בחירות חסרות תועלת

ב-30 באוקטובר 1973 אמורות היו להתקיים הבחירות לכנסת השמינית. אבל ב-6 בחודש פרצה מלחמת יום-הכיפורים, וכתוצאה מכך נדחו הבחירות והתקיימו רק ב-31 בדצמבר של אותה שנה. החברה הישראלית הייתה המומה בשל המלחמה, אולם עוצמת ההלם לא ניכרה בתוצאות הבחירות. המערך איבד ארבעה מנדטים, אך שמר על מעמדו והרכיב את הממשלה הבאה. ארבע שנים הוא צלע וניסה לשמור את שלטונו, ורק בבחירות 1977 ניכרו תוצאות ההלם של המלחמה - והמערך איבד את השלטון. היום נמצאת ישראל במצב דומה לזה בו הייתה מיד לאחר מלחמת יום-הכיפורים.

שני מאורעות בעלי משמעות היסטורית התרחשו, אך הציבור עדיין לא עיכל את משמעותם, והוא נקרא לבחירות נבוך ומבולבל. המאורע הראשון הוא רעש האדמה במערכת הפוליטית. בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה, פרישת שרון מהליכוד, הקמת קדימה ומחלת שרון הם אירועים דרמטיים, שמצביעים על זעזוע עמוק במערכת הפוליטית. תחושות ותהליכים שנמשכים שנים הביאו לאובדן האמון של העם במפלגות הפוליטיות. הבחירה של פרץ וה"מפץ" של שרון היו ניסיונות של המערכת להציג בפני העם היערכות חדשה ודימוי חדש. מבחינה זו עשה שרון מהלך מכריע, וקדימה זוכה להצלחה בעיקר בזכות החידוש שבה. במפלגת העבודה, לעומת זאת, מדובר בהתעוררות חלקית, שכן החידוש שלה אינו מפליג כל-כך. ואילו הליכוד מדשדש בסקרים, שכן הוא נותר מאובן ולא הצליח להוכיח כל סימן של חידוש או שינוי.

אולם השינוי הפוליטי הוא רק בראשיתו. שלושת מנהיגי המפלגות הגדולות הם מנהיגים "על תנאי". מנהיגותם לא עמדה במבחן, וחלקים רבים במפלגותיהם אורבים לכישלונם. מפלגת קדימה היא בכלל גולם שעדיין לא בקע מן הפקעת. איש לא נבחר שם; המנהיג, המצע והתכנית הם מקריים; ומי שיצביע עבורם - זו בסך-הכל הצבעת מחאה נגד המפלגות הגדולות הישנות. הבחירות, שהיו אמורות להיות הצבעת אמון אישית בשרון, איבדו למעשה את משמעותן.

כוח היח"צ

המאורע השני רב-המשמעות הוא ניצחון החמאס בבחירות. הממשלה והציבור הבחינו שמדובר במאורע היסטורי, אך הם מתקשים לעכלו ולבחון את המציאות החדשה שנוצרה. העם הפלסטיני הצביע בעד השמדת ישראל - זו תמצית הסיפור. כל המחלוקות הישנות בשאלת השלום והשטחים מקבלות ממד חדש, וכל התכניות ל"היפרדות", "התנתקות" ו"התכנסות" מחייבות בירור מחודש. האם אפשר בכלל להיפרד או להתנתק משכן שצמא לדמך? אם נוסיף על כך את האיום האיראני, הרי שמדובר במציאות פוליטית ואסטרטגית השונה מהציפיות והתחזיות, ומחייבת היערכות מחדש ותשובות חדשות. אולם המערכת הפוליטית, שגם בלי זעזועים כאלה איננה מצטיינת בחכמה ויצירתיות, אינה מצליחה - וגם לא מסוגלת - להציע פתרונות ודרכים לטיפול במציאות החדשה.

צירוף הנסיבות הללו מביא למסקנה, כי הבחירות הללו הן לא יותר מהימור. לפני הבוחר לא מוצגות אלטרנטיבות מגובשות, וגם לא הצעות או רעיונות ההולמים את המציאות החדשה. על מה היום ההצבעה, מה באמת מבדיל בין כל המפלגות? כל קשר בין ההצבעה לתוצאה יהיה מקרי לחלוטין. הסכנה הגדולה היא שבעקבות בחירות מקריות אלה, ייבחרו פוליטיקאים ויקום שלטון נעדרי כל מחוייבות לדרך כלשהי או לאינטרס כלשהו. תככים וקנוניות, שנועדו להשיג את השלטון ולשמור עליו, יהיו תמצית החיים הפוליטיים במדינה. אם כפי שמלמדים הסקרים, קדימה תרכיב את הממשלה - כי אז הסכנה כפולה ומכופלת. זו מפלגה שמאחד אותה עקרון אחד - הרצון לשלוט, וכוחה העיקרי נובע מן היח"צנים המוכשרים, שמקנים לפוליטיקאים הישנים והמושחתים תדמית נאה ורעננה.

המחשבה שתוצאות בחירות כאלה יכתיבו את גורלנו בארבע שנים גורליות לעתידנו, צריכה להדיר שינה מעיני כל אדם אחראי. השכל הישר אומר כי צריך לתת למפלגות פסק זמן של שנה, לבחון את דרכן, את מנהיגותן, לגבש תכניות ועמדות מול המציאות החדשה, וללכת לבחירות חדשות. האם יש לכך סיכוי במציאות הפוליטית הנוכחית? אולי, בתנאי שהליכוד והעבודה יבינו כי קדימה נולדה כתוצאה מהמשבר הפנימי שלהן, ואם לא ישקמו את עצמן - יפקירו את גורל המדינה בידי חבורת הרפתקנים חסרי מעצורים, שיכולה לשרוד רק אם השלטון בידיה. אם יבינו זאת, יהיה עליהן להקים קואליציה לזמן מוגבל, שמטרתה העיקרית היא מתן פסק זמן למפלגות להתארגן ולגבש את דרכן. בתום תקופה זו תלכנה לבחירות חדשות, ואז יוכל העם לבטא את רצונו האמיתי.

ד"ר יעקב חסדאי, אלוף-משנה (מיל.), היסטוריון ומשפטן