הו קפטן מיי קפטן

בימים אלה עלה על במת היכל התרבות בתל אביב המחזמר "כמו בסרט" שבבימויו. את התפקידים הראשיים מאיישים הראל מויאל, מיקי קם, יהורם גאון, ניצה שאול, שלומי שבת ועדי כהן. הציר המכונן של המחזה הם שירים הלקוחים מתוך הסרטים הישראלים הגדולים של כל הזמנים ("קזבלן", "השוטר אזולאי", "דיזנגוף 99"), כשהם שזורים בתוך סיפורם של תושבי עיירה נידחת ומוכת אבטלה, שתושביה יוצאים למאבק כדי לשמור על ההווי התרבותי של העיר. קפטן קפץ ראש לתוך המחזה בדיוק שלוש דקות אחרי שסיים את העבודה על "שיר נולד", חטיף החנוכה הממכר עם נינט טייב, יהודה לוי ואגם רודברג. "כשאתה בא לכתוב מחזה מקורי תמיד עומדים מול עיניך מחזות גדולים כמו 'מאמא מייה' והצלחות מסחררות כמו 'מרי לו'", הוא מתלהב. "אתה צריך לפצח סיפור טוב, שתוכל להתגאות בו בתור יצירה אמנותית איכותית וטובה, ושגם תהיה בידורית, קלה ונעימה לקהל שבא לראות אותה. זו היתה משימה לא פשוטה, עבדנו עליה המון זמן, ואני חייב להודות שבשלושת החודשים האחרונים, כשהתחברתי לשלומי מוסקוביץ' שכתב את העלילה ולמיקי קם שהולידה את הרעיון של הסיפור, זה היה כיף נורא גדול. באוקטובר החלטנו ללכת על מחזה חדש, כיוון שהיינו מחויבים להעלות את המחזמר בחגיגות חצי היובל לקרן הקולנוע הישראלי. למחזה הקודם לוהקה מירי מסיקה לצידו של מויאל, אבל נאלצנו לוותר עליה בגלל בעיות בלוחות הזמנים שלה, והלכנו על תפקיד חדש שנכתב למידותיה של עדי כהן".

ביחסים הטעונים תמיד בין במאי שמושך לכיוון אמנותי למפיק עם אג'נדה מסחרית, כמה אתה נאלץ להתגמש?

"למפיק מסחרי מותר לעשות הכל, כי זה הכסף שלו. לעיתים אתה מוכן לשלם את המחיר על חשבון האיכות בקאסט. אבל כשדבר כזה קורה בתיאטרון רפרטוארי, שכאילו מסתתר מאחורי איזו מסכה אמנותית, אז אני אומר שיש בזה טעם לפגם, וזה קורה לא מעט".

תסביר בבקשה.

"כשאני עושה שיקול אם לקחת כוכב להפקה מסחרית ואני אומר שאני אקח את אפרת בוימולד כי היא מוכרת כרטיסים. אני מרים גבה כשבאותה מידה ובאותה נשימה תיאטרון בית לסין מלהק אותה להצגה איכותית כמו 'יומנים'. אין לי בעיה שהוא לוקח אותה להצגה, להפך, אני אומר על הכיפק, אבל אל תבקרו אותי על מה שאני עושה".

ביוני האחרון דווח בעיתונים שבוימולד עזבה במפתיע את תפקידה במחזמר "צלילי המוזיקה". השמועות אמרו שצילומי "השיר שלנו" לא השתלבו עם החזרות על המחזמר, והיה אף מי שטען שליכולות השירה של בוימולד יש קשר להחלטה. "כשאפרת לוהקה לתפקיד של ליזל במחזמר אני אמרתי שבנתונים המשחקיים שלה היא מסוגלת לעשות את התפקיד, ושאת הנתונים המוזיקליים שלה צריך לבחון", מבהיר קפטן את עמדתו אז. "היא ניגשה לאודישן אצל המנהל המוזיקלי של ההצגה, רוני וייס שכבודו במקומו מונח, הוא חזר ואמר לי, 'קפטן, היא מסוגלת לבצע את התפקיד הזה מוזיקלית'. רק בשעה שהוא אישר את הליהוק נחתם החוזה איתה".

נשמע מבטיח. אז מה קרה?

"היא עזבה את ההפקה בהסכמת שני הצדדים, כיוון שזה הפך להיות כמעט בלתי נסבל לקיים את החזרות מול לוח הצילומים של 'השיר שלנו'. זה היה מצב שפשוט הייתי עושה חזרות עם מי שמגלמת תפקיד די ראשי במחזמר הזה, והיא לא נמצאת, לעומת רן שגם הוא הצטלם לאותה סדרה, אבל הופיע רק בשלוש סצינות במחזה. אז פשוט מתוך הטרטורים של 'אפרת, מתי את מגיעה', גם היא נשברה ואמרה, 'חבר'ה די אני לא מסוגלת לעמוד בזה יותר'. וככה בעצם נגמר הסיפור עם אפרת ב'צלילי המוזיקה'".

תהליך העבודה על מחזמר, מופע בידור, טקס טלוויזיוני או חלטורת חנוכה משתנה מהפקה להפקה. בניגוד לסברה המקובלת, לפיה על פיו של הבמאי יישק דבר, בתיאטרון המסחרי הכללים משתנים. ההחלטה של מפיק זה או אחר לעשות בשנה ספציפית מחזמר מסוים עם הכוכבים שבהם הוא חושק (בדרך כלל מדובר בלחמניות הכי חמות בשוק הבידור המקומי), מכתיבה גם את הצרכים האמנותיים, את כתיבת המחזה ואת כמות הנאמברים שיוצגו במהלך ההצגה. "כשעשינו את 'תום סויר והקלברי פין' בחנוכה לפני שנתיים, המחזה נתפר במיוחד למידותיהם של יעקב כהן וחני נחמיאס", מסביר קפטן, ומדגיש שגם במחזמר מסחרי-מקורי כזה היה שימוש בשחקני תיאטרון מוערכים.

העניינים שונים כשמדובר במחזמר מוכר כמו "צלילי המוזיקה". "כשאתה עושה משהו קלאסי אתה מתאים את השחקנים לעלילה. כמו רמה מסינגר בתפקיד של מריה. אני לא חושב שמישהו יכול להגיד שעשיתי פשרות בליהוק לתפקיד שלה, כי המפיק רצה משהו נורא נורא מסחרי. רמה מסינגר היא לכל הדעות לא נינט ולא שירי מימון. היא שחקנית תיאטרון, והעקשנות שלי היתה שמי שתוביל את התפקיד הזה תהיה שחקנית תיאטרון שמסוגלת לשיר נהדר. זו גם הסיבה לדעתי שהמחזמר קצר שבחים. גם רן דנקר שמבחינתי היה תגלית, ואני חטפתי בגלל זה על הראש עד שראו אותו, היה שם במיטבו. אני חושב שזה נורא חשוב שהמפיק יגיד מי הכוכבים שהוא רוצה שימכרו לו כרטיסים, אבל גם לבמאי יש משמעות בדבר הזה. אני רוצה להאמין שהבחירות שאני עושה הן בחירות שאני יכול לעמוד מאחוריהן".

בכל שנה יוצאים לשוק עשרות שחקנים מבתי ספר למשחק שמתמודדים עם הקושי להיקלט בתעשייה, ופתאום מגיעה מישהי כמו שירי מימון או יעל בר-זוהר וקוטפת תפקידים ראשיים. איך אתה כבמאי מסתכל על זה?

"אני חושב שזו תופעה בלתי נסבלת. ממש. לעשות תפקיד בדרמה יומית או בטלנובלה זה לא לעמוד על במה ולשחק. להצליח בגמר של ניצנים לא מקנה לך את היכולת לעמוד כשחקן ולבצע תפקיד בתיאטרון או על במה במיוזיקל".

אבל הנה, הראל מויאל הוא דוגמה חיה למישהו שלא למד מעולם משחק, מה שלא הפריע לו לקבל תפקיד ראשי במחזמר.

"הראל לוקח אצלי שיעורים פרטיים. לפני שנה בערך, ביום שהתחלנו לדבר על האפשרות שהוא ישחק במחזמר, אני התניתי את זה כמובן בהתקדמות שלו בתוך העבודה איתי, והוא בא מרצונו החופשי שבוע אחר שבוע בניסיון לקבל כלים".

אבל איפה המקום של כל אותם אלה שמסיימים לימודים של שלוש שנים?

"אני לא חושב שהראל מויאל למשל מתכנן כרגע איזושהי קריירה מפוארת בתיאטרון הלאומי, או שמישהו מנבא לו איזה עתיד בתיאטרון רפרטוארי הגדול".

ומה ההבדל בעבודה מול אושיות כמו ניצה שאול ומיקי קם לבין פרגיות כמו הדר עוזרי והדס מורנו?

"זה סוג עבודה אחר לגמרי. לכל אחד אתה צריך לתת את מידת ההשקעה שהוא זקוק לה. כשאתה בא לביים מופע בידור מוזיקלי כמו 'שיר נולד' למשל, לא נדרשות יכולות בימוי או יכולות משחק מופלאות כלשהן. נדרשת איזו מידת הבנה ויכולת הופעה, שאני חושב שיש להן, וזו הסיבה שהן היו שם והצליחו להפוך לכוכבים. אך כשאתה בא לשחק במיוזיקל נדרשות יכולות אחרות, שאותן צריך לבחון. הראל מויאל עשה אודישן, שלומי שבת בא לקרוא חמש פעמים סצינות עם מיקי קם ויהורם גאון כדי לבדוק שהוא אכן מסוגל לעמוד במטלה הזאת, וקרה לא פעם ולא פעמיים שישבתי עם כוכבים ועשיתי להם אודישן ואמרתי שאת התפקיד הזה הם לא יוכלו לעשות".

תן דוגמה.

"זה קרה בשנה שעברה במחזמר 'האסופית', כשהייתי צריך לביים את סשה גרישקוב, אבל בחנתי כמה כוכבות נורא נחמדות ונורא מקסימות, חלקן כוכבות טלוויזיה כמו יעל גולדמן, מלי לוי ושירלי לילו, אבל בסוף המלצתי לקחת את סשה. יעל ומלי קראו על הכיפק את התסריט, אבל יכולתי לראות שאת התפקיד הזה הן לא יכולות לעשות. הצעתי לשתיהן לעשות תפקידים אחרים בהצגה. הן כמובן לא רצו, אלא רק את התפקיד הראשי".

איך היה לעבוד עם נינט, מאיה בוסקילה ושות'?

"כשפנו אליי המפיקים יוכלמן-אשר לעבוד על 'שיר נולד' זה נורא שימח אותי, כי זה היה בעצם להמציא מותג חדש, ויש בזה משהו מאתגר. אז התחילה בעצם מלחמת הכוכבים, איזה כוכב הולך לאיזו הפקה. כשהרשימה התחילה לגדול מעשרה ל-12 ול-15, ל-20 אמנים בהפקה, אמרתי לעצמי שנכנסתי לצרה צרורה, כי איך בתוך שעה ו-50 דקות אתה נותן ביטוי לכל אחד מהכוכבים הגדולים האלה, שגם יצדיקו את הכסף שהם מקבלים עבור העבודה שלהם, וגם שהקהל יוכל לקבל את כולם ואף אחד לא יתחיל להגיד למה ההוא מקבל יותר ממני. זו היתה מלאכת מחשבת ברמה של דקות, של איך אתה עושה עם מי וכמה, כדי שהוא ירגיש נהדר ושההיא לא תכעס עליי".

מי השמיע טענות?

"הדור הצעיר של הכוכבים, שחלק מהם נמנים עם חבריי הטובים ועם כולם אני בקשר עבודה יומיומי. אבל יש משהו בדור החדש של הכוכבים, שבעיניי חסרה לו מידה של צניעות וכבוד לאנשים שעובדים במקצוע הזה כבר שנים. כן, גם לי היו חילוקי דעות עם יובל כספין על חלק מהבגדים שהוא עיצב להפקה, אבל אלה היו חילוקי דעות מקצועיים. הוא משכנע אותי, אני משכנע אותו, אבל בסוף אנחנו מגיעים להסכמה. היה משהו באחת המדידות האחרונות בערב הבכורה שנורא הכעיס את יובל, שהוא הרגיש שנוהגים בו בחוסר כבוד. אני מבין את הצורך של הכוכבים לבוא עם סטייליסט משלהם שדואג לאיך שהם נראים, אני חושב שזה חשוב שלאנשים האלה שהם כוכבים שבנויים גם על ההופעה החיצונית שלהם, יש מישהו שהולך איתם ודואג להם. אבל חלק מהאנשים האלה יכולים היו לנהל דיאלוג נעים, וחלק מהם בחרו לנהל אותו בצורה קצת פחות הולמת. אני חושב שפיגורות כמו יובל כספין, צדי צרפתי, אנשים שיש להם חתיכת קילומטראז' במקצוע הזה, אי אפשר מה שנקרא לבוא ולנפנף אותם. יש כאלה לא מעטים שלא יודעים אפילו מי זו המשוררת רחל או לאה גולדברג, ואלה האנשים שהילדים מתחברים אליהם. הם פנינו, הם האנשים שבטלוויזיה, הם האנשים שמחנכים דורות של ילדים ובני נוער, ואני חושב שחובתם המוסרית היא לגלות אחריות ולהעמיק את הידע הכללי שלהם ואת השורשים התרבותיים שלהם".

קפטן, 34, נשוי לשחקנית מאיה מעוז, נולד בבת ים למשפחה דתית. בגיל 16, כשהיה חניך בבני עקיבא, גילה לראשונה את אורות הבמה. "הקמתי לי להקת נוער בת ימית והלכתי לבני עקיבא להוציא מהם תקציב, שיהיה לנו כסף לפלייבקים".

מכאן הדרך ללהקת הרבנות הצבאית היתה יחסית קצרה. בגיל 20 הגיע קפטן למסקנה שלעמוד על במה ולשיר זו לא באמת משאת נפשו. מה שיותר עניין אותו זו העבודה מאחורי הקלעים. כשהוא חדור מוטיבציה, זמן קצר לפני שחרורו מצה"ל, התקבל קפטן לעבוד אצל המפיק שלמה צח כאיש שיווק. "אני זוכר שהזמר אדם ראה אותי בפעם הראשונה והייתי עם כיפה וסנדלים, הוא אמר 'הנה הגיע מתנחל'".

משם עבר קפטן לעבוד אצל המפיק יהודה טלית. "אני חושב שנקודת המפנה שלי בתפקיד היתה כשהפקתי את המחזמר 'הקוסם' עם מיכל ינאי בשנת 1994, בבימויו של אורי פסטר, שהיה אז שלאגר היסטרי והיווה את יריית הפתיחה למתקפת מחזות הזמר שפוקדת אותנו עד היום. אז החלטתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה לביים", הוא נזכר.

פגישה אקראית עם מנהל בית הספר למשחק בית צבי, גרי בילו, הובילה אותו בדרך להגשמת החלום. "גרי הציע לי עבודה ושאל אותי מה אני רוצה לעשות. אמרתי 'לביים', אבל הבעתי את חששי ואמרתי 'שמע, אני לא יודע איך עושים את זה', אבל הוא התעקש ואמר, 'תיכנס לכיתה ותתחיל לעבוד'. לא עברה שעה, נכנסתי לכיתה והתחלתי סדנה מוזיקלית עם תלמידי שנה א', אז הכיתה של עדי אשכנזי, צאלה אחרק ויגאל מזרחי. עשיתי איתם ערב מוזיקלי נחמד שגם הצליח, ואז הוא ראה שיש על מי לסמוך ונתן לי לביים בפעם הראשונה מחזמר במחזור של בוגרי 1998 עם מיה דגן, ענת מגן-שאבו ואילן פלד, וזה היה דיזסטר שאי אפשר לתאר, כי ממש לא ידעתי מה אני עושה. שאלתי את עצמי מאיפה מתחילים. אומנם יש מחזה ביד, אבל איך אתה הופך אותו להצגה?".

אז איך רכשת את הכלים ללמוד את המקצוע המורכב הזה?

"ראיתי המון המון תיאטרון. באמת אפשר היה לראות אותי שלוש ארבע פעמים בשבוע בתיאטרון, אבל בהתחלה עשיתי ולא הבנתי כלום. בשלב מסוים הגעתי למסקנה שאני צריך גם להעמיק שורשים. התחלתי לעבוד כעוזר במאי בהצגה 'עלובי החיים', שעלתה במשכן לאמנויות הבמה, ועבדתי עם במאי אנגלי שבשלושה חודשים לימד אותי כל כך הרבה על תיאטרון. במקביל התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב תיאטרון עיוני".

במשך שבע שנים שימש קפטן מורה ובמאי בבית צבי, ובמהלכן עברו תחתיו לא מעט שחקנים, חלקם שמות מוכרים מעולם הטלוויזיה והתיאטרון כמו איתי טיראן, חני פירסטנברג, לירז צ'רכי והראל סקעת. בעקבות חילוקי דעות מקצועיים עם מנהל בית הספר, בילו, הוא נטש לפני כשנתיים את התפקיד והחליט להתמקד בבימוי הצגות תיאטרון בשוק המסחרי. "אני מאוד אוהב את גרי, והוא גם הראשון שנתן לי הזדמנות, אבל אני חושב שיש שם מין גודש ועומס בלתי רגיל שבעיניי כבר לא תורם לשום תהליך לימודי. למה תלמיד שמתחיל ללמוד ב-09:00 בבוקר צריך להגיע אליי לחזרות ב-22:30 כשהוא כבר לא יודע איך קוראים לו? על כך היו לי ריבים גדולים איתו, כי הגבול בין שנאה לאהבה הוא מאוד דק. אז בחרנו להתרחק זה מזה".

אתה חושב שבמאים נוקשים משלמים בסוף את המחיר?

"אני לא רוצה לפגוע באיש כמו אורי פסטר, אבל אחת הבעיות הגדולות שלו, ממה שאני שומע מאנשים, זה שנורא קשה לעבוד איתו, ואני חושב שהוא מוכשר בצורה בלתי רגילה עם דמיון מפה ועד הודעה חדשה, אבל אני חושב שמה שקלקל לו לא מעט אלה מערכות יחסים מאוד קשות. זאת אחת הבעיות שלו".

יש טאלנטים שמחמת מניירות תעדיף לחסוך מעצמך את התענוג לעבוד איתם בעתיד?

"אנחנו חיים במדינה כל כך קטנה ובביצה כל כך עמוקה, שזה קצת לא ריאלי. איך אני יכול להגיד דבר כזה? מחר ירצו לעשות מיוזיקל עם כוכבת בתפקיד ראשי שלא אהבתי לעבוד איתה באיזו הפקה, אז אני אגיד 'לא' כי לא אהבתי לעבוד איתה? לא. אם אני אאמין בכישורים שלה או שלו, אבלע את הרוק ואמצה את מקסימום היכולות מהעבודה ומהדיאלוג איתו או איתה".