לרקוד בין כוכבים

צילום וידאו: דלית שחם

כמעט שמונה שנים יוצרים ענבל פינטו ואבשלום פולק עולמות פנטסטיים עבור קהל שממאן לשבוע מהם ורוצה לגלות אותם בכל פעם מחדש. את הכניסה לעולמות שהם בוראים בסטודיו הלהקה הם מדמים לכניסה לחדר חושך. "לאט, תוך כדי תהליך, מאירים פינות, מציפים את הדמיון, מחפשים את הדבר בתוך החלל שבו נערך הניסוי", אומרת פינטו.

הדימוי שהוביל את היצירה הוא אותו כדור זכוכית שכל ניעור שלו מלבין את החלל בפתיתי שלג. "אנחנו מהופנטים לצעצוע הקיטשי הזה, כי הוא מאפשר לנו לדמיין", אומרת פינטו ומוסיפה, "גם אנחנו, בעבודות שלנו פורשים יריעה ונותנים לקהל לפנטז בעצמו. אין אמירות חד משמעיות וסגורות. זו הצעה פתוחה".

כל היצירות של השניים, מ"אויסטר", דרך "בוביז" ועד "מה טוב בירח...", מתרחשות תמיד בעולמות שיכולים להיות במידה שווה כל מקום ושומקום. בתקופה שבה האמנות מתעסקת לא מעט בכאן ועכשיו, פינטו ופולק מעדיפים את מחוזות הפנטזיה. "פחות מעניין אותנו לקחת נושא ולתרגם אותו או להסביר אותו ובכלל, מה שאנחנו מרגישים כלפי העבודה לא חייב להיות מה שהקהל מרגיש", מסביר פולק, "העולם האסוציאטיבי מאוד רחב ומי שבוחר לראות בעבודה הקשרים אקטואליים, היסטוריים ופילוסופיים שקשורים לחיים שלו - זה אפשרי. מצד שני, אם אתה בוחר ללכת למקומות אחרים כי מאסת בחדשות ובהתעסקות העצמית - גם זה אפשרי. קריאה בעבודה תלויה מאוד בהלך הרוח שאיתו אתה נכנס לאולם ובמטען שאתה מביא איתך. יצירה פורשת עולם חדש לתוך המציאות של הצופה, אבל הוא זה שבוחר אם להיכנס אל העולם הזה או להביט בו מהצד. הרעיון הכללי הוא ליצור שרשרת של גירויים שחסרים לנו. יצירה, דמיון ורגש אמורים לפתוח את המנעד, להרחיב את המציאות ולא לפשפש בתוכה".

בניגוד לדימוי הנאיבי של כדור הזכוכית המושלג, היצירה החדשה של פינטו ופולק חושפת לצד ההומור גם צדדים אפלים. "העולם שמתרחש בתוך השייקר הוא לאו דווקא שמח. יש בו את כל המנעד טוב, רע, עצוב ושמח", אומרת פינטו ופולק מוסיף, "השתמשנו בדימוי של קרח שמפשיר. העבודה מתחילה ממצב קפוא ולאט לאט, הקרח נשבר. זה בין אפל לשטותי, כששני הצדדים האלה קשורים זה בזה, נלחמים, משלימים, לא יכולים האחד בלי השני".

אבשלום: "אני חושב שבאופן כללי תהליך זה לא דבר קל. יותר קל כשהכל ברור וידוע, אבל זה לא תמיד ככה. תהליך יכול להיות טוב, רע או כלום, שמתוכו נוצר מה שיש על הבמה. אנחנו שואפים שהכל יהיה פיקס, שיהיה דמיון, דרמה, הומור ומשהו פילוסופי, וזה אף פעם לא נגמר".

העבודות שלכם מאד מושקעות ומוקפדות אין הנחות או קיצוצים, למרות התמיכות המצומצמות בלהקות מחול קטנות. איך מסתדרים?

ענבל: "משתדלים לעשות את המקסימום במינימום. אנחנו מעצבים את הבמה והתלבושות ועורכים את הסאונד לבד וזה חסכון עצום בעלויות. את התפאורה בנו אבא שלי ואבשלום, הכל ביתי. המגבלה באיזשהו מקום יוצרת אתגר ומחייבת למצוא פתרונות מעניינים. אנחנו לא מאוימים על-ידי המצב".

אבשלום: "ברור שאנחנו מאוימים. העבודה הרבה יותר קשה בגלל שהאמצעים שלנו מצומצמים. אנחנו מפעילים הרבה יותר מאמץ בכדי להוציא את העבודה לפועל, אבל זה נעשה מתוך אמונה שאין לנו דרך אחרת".

בחודשים האחרונים עלו לאוויר תכניות כמו "לרקוד עם כוכבים" ו"נולד לרקוד" שמתעתדות לייצר כוכבים בתחום המחול. מה אתם חושבים על זה?

אבשלום: "אנחנו מנסים להתרכז כמה שאפשר בעשייה שלנו, כי אחרת נהפוך לדון קישוט במשרה מלאה. ברגע שאתה עסוק במלחמה על תקציב ובהתדפקות על דלתות, יש לך פחות זמן לעבודה וליצירה. אנחנו מקווים שמה שאנחנו עושים יחלחל ויעשה משהו. אולי בדרך הזו האיטית הדברים ישתנו או שבסופו של דבר נגיד 'די לנו'".  

"שייקר" - בכורה יום ב', בשעה 20:30, בבית ליסין בת"א. פרמיירה במסגרת פסטיבל האביב, ביום חמישי, 30 במרץ, בשעה 20:30 היכל התרבות ראשון לציון