מחקר: תלמידים מצליחים לא בהכרח חכמים יותר

יכולות אינטלקטואליות (למשל, יכולת חשיבה מופשטת) מהוות, כמובן, נדבך מרכזי בהצלחה בלימודים. ואולם, מה חלקן של יכולות לא-אינטלקטואליות, כגון משמעת עצמית? לשאלה זו נדרשו אנג'לה דאקוורס (Duckworth) ומרטין סליגמן (Seligman)במאמר שהתפרסם בכתב-העת Psychological Science.

במחקר הראשון נטלו חלק 140 תלמידי כיתות ח'. לבחינת רמת המשמעת העצמית שלהם, השיבו התלמידים על סדרת שאלות הבוחנות את המידה שבה הם נוהגים לומר או לעשות דברים באופן אימפולסיבי. בד בבד, הוריו ומוריו של כל תלמיד השיבו על שאלון שבו התבקשו לדרג את המידה שבה התלמיד מסוגל לשלוט בהתנהגותו, לדחות סיפוקים ולציית להוראות. למדידת הצלחה בלימודים נאספו נתונים על ציוני התעודה של כל תלמיד, ציונים במבחן הישגים ארצי, נוכחות בבית-הספר ונתוני קבלה לבית-ספר תיכון תחרותי.

במחקר השני השתתפו 164 תלמידי כיתות ח'. התלמידים והוריהם השיבו על שאלונים זהים לאלה שבמחקר הראשון. נוסף על כך נבחנה היכולת של כל תלמיד לדחות סיפוקים בפועל: כל תלמיד קיבל מעטפה ובה שטר של דולר אחד, והתבקש לבחור אם הוא מעוניין לקבל את הדולר האחד כעת או שני דולרים בעוד שבוע. כמו כן, נבחן כל תלמיד במבחן IQ. לבסוף, השיבו התלמידים על סדרת שאלות הבוחנת את הרגלי הלמידה שלהם (למשל, השעה שבה הם מתחילים להכין שיעורי בית).

מניתוח תוצאות שני המחקרים עולה כי הישגיהם בלימודים של תלמידים בעלי משמעת עצמית גבוהה עלו על אלה של עמיתיהם בעלי המשמעת העצמית הנמוכה יותר: ציוני התעודה וציוני מבחן ההישגים שלהם היו גבוהים יותר, הם נעדרו פחות מבית-הספר, התחילו בהכנת שיעורי הבית מוקדם יותר ורבים מהם התקבלו לתיכון היוקרתי.

מעניין במיוחד לציין כי משמעת עצמית ניבאה הצלחה בלימודים טוב יותר מציון ה-IQ של התלמיד. עוד התברר כי משמעת עצמית ניבאה מי מהתלמידים ישפר את ציוניו במהלך השנה, אך לא היה אפשר להעריך נתון זה לפי הציון במבחן ה-IQ.