רעש באמצע הלילה
אם האלבום הזה היה יוצא לפני 20 שנה - הוא היה חדשני, פורץ דרך ומבריק. מכיוון שבכל זאת כבר שמענו אי אלו שירים של "פיית נו מור" (לי יצא פעם לשמוע במשך כשש שעות ברציפות, בלופ, את Midlife Crisis), הרי שחווית ההאזנה ל-It's A Brutal Machine, אלבום מבית היוצר של ה"מידנייט פיקוקס", אינה כוללת איזו תחושת גילוי מיוחדת.
אבל זה הביקורת השלילית היחידה שיש לי. אם לא מצפים למקוריות יתרה, אפשר להפיק מהאלבום הזה טונות של הנאה מיוזעת. מהרגע הראשון בשיר הפתיחה Just The Two of Us הולמים הפיקוקים בלי רחם, בשילוב של תופים מטאליסטים, נגיעות אוריינטליות, ושירה א-לה מייק פאטון. וזה נמשך בשיר הנושא המצוין, ב-Port Saeed קטע אינסטרומנטלי אדיר ומסתיים ב-Indian sun שחותם את האלבום הנהדר הזה ומשאיר למאזין אוזניים כואבות אבל מאושרות.
המטאל הישראלי נמצא בפריחה בשנים האחרונות, ומנפיק לא מעט אלבומים מוצלחים (ובראשם, לטעמי, "המבול" של אורפנד לנד) - וזה בהחלט אחד מהם. הפיקוקים לא מפחדים לתת בראש ולא מכוונים את עצמם אפילו במקצת למיינסטרים או לרדיו. את האנרגיות המוטרפות שלהם על הבמה אמנם קשה לרתום לאלבום אולפני - אבל הסאונד המשובח והרותח מפצה על כך בהחלט.
בהרכבם הנוכחי (את הכניסה לגלגולי העבר על שמותיהם השונים נשאיר ברשתוכם להיסטוריונים של הרוק הישראלי) הפיקוקס הם למעשה ההרכב של איתן רדושנסקי, שעל הקולות, הבס והגיטרות. יחד איתו תקבלו את המתחרה החדשה של מאור כהן על התואר "המוזיקאי שחבר בהכי הרבה להקות", מאיה דוניץ, את חגי פרשטמן, אסף שריג, אייל תלמודי ונגנים נוספים. ביחד הם אחד ההרכבים הכי שווים בסביבה. אז תשיגו לכם טי-שירט עם הדפס של ספולטורה, תגדלו את השיער, תצפו בפרקים ישנים של ביוואס ובטהד - וקדימה, איטס הד-באנגרס טיים!
האזינו:
לפנייה לכתב/ת 
