער ולאתרים שנבלעו בו, וההזדמנות שלנו גם לשמוח, שהמיכל השחור הוצא מהנפתלין של כפר תבור ויצא לראוות אוורור בבית הטרמפיאדה בדרך בין התבור לכנרת.

     

    איפה זה: במפת הטיולים וסימון השבילים הגליל העליון (מס' 2), קנ"מ 1:50,000. הדרך לשם בכביש היוצא משכונת קרית שרה בצפונה של צפת, לעמוקה ולאתרי יער ביריה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באדיבות ארכיון הצילומים של קק"ל
    מרוב עצים לא רואים את חמודות ההר
    באדיבות ארכיון הצילומים של קק"ל
    צילום:דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע
    ביריה החדשה נמצאת לא הרחק מכאן
    צילום:דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע
    מומלצים