צלילים ישנים

אני לא יודע כמה חובבי פולק בריטי יש בארץ - אבל אם יש כאלה, האלבום Never The Same בוודאי הפך את חייהם לטובים יותר בשבועות האחרונים.

הפולק, שפרח בסיקסטיז, זוכה באחרונה לפריחה מחודשת בנגזרות העדכניות שלו - שעושות ממנו משהו אחר לגמרי, אבל שומרות על יסודותיו הפשוטים. זה קורה בעיקר בארה"ב, אבל גם בבריטניה. העניין המחודש בפולק מצליח להביא מאזינים צעירים לחפש אחר השורשים של הז'אנר. האלבום הזה, שכולל הקלטות מפסטיבל הפולק הבריטי משנות השבעים, פרויקט ש ביל לאדר, מהווה מדריך טוב לצליל הבריטי של אותם הימים, ששונה מזה האמריקאי המוכר לנו יותר בזכות דילן-באאז ושות', וכולל שמות כמו ניק ג'ונס, דייב ברלנד, טוני רוז ואחרים.

האוסף מצומצם יחסית - ואין בו כדי לספק ממש את תאוות המעריצים האמיתיים, אבל למי שרוצה להיחשף ולנסות - ואחר כך ללכת לחפש איפה ברט יאנש מופיע בימים אלה - זוהי תחלה טובה.