אידיאולוגיה, עלק
קודם כל מועקה אישית: לפני שבועיים שיחררתי פה טור זועם על אירועי עמונה, והבעתי בו חימה על התבטאויותיו של בני אלון. מספר ימים לאחר מכן נודע דבר מחלתו של אלון,
ומובן שנתקפתי חרטה ונוחם, למרות שאין סיכוי שהוא קרא את זה בכלל. אני מרגישה צורך לאחל לו מקרב לבי החלמה מהירה ורפואה שלמה, ובטח גם את זה הוא לא יקרא. אין לי ספק שהוא יתגבר על המחלה הארורה הזאת, ואני מאחלת לשנינו שאמשיך לשרוף פיוז בכל פעם שהוא פותח את פיו עוד עשרות שנים רבות. תן לו בראש, בני!
ולעניינינו.
הדבר העיקרי שקרה עם פרוץ קדימה לזירה הוא שהתרסקו התבניות המסורתיות, נותקו הנאמנויות העיוורות, נחתכו הזיקות האוטומטיות. לפתע אין שום שייכות, ובעצם שום דבר כבר לא מובן מאליו. הדבר המשני שקרה היה כיבוש העבודה על ידי רוח הפרצים הפתאומית שהנחיתה את עמיר פרץ, עם אידיאולוגיה סדורה ובלתי מעודכנת שדרשה מקצה שיפורים מאת פרופסור ברוורמן.
ועוד דבר קטן קרה: הליכוד החליט שהוא חי מספיק והגיעה השעה לשים קץ לקיום הזה. הוא התנפל על עצמו בחמת זעם, נשך והכיש עצמו כמעט למוות, קרע מעצמו איברים, והמליך על עצמו את ראש הנחש.
מצבן החדש של שתי המפלגות הוותיקות, שלא לומר הישישות והסניליות, לצד קדימה שמצטיירת כמשב רוח אביבי, מכתיב צורך חדש: לנסות להבין את המכלול שקורה פה. אני מזהה בעיה קטנה עם הצורך הזה להבין. אנחנו רגילים להצביע מהבטן, לא מהמוח. אנחנו לא רואים מולנו שלוש מפלגות עם שלוש השקפות עולם ורעיונות מנחים, אלא שלושה אנשים, שנבחנים על פי התרשמות והיכרות, כי אין לנו כלים אחרים.
שלושת המוסקטרים
את פרץ היכרנו רק בשל עברו ההסתדרותי, שאולי נמשך עד עצם היום הזה, ואולי גם לא עוזר לו.
את ביבי היכרנו. ועוד איך. היכרנו את הבוז שלו לציבור מצביעים, את הזלזול באינטליגנציה של כולנו שמתבטא עכשיו למשל, בניסיון הנואל לשחזר את ההצלחה מ-96' עם אותם התרגילים ואותו הצילום ואותן האותיות באותו הפונט. היכרנו את הוודאות שלו שאפשר לעבוד על כולם כל הזמן, ואת השימוש הקר שלו במה שנקרא "הפסיכולוגיה של ההמונים".
את אולמרט היכרנו קצת, כי הוא לא היה ממש בחזית מעולם. אבל לאולמרט התמזל ליהנות מרוח החידוש, מהילתו של שרון, מתחושת הבוקר החדש שסוף-סוף מפציע על המערכת הפוליטית האפלולית והמעופשת שלנו. לטלטלה שגרמה קדימה יש לא רק כוח משיכה - יש לה גם ערך העומד בפני עצמו. שיווענו לרעידת אדמה, וקדימה סיפקה לנו אותה.
עיתונאים חסודים מתלוננים מרה על שאף אחד כבר לא מתייחס לרעיונות, לתכנים. האמת היא שאפשר לדבר ברצינות על אידיאולוגיה בארץ הזאת רק מקצות השוליים. אנחנו מנוסים. אנחנו בוגרי המון אידיאולוגיות, תכניות ומצעים. מה שהובטח לנו לא יקרה, ומה שלא הובטח כן יקרה, ומה שהובטח שלא יקרה דווקא יקרה, וכיוצא באלה אפשרויות, שמסתכמות בנתק מההצהרות המשדלות. כי אילוצי הקואליציה ישנו הכל, הערבים יערבבו הכל, משברים כלכליים ברחבי העולם ישברו הכל.
יש פה יותר מדי מציאות מכדי שנתפתה שוב להאמין באידיאולוגיות המדוקלמות בפי מבקשי השררה. מי לא זוכר את הקהל ששאג אל ברק מיד לאחר זכייתו "רק לא ש"ס"? הוא הרי הבטיח שהוא יעביר כספים מהחרדים ומההתנחלויות אל מערכת החינוך ואל הזקנה שלו מהמסדרון. רק לא ש"ס התחננו בפניו, כי הבטחותיו בעניין הזה גרמו להם להצביע עבורו. מי לא זוכר את "דין נצרים כדין תל אביב"? למה שנתיחס להצהרות ולמצעים?
אז אנא, תרדו מאיתנו כבר עם הטרוניות הצדקניות על דלות הדור ועל הריפיון הרעיוני, ועל התאיידות ההשקפות והתכנים. הכל פה נזיל ושפיך בהגדרה, הכל פה מעומעם והפיך מעצם הקיום פה. אם למישהו נדמה שהתכנים של קדימה ו/או של הליכוד מעורפלים, ורק האידיאולוגיה של פרץ, זו המתפתחת מול עינינו מיום ליום, רק היא ברורה וחתוכה, שיידע שסובבו אותו בכחש. השלוש האלה מדקלמות יופי, אבל האיך והכמה והמהיכן והלאן - לוטים בכיסויים אטומים.
חתולה ושמה ברק
אגב, את שארית הכבוד ל"אמת האידיאולוגית" של פרץ איבדתי אמש. כשראינו את פרכוסי הטירוף הראשונים של מפלגת העבודה, כשמתוך ים ערפילי שב לתחיה המושיע, בצבץ המוח האנליטי הבוהק, צצה התקווה הצחה, אהוד ברק. אני קרועה ממתח לדעת רק בכמה מנדטים יעלה השיבוט הגנטי הזה של ביבי למפלגה שנחלץ להושיעה. מין קוצר רוח מוזר אופף אותי כל אימת שדש המקטורן של ברק זה מציץ בקצה הבמה: מה יהיה הנזק הפעם. יש לי חתולה שנבראה בדמותו, ולא מצליחה להעביר יום בלי לשבור לפחות פריט אחד בבית. עכשיו הוא ניאות בנדיבותו "לעזור" לעמיר פרץ, ובעבודה אפילו לא נבהלים מזה, עד כדי כך רב וגדול ייאושם.
ועוד זאת: הייתכן שלצד עלייתו מהאוב של הביברק, גם שמענו על איזו חבירה תמהונית של העבודה עם הליכוד בתקווה אווילית ליצור איזשהו בלוק חוסם הזוי? סליחה, מה זה היה? יכול להיות ששתי המפלגות הכושלות האלה נכנסו לסחרור קטלני מרוב תסכול? שבאמת נגמר כבר המירוץ הזה, שהבטיח להיות המרתק מכולם מאז קום המדינה?
ועוד חודש ימים לפנינו. איזה באסה.
לפנייה לכתב/ת 
משב רוח אביבי? קדימה
צילום: חגי אהרון
אביגיל בכלר
צילום: אביגיל בכלר
ברק עם פרץ. מיאו, חתולה
צילום: ישראל מלובני
מומלצים
